אתמול השתתפתי לראשונה בקבוצה חיה, פגשתי חברים, ויכולתי לתת פנים לקולות שאני שומע בקבוצות הטלפוניות.
גיליתי שהתאווה לא בררנית ולא אליטיסטית, אין לה מיכסה של שליש ספרדים ואין לה בעיה עם מיזרוחניקים, חסידים וכו'
היא מקבלת את כולם [יותר נכון-לוכדת] בזרועות פתוחות,
שתי חברים מסרו צעד ראשון, שזה אומר למי שלא יודע, שהם מספרים על עצמם את כל הדברים שהם היו מעדיפים לשכוח, זה היה מביך, זה היה דוחה, [במיוחד שאחד התוודה על דברים מאוד מאוד מאוד לא נעימים, והזכיר לי שאני עשיתי את הדברים האלה ממש פלוס תוספות רבות]
אפשר לומר שזה היה השיא של הערב, האומץ לעמוד מול 16 אנשים [חצי חרדים וחצי מיזרחים, ספרתי] ולהתוודות בפניהם, להסמיק מבושה ואעפ"כ להמשיך לדבר, זה מעין נוק-אאוט לתאווה, שהרי כל כוחה בבדידות, בשקר, בחשאי.

חזרתי מהקבוצה קצת מבולבל, היה בלאגן אחד שלם בראש כל הדרך הביתה, [וזו חתיכת דרך] היתה לי תחושה של זהו? זה הכל?, מישום מה פיתחתי לי בראש צפיות גדולות מידי וחשבתי שאני חוזר הביתה ללא תאווה,
אבל עכשיו אני קצת עשיתי סדר במחשבות, ואני מתחיל להבין את התועלת הגדולה של המפגשים האלה,
[במיוחד אני רוצה לציין לשבח את "אוהבים אותך" שדאג שלא נפסיק לחייך, ואת מי שארגן את הכיבוד שבזכותו "לא פסיק פומיה מגירסא"]
תודה לכל המארגנים, המשתתפים,
להתראות בפעם הבאה!

אווו מוישה שכוייח איזה יופי איזה תובנות מקסימות הומור משובח שיתוף מעולה ומדויק
גם לי היה מיוחד למרות שאני כבר משתתף בSA ודי ראיתי את דילוג המחלה מעבר לחומות המגזר
אבל אינו דומה האווירה שהיתה אתמול לאף אחת מהקבוצות
היתה לי איזו תובנה על עוצמת הדילוג ויותר מזה על עומק הדיאלוג
ממש אסופת אנוש נטולת קשר
רובם לא שירתו יחד בישיבה או בצבא
חלק זועקים אין לנו חלק במדינה והשאר יעמדו לדום בשירת הימנונה 
וישירו מי שברך חלק לשריה וחלקם ליועציה
ומהמפרידים המיגזריים פתאום צמחה ללא התראה
אחוות לוחמים נדירה אחים שנפגשו מחדש לאחר שמעולם לא היכירו
המיית הלב חצתה חומות חום עצום שבקע מכולם ממש היה אפשר להיכוות
מעולם לא הרגשתי כל כך מחובר
לאף אחד מהחוג שלו אני קנאי בפולמוסאות יתרה
לא לחברי מהישיבה,מהכולל, השכן, בבית כנסת, ואחי הביולוגי
פתאום רעב שתמיד קינן בי התתפוצץ באחת פשוט הרגשת שייכות בלי סודות בלי תחפושות הלב פועם חשוף ללא הגנות של ציניות וליצנות
זה מה שחיפשתי כל הזמן?
את זה ניסיתי להטביע בנהרות של תאווה?
את החסר הנואש
א-לי תן בי את הכח לקבל את המתנות שלך באותה השלמה שקיבלתי את המכות
ואת התבונה להבחין בין השניים
רצונך ה' ולא רצוני אמן

ערב טוב.
האמת שבשבילי המפגשים האלה מערבבים לגמרי את היחס בין טוב לרע, בין חבר לזר ובין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.
כשהייתי בשימוש, הדברים היו ברורים: יש דברים מגעילים (שכמובן אני עושה, אבל זה לא קשור...וברור שכל מי שעושה אותם אחת דינו...), ויש דברים טובים. יש אנשים יראי שמיים ויש חוטאים. יש אנשים שחיים בסרט ומתלבשים כאילו הם עדיין בפולין ויש אנשים שמחוברים למציאות הפועמת והזורמת.
כיום, אני בעיקר לא יודע. איך זה שהאדם שאני הכי מעריך היום מכל הדמויות שאני מכיר (ואני לא אכתוב כדי לתת לרלוונטיים לעבוד על הגאווה..), עשה את המעשים שלא יכולתי להעלות על דעתי שאדם ערכי עמוק ורוחני יכול לעשות? איך זה שאני מדבר בגילוי לב גמור עם אנשים שחזותם החיצונית גרמה לי בעבר לרתיעה אינסטינקטיבית ומעין רצון כזה של מגננה המראה: גם אני לומד תורה, גם אני ירא שמיים וכו'...
איך זה שאני מרגיש קשור לאנשים שראיתי ארבע חמש פעמים בחיים הרבה יותר מאנשים שאני מכיר כבר מספר לא קטן של שנים?
לאלוהים, שלא עושה דבר בעולמו בטעות, פתרונים.
נתן

שלום נתן,
אם לך מפריע מה בין טוב לרע, אתה פשוט חי.
כי אני חי בכזה יאוש שלא איכפת לי בכלל למה הוא עשה כך, והאם הוא אכן עשה כך.
אני חי בכזה אדישות. מת. ואני מנסה להתרומם לחיים.

שלום, ראשית תודה לכל המשתפים איש ונקודת מבטו. לנתן, איני יודע ומבין המון, אבל דווקא הסבר 'לאיך אני מרגיש ליד מי שראיתי פעמיים הרבה יותר נח מרוב האנשים בחיי', יש לי - מקור השיח שלנו בנשמה, וחיבורה כידוע הוא מעל לזמן ולמרחב.

זכיתי להשתתף. נכחתי במפגש. התרגשתי. ההנחיה היתה לעילא (אני כותב זאת כרלוונטי שהגאווה עובדת עליו...) פגשתי חברים שמחים, כואבים, מאמינים, מקווים, פסיפס אנושי מגוון ונדיר של חפצי חיים.

כמי שנכח בלא מעט מפגשים חיים בקבוצות שונות חשתי בפעם הראשונה במפגש שמור עינך (כתבתי על כך פוסט בשם - רשמים מהמפגש החי בשמור עינך) ברוח המיוחדת שנשבה שם, אתמול חשתי בעוד פן שלה: 'החלוציות'.

יש ערך מוסף של מחוייבות לרעיון ומטרה כשאתה קרוב לקטר רכבת ההחלמה, הנוף יראה מיד גם ליושבי הקרונות הבאים, אבל משהו במשב הרוח המבדרת (פנים מזוקנות ומגולחות כאחד) בתחילת הנסיעה מרענן באופן מיוחד. אכתוב על כך פוסט נפרד בשם - 'החלוצים'. אפרסמו בל"נ.

חברים יקרים
כל פעם אני מתפעל מחדש מהרושם שהחברים יוצאים מהמפגש של חברי שמור עיניך
זה משמח אותי שלאט לאט מצטרפים להם חברים חדשים
לצערי לא אוכל להשתתף בתקופה הקרובה
בכל מקרה רוחי וליבי אתכם
עלו והצליחו

ולי לא נותר אלא להודות לאלוקים שזיכה אותי בתוך הבלאגן של המשרד, בחצי שעה שבה כן יכולתי להשתתף במפגש בשידור חי בסקייפ. ראיתי חלק מהחברים (כן, ראיתי אותך מוישל'ה), שמעתי חלק מהדברים ובעיקר התרגשתי.

אני משתתף בקבוצות SA באופן קבוע, אבל המפגשים של שמור עיניך הם מיוחדים עבורי.