הצעד הראשון-"אנו חסרי אונים מול התאווה,איבדנו שליטה על חיינו",תמיד היה בעייתי בשבילי.אצלי זה פשוט לא נכון!
חסר אונים-אמת,אך איבדתי שליטה על חיי?! אצלי,זה ממש לא נכון.לא איבדתי שליטה,אני אדם נורמטיבי,שמח,מפרנס את משפחתו בכבוד,נורמלי לגמרי.
כן,מאונן מדי פעם,אז מה? למי זה מפריע? אפילו סיפרתי לאשתי על כך לפני כמה חודשים,והיא מקבלת אותי כמו שאני.
אז למה לעזאזל להפסיק?
לפני כמה ימים ירד לי האסימון.יש חיים ויש חיים.כנראה,לא מספיק לי לחיות חיים נורמטיבים כמו מיליארדים  בעולם [גם גויים] ,אני רוצה לחיות חיים יהודיים עמוקים,לחיות עם הקב"ה.
ופה,איבדתי שליטה לגמרי לגמרי!
איך אפשר ללמוד תורה כמו שצריך,כשהמוח מלא בפורנו? איך אפשר להתפלל מעומק הלב,כשהלב מלא בזוהמא? איבדתי שליטה על חיי היהודיים!
ובשבילי,לחיות בקשר עמוק ,בדבקות והשתוקקות להשי"ת,לחיות חיים יהודיים,זה לא פריבילגיה,שאם זה קיים יופי,ואם לא אז חבל.זהו עצם החיים!
"וכותבינו בספר החיים-למענך אלוקים חיים"

אומרים שכדי להיגמל צריך להגיע לתחתית, אחרת אין מספיק רצון להיגמל,
יש כאלה שהגיעו לתחתית בחיים הגשמיים [אישה, עבודה, וכדו']
ויש כאלה שהגיעו לתחתית מבחינה רוחנית,
אני מרגיש שאני בקבוצה השנייה, אבל צריך לזכור שזה שהמניע שלנו רוחני לא עושה אותנו צדיקים או יראי שמיים יותר ממשהו אחר [אולי להפך, אם היראת שמיים שלנו כ"כ מפותחת איך הגענו למצב הזה]

מנסיון אישי הייתי ממליץ לך להתחיל את התכנית ואז לדון בשאלות האלו ולא ההיפך. גם אני יכולתי לטעון את אותן טענות שלך כי בשורה התחתונה גם במחלה הייתי נשוי, אבא, מחזיק בעבודה מכובדת וכו'. רק כאשר בהחלמה הבנתי כמה כל זה היה מצג שוא. זה כמו אדם שנמצא עשרים שנה בחושך וכל הזמן מגשש את דרכו ובכלל שכח איך זה לחיות עם אור, והוא טוען שהכל בסדר והוא מסתדר מצוין. פתאום מדליקים את האור והוא מבין שהוא חי בחושך כל השנים האלו.

מצטרף בכל פה לדברי סוד!

אני עדיין מלא שאלות על התכנית, ונכנסתי אליה לפני מספר חודשים בעל כורחי כי פשוט אין דרך אחרת!

עכשיו כשאני משתדל להיות כמה שיותר בתוך התוכנית הרבה מהשאלות כבר אינם!...

חברים יקרים,

רציתי רק להאיר שבסרט "הטיפה המרה" (My name is Bill W) (סרט על ביל  - מייסד AA), כאשר ביל מגיע לראשונה לרופא, הרופא שואל אותו אם הוא לא רואה שום השפעה של מחלתו על עבודתו. בשלב זה הוא עדיין מכחיש את זה למרות שלמתבונן מן הצד ברור כשמש שהמחלה הפריעה לו בכל חייו.

נראה לי שאני כמו אחרים, חייתי בהכחשה כזו שחיי מצויינים בעבודה, עם האישה, עם הילדים ועם כולם.
כשהשינוי החל הבנתי כמה טעיתי.

בהצלחה