בעידוד הספונסר שלי אני מפרסם כאן את הכללים שפורסמו כבר  לפני כ-6 שנים:

כללי הנהגה במקומות עבודה

במקומות עבודה רבים, מצוי שעובדים יחדיו אנשים ונשים,
אנ מוצא את הכללים הכתובים כאן, ככאלה שמרחיקים אותי מנפילה לתאווה  - ממש מצילי חיים !!!
אני מפרסם אותם כאן לתועלת כלל החברים.

הנהגות למניעת קירוב דעת וידידות
א. מסוכן שעובדים ועובדות ישוחחו יחד על נושאים שאינם נוגעים ישירות לתפקידם (בעניני חדשות, פוליטיקה וכדו'). הדבר מסוכן גם בשיחה שמשתתפים בה כמה עובדים, וכמובן בשיחה ביחידות בין עובד לעובדת.
יש להזהר מלשוחח שיחות שאינם מעניני העבודה גם בפגישה אקראית ברחוב או בטלפון.
ב. כל דיבור הנצרך לעבודה, צריך להתבצע בצורה מאופקת, ללא כל סממן של קירוב הדעת ויחס אישי.
מסוכן לשלב בשיחה בדיחות, דברי ליצנות או קלות דעת.
ג. מחוץ לשעות העבודה, יש להמנע מלנהל שיחות טלפון בין עובד לעובדת אפילו בעניני העבודה. (ובמקום הכרח, ראוי שהעובד ימסור את ההודעה לעובדת ע"י בעלה או אביה).
ד. לא יפנו אחד לשני בשמות פרטיים או בכינויים, אלא רק בשם המשפחה, ורצוי בתוספת 'הרב' 'מר', 'הרבנית' או 'גברת'.
ה. מסוכנת אמירת שלום בנוסח אישי, כגון: "שלום לך", להתראות" וכדו'. אך אפשר לאמרם בצורה כללית כגון:"בוקר טוב" ו"שלום" וכדו', (ויש להקפיד על סגנון רשמי ולא ידידותי ואישי, משום שהתיחסות אישית מביא לקירוב הדעת ביניהם ועלולה להביא למכשולות חמורים.
ו. כאשר מנהל (או מעביד) רוצה לשבח עובדת על מסירותה וכוד', יכול הוא לשבח את העבודה שנעשתה כראוי, אבל מסוכן לו לשבח את העובדת בתארים אישיים.
ז. מסוכן ליצור קשר בין משפחות העובדים והעובדות (כגון: ביקורים משפחתיים ביניהם, טיולים מאורגנים משותפים, נופש משותף בבתי מלון וכדו').


השמירה על מרחק בעת העבודה
א. במדת האפשר ראוי להמנע מהושטת דברים מיד ליד, אלא יש להניחם על השולחן וכדו'.
ב. מסוכן לעשות אחד לשני שרות כל שהוא (כגון: לקנות עבורו מאכל מהמכולת או לכבדו ממאכל שהביאה מהבית וכדו'), מלבד כאשר יש תורנות מיוחדת לקנות עבור כל העובדים, (אין בדבר יחס אישי).
ג. צריך להקצות חדרים נפרדים לעובדים ולעובדות.
אם אין הדבר מתאפשר, צריכים הם לשבת בשני שולחנות נפרדים כשביניהם מרחק ניכר, ומסוכן מאוד לשניהם לשבת ליד שולחן אחד, וכמובן גם זה מול זה (בין בשעות העבודה ובין שלא בשעות העבודה).
ד. מסוכן שיאכלו העובדים והעובדות במעורב (חדר אחד בלא מחיצות).
וכן מסוכן שתגיש עובדת אוכל לעובדים, או להיפך, ובודאי שמסוכן למזכירה להגיש קפה או תה וכד' למנהל (אלא אם כן היא ממונה מטעם המפעל להגיש לכל העובדים בשווה, וגם אז תקפיד לא להגיש לפניהם ממש, אלא במרחק מה).
ה. בחדר ה"תה" וכדו' מסוכן שישתו או ישהו יחד באותו זמן, וכן יש לייחד מקום נפרד לגברים ולנשים לתליית מעילים ותיקים.
ו. בכל מצב בעבודה או כשצריכים לדבר ביניהם, יש לשמור על מרחק ביניהם, שלא לעבוד או לעמוד קרוב מדאי זה לזה.

אסיפות בעניני העבודה
א. באסיפות עובדים או בכל התכנסות אחרת, על גברים ונשים לשבת בנפרד.
ב. מסוכן לערוך לעובדים מסיבות, ארועים וטיולים, ומסוכן להשתתף בהם, אלא א"כ נערכים לאנשים לחוד ולנשים לחוד- בזמנים שונים או במקומות שונים.

הדרך לעבודה וממנה
א. מסוכן למנהל או לאחד העובדים להסיע במכוניתו עובדת או כמה עובדות (וכן להיפך), לא בשכר וכמובן שלא בחינם- לעבודה, לבית ולכל מקום שהוא.
ב. כשיש הסעה מאורגנת לעובדים, רצוי שתהיה הסעה נפרדת לגברים ולנשים, ועל הנשים להקפיד למעט בדבור עם הנהג.
ג. כאשר אין אפשרות להסעה נפרדת, יש להקפיד שלא ישבו אנשים ונשים בספסל אחד, ישבו האנשים מלפנים והנשים מאחור, ומסוכן שישוחחו ביניהם בזמן הנסיעה.
ד. במקום שחוזרים מהעבודה בשעה מאוחרת בלילה, יש למנות אדם מיוחד , שישב ליד הנהג, וישאר אותו עד רדת כל הנשים- כדי למנוע סכנת יחוד.

הערות כלליות
א. יש להשמר מאד שלא לבוא לידי סכנת יחוד.
גם במקום שאין סכנת יחוד (כגון: שרבים נכנסים ויוצאים או שרבים רואים אותם מבעד לחלון)- מסוכן לעובד ועובדת לעבוד יחד בחדר אחד שאין בו עובדים נוספים.
וכן יש להקפיד שלא לבוא מוקדם מדאי או לצאת מאוחר, באופן שימצאו יחד במקום העבודה רק עובד עם עובדת.
ג. שמחות פרטיות של עובד/עובדת, אשר אינן נערכות בהפרדה, מסוכן להשתתף בהן.
ד. שמחות פרטיות ואישיות יותר, (כגון יום הולדת, שבע ברכות מצומצם וכדו'), שלא הוזמנו אליו כל העובדים בשווה, אלא עובדת אחת, מסוכן להשתתף בהם (אפי' בליווי בעלה), גם אם נערכות בהפרדה מוחלטת.

אוי לי! כל מילה ומילה דקרה את ליבי!
כמה אני רחוק מדברים אלו, כמה שאני רחוק!
אני בתנועת נוער ולא עומד אפילו במילה מכל מה שרשום, מההתחלה ועד הסוף!
גם אם אני לא נחשב חוטא בעניין התאווה עצמה אלא חולה, הרי כאן אני חוטא גמור! ומה אני יכול לעשות? אני כה חלש! אין בכוחי להתנתק מהחברה בה אני חי!
ה' לא שכח אותי למזלי, הוא החליט כנראה לעזור לי והוא משחרר אותי מהעול הזה בקרוב, נשאר לי עוד כשבועיים עד שאעזוב את המקום. אין ספק שאני אסיר תודה על כך.
הייו לי הרבה התלבטויות בנושאים שקשורים מאוד לזה, אני חושב שזה פתר לי אותן. תודה רבה!

לצערי, למרות העידוד המלא של הספוסנר שלך, אני מרגיש צורך למחות בתוקף על הגושפנקה החתומה באופן סמוי על תיאור זה.
כללים אלה יפים, נחמדים, אפילו אציליים, לציבור שחי בתוך הנורמות שלהם. כללים אלה מתארים פסיקת הלכה של גדולי תורה בנושאים הנוגעים לקהילתם ולהקשר בו היא מצויה, אך חשוב לשים לב שכללים אלה אינם קשורים בהכרח עם השאלה המרכזית שאנו מתמודדים עמה - שאלת ההתמכרות. כללים אלה אמורים לייצר תרבות של הפרדה אצל האנשים הרגילים, אך אין היא בהכרח עונה לצרכינו - המכורים.
חשוב לי לומר זאת מכיוון שבשבילי, ובשביל המרחב בו אני חי, לא רק שכללים אלה אינם רלוונטיים, כללים אלה נחשבים גם ללא מוסריים. אציין בקצרה, שדווקא היותי קשור לקב"ה הוא שמפריע לי בהם. אמנם, מכיוון שזו לא הבמה ולא ההקשר להיכנס לשאלות מעמד האישה, והיחס אל פסיקות הלכה בנושא זה, אעצור כאן.

בכל מקרה, חשוב להבין שיש הבדל עמוק ושורשי בין אדם אלרגי לאדם רגיל. אדם אלרגי צריך לדעת למה הוא אלרגי ולהמנע ממנו.
אין כאן הגדרות עקרוניות של 'ככה' או 'אחרת', המחלה ערמומית ומבלבלת, אך לא תמיד הפרישה היא תנועה של החלמה. לפעמים ההתרחקות היא תנועה של מחלה גם כן, ודי לחכימא.

חברים, אני מתנצל אם הכנסתי נימה פולמוסית, אך נראה לי שחשוב שהדברים יאמרו.
הבה נשמור את הפורום נטול מהקשרים חברתיים (או לכל הפחות נציין שמדובר בהקשרים כאלה), ונעבוד כולנו יחד על ההחלמה, בלא קשר למקום ממנו אנו מגיעים. 

אני מרגיש צורך גדול לסיים תגובה זו בהערה על עניין שכל פעם מפתיע אותי מחדש.
מעולם לא האמנתי שאני ארגיש כל כך קרוב לאנשים שחיים באופן כל כך שונה (ולעתים אף צורם) לי. ק"ו שלא האמנתי שאני ארגיש קרוב לאנשים שעשו כל כך הרבה דברים שנחשבו אצלי לבהמיים...
תודה לכם, ואולי תודה למחלה (?) על ערוץ התקשורת הנפלא הזה.
נתן

נתן היקר,

לא כתבתי זאת מפורשות בפוסט הנוכחי, כי חשבתי שזה יובן מהפוסטים הקודמים:
אני היום מתייחס לכללים הללו לא ככללים הלכתיים, אלא ככללים "מצילי חיים".
זה מה שהם עבורי.
ואם תתייחס אליהם בצורה כזו, לא יהיה שייך לשייך אותם למגזר זה או אחר.
בעבורי הם "מצילי חיים", ייתכן שבעבורך הם אינם כאלו.

אחרי צהריים טובים.
תודה על גילוי הלב שלך.
קראתי שוב בעיון את הפוסטים הקודמים. הסיפורים על גדולי הדור שתיארת מהווים בשבילי קושיה ולא תירוץ.
מה לעשות, לפעמים צריך להישאר בקושיות גם על גדולי הדור...
הדברים אכן לא מחלימים עבורי, אני מזדהה מאוד עם תגובתו של 'עובד', ומעוניין להוסיף ולבקש שלא 'נטעין' את ההלכה באנרגיה של ההתמכרות.
ההלכה היא ההלכה. ההתמכרות היא ההתמכרות.
אני שמח שהבהרת את האבחנה הזו.

נ.ב.: מטרת הערותי היא לגרום לכך שנשים לב לא לגרום לרגשות אשם שנובעים מההתמכרות, כאשר אנשים שלא מקפידים על הכללים שתיארת (או אנשים שחושבים שבאופן עקרוני לא אמורים להקפיד, כמוני, למשל) 'יעברו' על הכללים. [רק חסר לי עוד איזה בחור צעיר מבני עקיבא שיקרא את מה שכתבת דקה אחרי שהוא נפל, ויחשוב שאם הוא יתחיל להתנהג ככה, 'לפי ההלכה', משהו ישתנה...]
ההלכה היא לא הבעיה, ולצערי, כמו שגיליתי בעצמי, גדרי ההלכה הם גם לא הפיתרון...

נתן

שלום נתן יקירי,

מבלי להתייחס להבדלי ההשקפה בינינו, אני בהחלט מסכים איתך שאין להכניס כאן לפורום עניינים הלכתיים.
וכמובן אם זה היה על כל נושא אחר, אני בעצמי הייתי מתנגד בתקיפות לכותב הפוסט. (קבלתי את דבריך ואני אתקן את הפוסט)
אך לצערי,אני מוצא את הדברים שכתובים במכתב הזה ככאלה שמצילים את חיי והעובדה שהם נאמרו ככללים הלכתיים לא מעניין אותי לצורך העניין.
אני רואה את התייחסות החברים כאן לנושא כאחת מ-3 האפשרויות:
א. אני מודע לעניין, זה מסוכן בעבורי ולכן עלי להשמר.
ב. אני מודע לעניין, אך אני לא מוצא את זה מסוכן.
ג. אני בכלל לא מודע לעניין.

אני מוצא את עצמי משתייך לאפשרות הראשונה !!!

לא אגיב ענינית בדיון המרתק (בשל עבודתי לא ראיתי את המילים לפני העריכות השונות... איה תגובת עובד?) והנוקב הזה, גם לא אתנצל על שהנני מסיט אותו משירשורו כי התפתחותו, מכריחה את תבונתם של ההולכים לפנינו בדרך, הם שסללו אותה בדם. פתילי חיים רבים נקפדו כתוצאה מהתנגשויות בקבוצות, זו הסיבה שבשנת 1945 לאחר כעשר שנות דימום נוסחו' המסורות'.

לימדו אותי שהן חשובות לא פחות מהצעדים, כנראה שיותר... הם ראו שיש צורך במשהו נוסף, כי הצעדים לא מספיקים כדי לחיות יחד בתוך הקבוצות... כדאי לרכוש את הספר - 12 & 12 של A.A.

ישנה מסורת מיוחדת, המסורת העשירית - 'לאלכהוליסטים אנונימיים אין דעה בעינינים חיצוניים, על כן אין לגרור את שם A.A. למחלוקת ציבורית כלשהי'. 

הם מספרים שם על תנועה בשם 'הוושינגטונים'  שמצאה פיתרון לאלכוהוליזם, מאה שנים קודם ל A.A. הם התפתחו במהירות, בתוך שנים ספורות היו שם למעלה ממאה אלף איש! (מישהו כאן מדמיין 100,000 מאוננים כפייתים?)

ובאותה מהירות הם התפוררו, לא נשאר שם כלום. המחלוקות ריסקו אותם, הם איבדו את הלגיטימציה לעסוק בדבר היחיד שחיבר אותם.

יש לנו בעיה שווה, ופיתרון דומה. בואו נשאיר את כל השאר בצד.

אוהב כל אחד מכם. מאוד.

אסירותודה היקר,

תודה לך על תגובתך.
אני בהחלט מסכים איתך.
נשאר לי רק להצטער על כך שלכתחילה שמתי את המכתב הנ"ל כמות שהוא ושלא ערכתי אותו כפי שעשיתי רק עכשו.
כל כוונתי היתה לעזור לחברי בכך שהבאתי את הכללים שעזרו לי להשאר בחיים !!!

אל תצטער, מה שקרה היה אמור לקרות ולו בכדי שנלמד כולנו מהסיטואציה.
כוונותיך ומעשיך רצויים. גם אצל מי שבעיקרון חש שגגת. חזק ואמץ.

שמואל.

הכנות שלך נגעה בליבי, והיא הדבר המרכזי שאני לומד מהשרשור שלנו.

תודה
נתן

בשבוע שעבר כשראיתי את הפוסט הזה הגבתי בצורה הבאה:
----
שאלה: לו יצויר והייתי שומר על כללים אלו מכל משמר האם הייתי מצליח להפסיק לאונן?
תשובה: לא.
שבת שלום.
----

רצה ה', והתגובה שלי לא פורסמה. והנה עכשיו אחרי סוף שבוע נעים, אני רואה שנתן ושמואל היקרים חידדו את הדברים גם בלי תגובתי הצינית.

אז אני מרשה לעצמי לסכם את דיבריהם:

הכללים למעלה הם לא כללים למלחמה בתאווה. הכללים למעלה הם דוגמא כנה ומעשית עד כמה צריך להתרחק מלגימות אם חפצי חיים אנחנו. כל אחד יכול לקחת את הדוגמא הנ"ל וליצור לעצמו שורה של כללים התואמים את התנהלותו היומיומית. יצירת כללים אישיים כאלו תעזור מאוד להבחין איזה מעשה אני עושה בגלל תאווה ואיזה לא.

איזה כיף לראות את אבא ואמא מתווכחים ולא עפים צלחות.
עצם הדיון הזה מראה כמה התוכנית משנה את חיינו, אני מאמין שבעבר בוויכוח כזה בסכינים היו נשלפות צ'יק-צ'ק, והמקלדת היתה מתחילה לדמם.
על זה נאמר "מעשה רב עדיף"

עובד היקר,

לאור דבריך אנסה להסביר איך אני רואה את הדברים:

וודאי שאני לא מנסה אפילו להלחם בתאווה. (התייאשתי מזמן).
אני מנסה לקבל החלמה באמצעות עבודה בתוכנית 12 הצעדים. (אני משוכנע שהיא הפתרון היחיד עבורי)
באמצעות הכללים אללו אני משתדל לא "ללגום" ואפילו לא בתת-מודע.
לפעמים המחלה "משטה" בי וגורמת לי לחשוב שכמה דברים שממש מסוכנים לי (כמו לגימות במודע או בתת מודע), מותרים לי.
אם אני "אמעד" כאן (בלגימות אללו), לא תעזור לי התוכנית בכלום ואני אהיה בדרך לנפילה.

אני משתדל לפעול ע"פ הכללים אללו כדי שתוכנית 12 הצעדים תהיה אפקטיבית בעבורי.
הייתי רוצה לשתף עם כל חברי את מה שעובד בשבילי כדי שזה גם יעבוד בשבילם.

באהבה רבה
שמואל