נראה לי שהבעיה היא,
שכדי שלא לייאש את הציבור לא משתפים אותנו ברווחים שאלו שכן בצעו את הצעדים ושרויים בתוך התכנית קבלו,
ולכן כולנו מקבלים פה את הרושם רק מהמאבק הסזיפי האין סופי,
שבאמת נותן הרגשה די מייאשת. 

לבועז היקר!
מצד אחד מאוד מבין את ההסתייגות שלך...
אך האמת שנראה שיש הרבה אנשים
וחלקם אפילו צדיקים באמת שפשוט התייאשו מהעניין וחיים בשני עולמות מקבילים
כלומר ממשיכים ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי ...
אך מצד שני העולם האפל החשוך קיים אצלם וחי ונושם ...
(מכיר את זה מתקופה שישבתי בקו סיוע בנושא הזה)
לכן אם נכדי יחליט להתמודד עם הקשיים האלה באמת ולא יוותר לעצמו
איני רואה בזה קללה אלא ברכה עצומה
ביחד עם זה בהחלט מתחבר לדבריך
ומקווה שאם נכדי יחליט להצטרף לקבוצת SA
מקווה שלא יחכה כל כך הרבה זמן כמו שקרה לי...
ויבין את הבעיה שלו מוקדם יותר
אולי כשהוא יכנס לפורום הזה נוכל להפנות אותו לכיוונים הנכונים...

הקללה היא שהוא יהיה חולה, ואין זו ברכה! ודאי שאם הוא כבר חולה אז מאחלים לו שיצטרף לתוכנית ומהר.

בס"ד
בועז היקר!
בהחלט איני מאחל לאף מתמודד שבניו או נכדיו או משהו מיוצאי חלציו ...
יעברו את אותם יסורים
ושכולם כולם יהיו בריאים!
כוונתי הייתה כמו שאמרת "שאם יהיה חולה" בתקווה שלא...
אך אם כן, שיצטרף לתוכנית ויעבוד על החלמה אמיתית...
תודה על התיקון והבהרת הדברים!

שלום למשה, בועז, ומי אני היקרים  ולכל יתר הגיבורים
כשהגעתי לפורום לפני מספר חודשים
  הייתי מלא בהתלהבות קראתי את המדריך
ועשיתי כמה פעולות קיצוניות מבחינתי על מנת להצליח בתוכנית ובנקיון
ההצלחה והנקיון החזיקו 34 ימים .
  ולמרות שהרגשתי שאני על דרך המלך , לא יכולתי להתלהב מהשתיכותי למועדון חולי התאווה .
אפשר לעבור על ההודעות הראשונות שלי ולקרוא על הוויכוחים שניהלתי עם חברים .
  חזרתי אז מקבוצה , ודיברו שם אז על שבתות שעושים מכורים ביחד , וכנסים גדולים .
אמרתי לעצמי עד כאן .
מה זה "מצעד גאווה" של מכורים ? מה ההתלהבות הזאת , 
  יש פה במה להתגאות כביכול?

ומאז ,  עברו על ימים לא קלים של נפילות , וחשיבה מחודשת .
  שוחחתי עם קרוב משפחה שיודע על הבעיה שלי . 
והוא הסתכל לגמרי אחרת על כל הענין .
הוא אמר לי  "אתה לא חושב שחבר שנקי 6 , 7 שנים הוא גיבור .  לפי כל קנה מידה .
לפי "איזהו גיבור ...."  וגם בעולם הגדול , זה מדהים .
  ולהשתייך "למועדון גיבורים ". זה בושה? איזה בושה זה?
אתה צריך להתגאות שאתה שייך לתוכנית ולפורום ולכל מה שמסביב.

לצערינו יש הרבה חולים בחוץ , שנראים כביכול "צדיקים"  אברכי כולל , מגידי שיעור , ראש ישיבה .
אנשים בעלי תפקידים רוחניים , בעלי צורה וכו'
שעם כל המעלות שהזכרתי ,  שקועים שנים , בדרגה כזאת או אחרת בתאווה , מבלי יכולת לראות את האור , ואת איך שיוצאים מזה
אני מקווה שבשנים הקרובות תהיה מודעות גדולה יותר לדרך הזאת , ונוכל להציל עוד הרבה נפשות מסכנות.

שאלתי את השאלה הזאת היום חבר וותיק בSA,
ותשובתו היתה כך, ביום שאני אפסיק ללכת לשיעורי תורה,ולעבוד על המידות.
הרי בזכות המפגשים האלה אני יהודי שומר תורה ומצוות, עובד על המידות שלי, ומתקדם בעבודת ה',
ואני יודע שבעבודת ה' תמיד צריך להתקדם, כך שכל עידוד שאני מעניק לחבר חדש זה מצווה,
ו...כן גם אני מרוויח מכך כי אם לא מתקדמים בעבודת ה' נופלים, ולמה בתחום הזה זה לא יהיה כך?
אמר ולא יסף! 

בועז שלום,

ראה, כאשר חברים משתפים כאן על ההצלחות והמתנות הנפלאות שהם קיבלו בתכנית, אומרים להם שישתקו ולא יזרו מלח על הפצעים של אלו שעדיין מתמודדים ועוברים קשיים כל יום. אז החברים כותבים על האתגרים והקשיים, אז גם על זה כמובן יש תלונות שזה מראה שתמיד קשה.

אז הנה משהו שינסה להיות מאוזן:

טוב לי ואני מאושר כפי שלא הייתי בחיי. טוב לי בכל שטח בחיים בזכות זה שאני מכור, כי כך אני עובד על עצמי באופן שאדם רגיל לא צריך לעבוד על עצמו. זה לא אומר שאין קשיים ואין אתגרים, וגם אותם אני משתדל לקבל כרצון אלוקים ולדעת שזה הטוב ביותר שאלוקים תכנן עבורי.

ה' רוצה רק טוב עבורי וזה כולל הן את המתנות הגדולות והן את הקשיים. אני מנסה לקבל את אלו כמו את אלו בתודה לה'.

בס"ד
או כיהודי ועוד..