אתה מתכוון על הרגשת שוני בכך שכולם מתמודדים עם החיים ורק אני לא?

גם
וגם הרגשת שונות מהחברה בגלל אופי ההתמכרות

אוקיי
אבל זה לא מצדיק את הקביעה ש"היכולת להתמודד עצרה אצלי ואני כמו ילד קטן"

נכון
אבל אחד מהגורמים העיקריים לבריחה מהתמודדות
זה הרגשה של חוסר אונים שמאפיין ילדים שבדרך העולם לוקחים פחות אחריות מהמבוגרים
סוג של הרגשה שאם אברח מישהו יעשה בשבילי את העבודה

אוקיי אני חושב שהבנתי
תודה

מוישל'ה, שאפו על הפרשנות. לא יכולתי לכתוב זאת טוב יותר. אוסיף שאיני בודק את עצמי לפי אדם ספציפי, יש מודל נורמלי המצופה להתנהלות מאיש בוגר, לא נעים להודות, אני לא שם. 

גם כשעשיתי כאילו, בתוכי חשתי כמה אני רחוק מהתנהלות הבוגרת באמת. לדוגמא: עויינות בין ילדים בני שמונה היא מובנת, גם קינאה, כשהיא מופנית מבן אדם בעשור השלישי בחייו אל מול ילדון בן עשר שעוד לא טעם חצ'קון אמיתי מהו. זו בעיה. לא?

אתה שוב מחזיר לי את השאלה אחורה.
מה זה נחשב נורמלי? זה שהילד רק בן 10 ואין מה לכעוס עליו זה טיעון שכלי, והרגש אומר לפעמים קצת אחרת. זה שיש לך רגש זה לא אומר שאתה נורמלי...

ההערה האחרונה לא היתה לעצם העניין אלא עקיצה (ובצדק)  למישהו פה שהגיב מהבטן באשכול סמוך (אני)

מקפיץ