היום דיברתי עם הספונסר שלי ואמרתי לו משהו על איזה איבוד שליטה שלי
ואמרתי באגביות כמובן המחלה כן ככה זה המחלה
ופתאום הרגשתי כל כך מטופש כמו ילד קטן שמצטדק לא זה לא אני אני עצמי לא
אשם זה האחות האח לא אני המחלה
מי קבע שזה מחלה מה זו השטות הזו אני אני אני אשם
מה זו הבריחה הקטנונית הזו מעצמי
אה אני פטור מכל המצוות שוטה מושלם חטאתי עשיתי דברים שלא ייעשו, תמיד
יש את מי להאשים את הדמון, וולדמורט, ה...'מחלה'
על מי אנו עובדים חבר'ה דו מי אפייבר
שלכם משה
נ.ב אני יודע שאין לזה שום קשר וזה לא עוזר להגיע ליציאה ממעגל האיך שתקראו
לזה אבל את אשר על ליבי שפכתי [מקווה שלא עם התינוק]

משה ב האהוב
כל הכבוד על התובנה למרות שהיא סותרת את כל מה שאנו עושים ומנסים ליצור פה
לפעמים שווה לשמוע בקול את מה שעובר במוחנו מידי פעם
מה אתה חושב לעצמך שדרכינו סוגה בשושנים, שאין לנו הרהורים או היסוסים,
אז כן, לכולנו יש!
סוכ"ס התכנית סותרת לכולנו הרבה מההרגשות והחינוך הבסיסיים שחיינו וקיבלנו
עד שה' האיר את עינינו להגיע לכאן
ועכשיו לשאלתך
אני לא עונה כי אני לא רוצה להיגרר לויכוחים אין סופיים
שכבר נטחנו עד דק כאן בפורום [חטט מעט ותרדה דבש]
אלא לשאלה הניצחית ששואל זלמן, סוד, אסיר יכו' איש בשמו הטוב יבורך
האם זה מועיל לך הטחינה הפילוסופית הזו, זה מקדם אותך לאנשהו?
ואם תענה לי כן, זה עוזר לי להגיע לקרקע יציבה אם אני בודק כל פעם את המוסכמות מחדש
רק כדי לקבל חיזוקים
ככל אדם שפוי בדעתו [או שלא ע"ע 12 הצעדים]
שצועד [או זוחל] בדרך שמעולם לא היה בה מחפש מידי פעם תומכות
כדי לוודא שלא ימצא עצמו בסוף בתהום רבה
אז אענה לך שאתה צודק כל עוד שזה במינון נכון ולא בצורה אבססיבית שלא מקדמת
שלפי רוב רק תוקעת אותך באותו המקום בלי יכולת להצליח בשום דבר
ואחרי כל זה רוב התכנית לא מציעה לך לעשות דברים נגד מצפונך
או צעדים בלתי הפיכים, בכל שלב תוכל לסוג וליפול להשתמשות חופשית
אלי עם מעט רגשות אשם שקיבלת פה אבל אל תדאג גם הם יפוגו כשתשקע יותר
[טוב אתה רק חולה!]
שלך ....

למשה ב היקר

התחושה שלך לא זרה לי. אני גם מרגיש לפעמים אשם שמנסה להתחמק.
אבל אני יודע שהתחושה הזו לא נכונה, היא עוד דפוס של המחלה.
אני יודע זאת כי אני מרגיש אשם לא רק על המחלה, אלא על כל דבר שזז.
יש לי בעיה עם רגשות אשמה, הקשורה באשלייתי שאני מנהל את העולם.
לכן אני לא יכול לסמוך על רגשות האשמה שלי שהם מבטאים משהו אמיתי.
אני צריך לשאול מישהו חיצוני (חבר/ספונסר/ ה'?) האם אני אשם באמת.
ובמקרה הספציפי הזה התשובה היא -לא. כמו שאני לא אשם במומים אחרים שיש בי.
(אם-כי יש לי נטייה להאשים את עצמי גם בזה).

הערת אגב:
אני לא מתאפק מלשאול: האם ענית לעצמך, או שזו תקלה של המערכת? (אולי רק אני רואה זאת כך?)

משה היקר, הבעיה הזאת של פיצול אישיות מוכרת לי עד להחריד...

כן, לעתים אני מבין שזה מחלה ולעתים קופץ לי הבורג ופתאום אני מתחיל להשתעשע בדברי חכמה עם מלאך המוות המופיע כשהוא עטור זקן לבן עבות וגמרא שלופה בידו.

אני מכיר את הדברים לכאן ולכאן וברור שמבחן התוצאה קובע, אבל ישנה עוד נקודה:

אצלי, כל פעם שאני מבין שזאת מחלה - זה גורם לי יותר לקחת אחריות על עצמי ולא פחות. לעומת זאת כאשר אני חושב שזאת עבירה - אני אמנם יותר בוכה ומצטער אבל לא לוקח אחריות.

אכן פיצול אישיות הוא ענה לעצמו  ;D

כעת ראיתי את האשכול המדהים של אסירתודה
אני מרגיש שאצטרך לעבור עליו כמה פעמים
כדי שאוכל להתקדם בנושא
וה' יאיר את עיני

תודה על פוסט מענייןומאתגר... להיום ברור לי שאיני מפוצל. פשוט יש לי כמה צדדים באישיות.  והם לא סותרים. הספונסר שלי לימד אותי שאני כמו יהלום עם המון זוויות, אור השמש נשבר על כל אחת מהם בצורה שונה...

אני גם וגם. גם יכול לבכות בתפילה מהתרגשות וגם לחשוב באותה העת על כך שיש מי שרואה אותי וחושב שאני צדיק... זה מה יש.

כשאני מקבל את עצמי, את כולי, יש בי אחד. או יותר נכון, אחת. הנשמה.

שנתחבר אליה. עכשיו.

מדהים. ממש מדהים.
אין לי בלעדיות על פיצול האישיות. יש עוד כמה חבר'ה שהתברכו בכך. וגם הם קוראים את מחשבותי ופותחים על כך פוסטים מדהימים.
נכון שאני מכור אבל באותו זמן גם נכון שאני לא מכור! נכון שאבדה לי שליטה על חיי אבל יחד עם זאת נכון שאני שולט על איבוד השליטה. נכון שהמחלה לקחה אותי למחוזות אפלים וגרמה לי להיות חוטא. אבל בו-זמנית גם נכון שהחטאים העצומים שלי הביאו אותי להתמכרות איומה לכל הרוע שבעולם.
וברגע שאפסיק לנהל את העולם? אתחיל לנהל את-עצמי ואת חיי!

למתנת,
להפסיק לנהל את העולם לא מספיק עבורי.
אני צריך להפסיק לנהל את עצמי ואת חיי.
לתת לכוח גדול ממני לנהל אותם עבורי, ובעיקר לבורא העולם
זהו הסיכוי היחיד שלי שחיי יהיו מנוהלים.

למשה היקר,

חייתי הרבה שנים עם פיצול אישיות דומה ומבחינתי דווקא פיצול האישיות הזין את המחלה כיוון שכל עוד ל"צד הטוב" שבי יש את מי להאשים ("הצד הרע" זה שנסחף וסוחף לתהומות ההתמכרות) לא הייתי בכלל בכיוון.

רק כשטפחה בי ההכרה בס"ד , שאני בעצמי רוצה בתאווה כל כולי ולא שום צד אפל או איזה יצר הרע שלא קשור אלי והודתי בזה ,  יכולתי גם להודות, באמת, שאני חסר אונים מול הדבר הזה. 

דברי סוד הכניעה הם בפירוש אחי אמיתי לתובנה שאנחנו חולים
נכון זה כיף לרחם על עצמך ולהגיד שאני חולה ואני מסכן ואין לי שליטה על זה
אבל זה ממש לא המטרה המטרה היא כמו שאמר "סוד"  לקחת את הדברים ולהבין שאם אני חולה ואבדתי שליטה זה אומר שאני חייב להיחס לתאווה יותר ברצינות
ולהבין שאין פה איזה מלחה עם יצר הרע או שמירת הבירת או העניים אני חוללללללללללללללללה לך אני צריך לפעול בכל הכח אם הפעולות שאדם חולה עושה בשביל שבמצב שלו ליתדרדר
למשל אני חולה אז אני לא ירשה לעצמי גם לגימה הכי קטנה מהתאווה וכולי.. כל ההשלכות שיש לזה