למאנו - אני לא טוב בתיאוריות, הן הביאו אותי למקומות כואבים. בשבילי העיסוק בכך, חולה. אוסיף רק שעוד לא הכרתי מכור ללא פגמי האופי האמורים. כנראה זה ב DNA שלנו.

ולנתן, תודה כהרגלך, עמוק. נוקב. חשבתי, לא מעט. כתבתי ומחקתי, לא הבנתי מדוע לשיטתך אתה 'קצת מרמה את עצמך', בזמן שאתה כותב מיד ששורשיה היהודיים של התוכנית נהירים לך.

אנסה להסביר מדוע לפחות אני חושב שאיני מרמה את עצמי, אתפלל לבהירות בהסבר שרצונו יעשה גם כאן. אני מסתפק במדרשו, ואכן מחלוקות רבות ישנן, ונהרא נהרא ופשטא, ובאמת בעצמי כתבתי לא פעם על ביל שרץ ברחובות... וזכה שנתגלגלה הזכות דרכו.

ואין זה סותר שאני נהנה בכל פעם שאני נתקל בשורשים היהודיים של עבודת המידות המיוחדת הזו, לכך נתכוונתי 'ביידישקייט', תוכנית רוחנית שאינה רק בגדר חכמה בגויים תאמין, לדוגמא:

אחד מהאנשים האנהובים עלי ב S.A.  הוא גוי אנגלי קתולי הנקי ומפוכח למעלה מ 15 שנים (היית צריך לראות אותו איתי בבית הכנסת עם טלית זורק סוכריות על חתן בר מצווה, ושואג בקול 'מאזל טואופ'...) הוא נוהג לומר לספונסים שלו, כשיש להם תאווה, שירימו בדלי סגריות ברחוב וישימו בפח...

לך תסביר לו שהוא כיוון לרעיון נשגב, לתפקיד החשוב 'בישיבת קלם' - לנקות את 'המרקקה' - (למי שלא יודע: כלי עמוק עם דפנות גבוהות שלתוכו רוקנו אל הליחות בפתח בית המדרש) 'האלטר בוחער' - החשוב והמבוגר שבחבורה היה זוכה לתפקיד הזה... אודה ולא אבוש, תחושת קבס עלתה בי בכתיבת השורות שלעיל, מעי חמרמרו כשציירתי בדמיוני המודרך את שלל הצבעים והריחות...

התרגשתי מעצתו כיון שבנוברהדוק (לא שעתיים ממנצ'סטר) היו פונים לבית מרקחת בכדי לקנות מסמרים... הפעולות שונות, אך מטרת חברי היקר שווה - הכנע את גאוותך, הפוך את רצונך. שעבד את נימי נפשך והפקד בידיו את רוחך.

אתן דוגמא נוספת ממה שרוי K, שוב גוי, כותב בספר הלבן - ' מערכות היחסים שלנו עם אחרים, היא כמו מערכת היחסים שלנו עם הכח העליון, הן קשורות זו בזו', כשקראתי זאת לראשונה הצטמררתי, הכיצד ידע על, ' כל הכופר בטובתו של חברו סופו שכופר בטובתו של מקום'. יש המון מה להרחיב בנוגע לדברים, בהזדמנות. גם ביחס לטעויות הקשות בעולמו של הבורא.

לסיום, אם הבנתי נכונה את רמיזתך, היחס לפסיכולוגיה נובע מבורות, של שני הצדדים, בשנים האחרונות ישנה פתיחות המלווה בהמון חשש שהשקפת עולם תהווה משקל מכריע, מנסיון, יש דרישה גוברת לבעלימקצוע שומרי מצוות.
 

נושא מענין. כבר דיברו בו "בספרים הקדושים" וכתבו שידע לא נתן לנו כח.

הרבה פעמים אלוקים מאיר את ההבנה שלי, שכל דבר בבריאה שלו הוא כלי. והתוצאה תלויה באופן השימוש בו. יש גם כאלו שהם חרב פיפיות.
האם חכמה היא כח? לא תמיד. היא כלי. תלוי איך משתמשים בה.
האם רגישות היא דבר טוב? לא תמיד. תלוי באופן השימוש בה ואם היא לא מזיקה למשתמש עצמו בבחינת "הגולם קם על יוצרו".
האם כסף הוא כח? אני (כמו הרבה, מן הסתם) חולם על הרבה כסף.  אבל אחד המעכבים הגדולים שלי בשימוש היה כסף! אני חושש ששפע של כסף יכול להיות מאד מסוכן עבורי.

ואחרון חביב, הידע.
הידע בעבורי הוא אובססיה. אני אוגר ידע בכל תחום. יהדות, מדעים, התנהגויות, חברה וכו'. לא שאני כזה גאון, כי כמכור, קשה לי ללמוד בעקביות וגם קשה לי לזכור.

האם הידע עזר לי להתקדם בהחלמה? מעט מאד.  לרוב הוא גרם את ההיפך.
בהתחלה, זה עזר לי להכיר את המחלה שלי, בהמשך גם להכיר יותר את עצמי (בצעד 4).
אחרי תקופה בתכנית, ולאחר מכן נפילות - הוא הפך לגורם מפריע.
אני מאבחן חברים, ו"יודע" מה הם צריכים לעשות. כשהמאמן שלי אומר לי משהו, אני "יודע" ממה זה נובע, מה בדברים שלי גרם לו לומר לי את זה, ואני "יודע" שאם הייתי מציג את הדברים אחרת - הוא היה אומר משהו אחר. אני גם "יודע" מתי הוא טועה.
יכול להיות אפילו שהכל נכון, אבל מה זה עוזר לי? מה זה מקדם אותי?

כתבת: לפטר את השכל.
שמעתי את זה רבות, רק אין לי את הכתובת שלו לשלוח לו את מכתב הפיטורין. הוא גם לא מגיע אלי הביתה כדי שאבעט בו החוצה.
אני גר אצלו. כנראה שאני מפחד לעזוב את המקום המוכר לי כל כך, ופשוט להתנהג כתוהה ולעקוב אחרי טביעות הנעלים של אלו שהלכו לפני בדרך.

נעים להכיר עוד חבר בתוכנית.
היה עימנו.
אתה כותב יפה מאוד,
דברים נכונים

שלום נחום תקום!

באמת יש לך כשרון התבטאות...

אולי תכתוב מאמר למייל היומי ? יחזקאל מחפש חברים עם כשרון כתיבה כשלך.

בהצלחה בכל אופן

אני אישית הלכתי לפסיכולוג שעל המבט הראשון שהעפתי עליו הבנתי שאין לי מה לעשות שם הוא בחיים לא יבין אותי. אני חרדי והוא חילוני. הפסיגולוג השני שהלכתי אליו היה חרדי ואצלו קיבלתי את אשר הזדקקתי לו.

בלי להגיד שזאת הרגשה צודקת או בלתי-צודקת כשהייתי במצוקה ננעלתי ע"ז שהוא לא יכול לשחררני משם בשל השקפת-עולמו השונה כ"כ משלי.

ידע זה כן כח!!! (אצלי עכ"פ)

תמיד ידעתי שאני חוטא ופושע. מתועב ומשוקץ. ואפילו שמעתי לא-אחת את משק כנפיו של מלאך-המוות שהגיע לקחתני למדורי המוכן והמזומן במדור ה... של הגהינום. ידעתי גם שאני חסר-סיכוי ואין דרך לשוב בתשובה ואני מקרה-אבוד. ידעתי שאוט אוט אוט אני עוזב הכל ומגיע לדומה להיות מובל ע"י למקום ההוא.

בכח הידע ההוא הגעתי למקומות שפלים ועשיתי כל שיביכולתי "להנות" (אוי לה לאותה "הנאה") מהרגעים האחרונים שלי עלי אדמות.

כשהצטרפתי לאתר "ידעתי" שאין זה מקומי. אני לא שייך לחולים האלו. אני בריא וחוטא....

כשוויתרתי על הידע העברתי את הכוח לבעל הכוחות כולם. וזכיתי לעלות על רכבת-ההחלמה. בתקווה שביום מן הימים אכן אזכה למתנת-הנקיון.