שלום חברים,

בעקבות השיתופים האחרונים בקבוצה הטלפונית בנושא, רציתי להביא כאן את השיתוף שלי:

אני עובד בהייטק כבר יותר מעשר שנים.

לפני קצת יותר מעשר שנים הגעתי לעבוד לראשונה בחברת הייטק.
הייתי חובש כיפה סרוגה שרק השתחרר מהצבא, נשוי עם ילדה בת שנתיים.
אחת מחברי הצוות שאיתם אני אמור לעבוד ב-4 שנים הקרובות היתה אישה צעירה.
לחצתי לכולם יד וגם לה לחצתי יד.
הייתי בהלם מעצמי ונראה שגם היא גם הופתעה (איך בחור דתי לוחץ יד לאישה ?)
מספר חודשים אח"כ "נענשתי" על הלחיצת יד הזו כשאותה בחורה פעלה כדי שייפטרו אותי.
(היום אני יודע שזה היה חלק מהתסמינים המוקדמים של מחלתי)
שלושה חודשים אח"כ כבר עברתי לצוות אחר ומאז ועד לא מזמן לא הוצרכתי לעבוד בשוטף עם נשים בעבודתי.

גם בחברה בה אני עובד כיום לא הוצרכתי לעבוד עם נשים במשך כמעט 4 שנים בחברה הקודמת ועוד כמעט 6 שנים בחברה הנוכחית.
עד לפני כחודש...

לפני כחודש החליטו מנהלי בחברה שעלי לעבור לצוות אחר - לצוות בה עובדת בחורה צעירה.
בצוות הקודם עבד איתי יהודי יקר שהצהיר בכמה הזדמנויות שאם יעבירו אותו לצוות עם נשים  - הוא ייתפטר !!!
אני הסכמתי למעבר רק אחרי ששאלתי את עצמי את שתי השאלות שחייב כל אלכוהוליסט לשאול את עצמו לפני שהוא מגיע לארוע שבו מחלקים אלכוהול והתשובה עליהן היתה חיובית:
1.האם אני נמצא על קרקע רוחנית יציבה (כן).
2. האם יש לי מה לחפש שם חוץ מתאווה (כמובן)

למרות זאת, אני יודע שהתאווה מסוכנת לי ושאני פשוט אלרגי אליה.
לכן כשאני מגיע לצוות החדש כל בוקר אני אומר בוקר טוב לכולם חוץ מלאותה בחורה.
וכאני הולך הביתה אני אומר שלום לכולם חוץ מלאותה בחורה.
כשהצוות יוצא לטיולי גיבוש אני אומר שאני לא יכול לבוא.
כשכולם הולכים לשתות קפה, אני אומר להם שכבר שתיתי.
כשהיא מגיעה ממולי, אני מסתובב לצד השני.
כשמתקשרים אלי ומבקשים אותה אני אומר שאני לא רואה אותה בסביבה.
כשמניחים דבר מסויים על השולחן שלי שמיועד אליה, אני מחכה שהיא לא תהיה בסביבה ורק אז מניח את זה על השולחן שלה.

ייתכן שיהיו כאלו שיראו בהתנהגות שלי איזה משהו קיצוני, אבל ממש לא אכפת לי, כי מדובר כאן בחיים שלי !!!
כמו שילד מסויים אלרגי לבוטנים - זה עלול להרוג אותו אם יתנו לו במבה, כך אם אני ארשה לעצמי ללגום  - אני עלול למות !!!

שמואל
תודה על הפוסט החשוב
אני מסיר את כובעי הוירטואלי בפניך
אמיץ וחכם

אני אצטט משהו שמתנת הנקיון אמר פעם: איני כשאר כל אדם אסטניס אני.

אני מאוד מתפעל מהאומץ שלך!
אני עובד עם נשים רבות כולן נשואות וחרדיות, כבר קרוב לשלוש שנים שאני במשרד הזה, ועוד יש לי יתרון מסוים של בוסיות, ב"ה מעולם לא התחלתי אפי' עם אחת.
זה לא אומר שאני לא ...

חבר יקר, יש משתתפים בפורום שרגישים לתיאורים יותר מאחרים, נא  שים לב. אסירותודה.

אינני אמיץ, אני רק חולה שלא רוצה למות !!!

שלום שמואל היקר,

קצת לא נוח לי עם הפוסט הזה.

אני חולה כמוך, אם לא יותר. אם אני הייתי צריך להיות לא נחמד כלפי מישהיא רק בגלל שהקב"ה ברא אותה נקבה, זה היה מגביר אצלי את המחלה. ללא ספק. עושה אותי שבעתיים יותר חולה.
אם לא היתה לי ברירה, הייתי דווקא נוקט בשיטה של ידידך ומתפטר. כי אני חולה ולא יכול להיות בעימות עם כל אדם שהוא באשר הוא. 


בלי שום קשר לזה, ומאחר שכרבר נפתח האשכול, אני חייב לחלוק מניסיוני:

אני עובד עם הרבה מאוד נשים. אמנם אצלי זה בחדרים נפרדים כך שהחיכוך הוא די נמוך.
על כל פנים, אני לא מרגיש ששם נמצא הניסיון שלי.  בעבודה אני אמור להוות דוגמא חיובית. הסביבה מצפה ממני לקוד התנהגות מסוים. יש לי אחריות כבדה של כל המגזר עלי. אחרי תקופה זה הנסיון מאבד מהעוצמה שלו, והיום אני לא חושב שהיה איזה שהוא הבדל גם אם כל הקולגות שלי היו ממין זכר.

הניסיון שלי נמצא כשאני בחדר, בחושך מול המחשב. שם אני הופך להיות חסר חוט שדרה. שם כל הפחדים והמצוקות שלי מוצאים דרור.

כמובן שאני רק חולק כאן מנסיוני האישי. למעשה אני חושב שצריך לדון כל מקרה לגופו.

אוהב אותך מאוד
עובד

תודה לך שמואל על פוסט חשוב,  לימדו אותי לקבל את העובדה שהתאווה בתוכי, אני למעשה חסר אונים מול עצמי, מה שניבט אלי מבחוץ אלו הם הרצונות החולים שלי. ולכן כדאי לי לבדוק כל הזמן את המניעים שלי.

יש לי היכרות קרובה עם הנושא -  אני עובד במקום שיש בו מזכירה, היא לא היתה מעולם מושא תאווה, עד ש... נתתי לה מסמך ליד, וביום שלמחרת באתי לקחתו, הפעם ראיתי שלעומת אמש היה שינוי בציפורניים... לא היה חסר הרבה שהראש החולה שלי יכנס לפעולה.

בחסד הבורא יש לי ארגז כלים, גם למצבים כאלו - שיתפתי חבר מיידית, ומאותו הרגע האני נוקט בפעולות שהביא אדם יסודו. איני מעביר מיד ליד, בלי איזכור של שם פרטי או משפחה, אני שואל עצמי לפני כל כניסה למשרד האם יש לי סיבה טובה להיות שם.

אם הייתי עובד במקום שיש בו קרינה אלקטרומגנטית גבוהה גם הייתי שש להכנס למקום בו ריכוז הקרינה גבוה?

לסיום, כדאי שנכיר באמת - יש מקומות עבודה שיותר מורכב לשמור בהם על הנקיון. ומי שעובד בהם ורוצה לשמור על נקיונו כדאי לו שינקוט בפעולות.

תודה שמואל על הפוסט,
אנח מתערב לך בהחלטות, אם לך זה טוב, אשריך.

רק הערה,
כשקראנו את הקטע בספר הגדול, ששואל את שתי השאלות.
1.האם אני נמצא על קרקע רוחנית יציבה.
2. האם יש לי מה לחפש שם חוץ מתאווה.
(או דומה לזה)
אמר חבר אחד, שלסקסהוליסט זה קצת אחרת,
ושגם אם יש לו סיבה אחרת להיות שם, אם הוא לא מוכרח ממש, שלא יקח סיכון.

במצב שאתה מתאר, אתה צריך להתרכז בנוכחות שלה, יותר מאשר סתם להתעלם מהמצב.
וזה לא נשמע הגיוני שזו הדרך, להתמודד עם המקרה החיצוני באינטנסיביות.

אוהב אותך ומעריך מאוד!
כובש

אדם יסודו,

אני מכיר את הכללים אללו היטב.
לפני מספר שנים תליתי את זה בבית כנסת שבעבודה ואחד המתפללים הוריד את זה.
מאז הדף הזה נמצא אצלי בכיס עד היום.
אך בדברים שאני בטוח שהם "בטוחים" בשבילי (שאין סכנה שיפילו אותי לתאווה) אני מרשה לעצמי לא לקיים.
לדוגמא: אני מרשה לעצמי לפנות באימיילים לנשים בעבודה בשמן הפרטי (בענייני עבודה  כמובן), אך אני עושה את הכל כדי להמנע מפגישה פרונטלית עימן.

עובד יקירי,

ארשה לי להוסיף עוד סיטואציה שקוראת אצלי בעבודה:
חלק מהזמן אנו עוסקים בתיקון כרטיסים אלקטרוניים.
ישנו צוות של מלחימות שתפקידן לבצע את התיקונים בפועל ע"פ הוראותינו.
ברוב המקרים אנו פשוט מניחים את עבודות ההלחמה וחוזרים לקחת את עבודות המוכנות מבלי לבוא בקרבה כלשהי עם המלחימות.
אך לפעמים כשיש עבודה דחופה או שצריך להסביר משהו למלחימה יש צורך ממש לבוא במגע עם המלחימה.
לפני מספר שנים שמעתי שהמלחימות מתלוננות על אחד (בעל תשובה) שהיה מביא או לוקח את עבודת ההלחמה בצורה לא כ"כ מכבדת.
(כנראה שהוא הפנה את מבטו הצידה ולא דיבר איתה או משהו כזה)
בזמנו היה לי קצת קשה להבין את התנהגותו, כי למרות שגם אני נזהרתי מלבוא במגע איתן, עדיין לא היה לי נעים להתנהג כך.

היום אני יודע שהדבר יחיד שמעניין אותי זה החיים שלי ואם לא אתנהג כך, אני עלול למות !!!
היום אני בהחלט מבין את אותו בחור.
היום אני בטוח שכל רצון לא להתנהג בגלל שאני מהווה דוגמא ועוד כל מיני הסברים מאוד משכנעים שגם אני השתמשתי בהם בעבר, יביא אותי חזרה לתאווה -למות !!!

מה קורה אם אני לא מסוגל להיות גס רוח? פעם אחת התנדבתי באיזה מקום והמנהלת הייתה אישה חילוניה והיא פשוט הושיטה לי ילד ללחוץ עזבו את זה שהיא הייתה מבוגרת וכו' גם אם זו הייתה אישה צעירה... אני פשוט לא מסוגל להיות גס רוח אני לא מסוגל לעמוד בעקרונות הדת!

אריאל יקירי אנו לא מדברים על דת
פה מדובר באנשים חולים ואם לא נעים להם שלא ללגום מהרעל הם בורחים
או מתפטרים או מתגברים על אי הנעימות למען החיים

גם לי היה לא נעים לברוח כשאשה שדאגה לשלומי (אחרי שנפלתי וחטפתי מכה) שאלה אותי אם הכל בסדר. אבל ידעתי שלהשאר שם אני לא יכול. ולשמואל יקירינו. זיכני ה' לעבוד במשרד חרדי בו אין נשים בכלל. וכולם שומרי תומ"צ כך שגם אם תגיע אשה לכל מטרה שהיא אף א' לא יצפה ממני ללחיצת-יד.

בכל מקום בו אני נמצא (בעבודה, בבית או בבית הכנסת) אני משתדל להזכיר לעצמי:
1. אני אלרגי לתאווה - זה ממש מסוכן עבורי.
2. ההמנעות מדברים מעוררי תאווה לא תציל אותי (התאווה נמצאת אצלי בראש),
    אלא רק אם אעבוד את התוכנית (12 הצעדים) - התוכנית תעבוד בשבילי !!!

תודה רבה שמואל על הדברים! ובמיוחד על התגובה האחרונה
אפשר לברוח ואפשר לברוח
אני יכול לברוח מהתאווה, או מהאישה שכל הזמן הזה היא בראש שלי, אני בלחץ שהמחשבות עליה לא ישתלטו עלי, אני בונה סביבי חומות הגנה דמיוניות.. כך אני בורח ובורח מעצמי כי התאווה נמצאת בי!
לעומת זאת, אני יכול פשוט בנחת! בוויתור על זה! לא להיכנס לתסבוכות מיותרות, לא להתערבב במצבים שיכניסו אצלי תאווה למוח! אני לא נלחם מול שום דבר! זה פשוט לא קשור אלי! וויתרתי כבר על זה!

לפני כשבועיים מישהו שכר משרד ליד והביא עובדת. אם לא אתקל בה בחדר-מדרגות לא אצטרך להתפלל את תפילת-השלווה.