למרות כל הפעמים הרבות שנכתב כאן על חולה-חוטא, אני שב ומתעסק בנושא הזה עם עצמי. תודה לא-ל אני לא הופך לאובססיבי בענין, אבל זה חוזר מפסיק פעמים כדי שאבדוק למה זה כל כך מפריע לי. אז בא נתחיל מהסיבות למה שזה כן יפריע לי. זה מפריע לי כי כתוב על כל אחד מהחטאים האלו שהם איומים ונוראים והעונשים עליהם מתחילים בכרת ומעלה, והתוצאות של המעשים האלו לא ניתן להעלות על הדעת. וכאשר אני מכפיל את כל זה בכמות הפעמים בהם נפלתי והשתמשתי בתאווה זה מגיע למימדים מפלצתיים, ואז אני חושב לעצמי שאלוקים עומד לסגור את הגהינום בקרוב. למה לסגור? כי צריך לבנות חדש בהקדם האפשרי לפני שאני מגיע.

אבל אם כן, משהו לא ברור לי. אם הכל זאת דאגה כנה על חומרת החטאים, למה אני מוטרד רק מהחטא הזה? הנה לדוגמא נאמר בגמרא שויתר הקב"ה על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים אבל לא ויתר על ביטול תלמוד תורה. למה זה לא מפריע לי כל הביטול תורה שלי?

נאמר בגמרא שיש שלושה שאין להם חלק לעולם הבא, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל המדבר לשון הרע גרוע משלושתם. מעניין מדוע הלשון הרע שאני מדבר כל הזמן לא מפריע לי בכלל.

כן, מדובר על אותה גמרא בדיוק ומסתבר שיש עוד כמה חטאים נוראיים (באמת!) שאני עובר אבל זה לא מטריד אותי. דווקא החטא הזה של כל השימוש בתאווה מפריע לי כל כך.

שלא תהיה אי הבנה. ברור שכל מילה שכתובה בספרים הקדושים היא נכונה, ואני לא בא ח"ו לומר שצריך לזלזל באיזו שהיא עבירה. הנקודה היא אחרת לגמרי, כי נראה שהסיבה שדוקא החטאים האלו כל כך מפריעים לי מוכיחה על משהו אחר שמסתתר מאחרי הצדקנות הפעם.

אתמול שוחחתי עם חבר על הנושא הזה והוא הסב את תשומת ליבי לקטע מעניין שכותב בעל התניא בפרק כ"ו בליקוטי אמרים: אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה . . בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאוות ח"ו. אותי זה הדהים כי הוא אומר כאן שהעצבות הזאת שנראית כל כך אמיתית, היא עצת היצר כדי להפילו בתאוות. לא כתוב כאן שהעצבות הזאת תפיל אותי בסתם עבירה אלא שהעצבות הזאת תפיל אותי ב... תאוות!

מסתבר שהמחלה שלי מעדיפה אותי עצוב ומלא חרטות כי אז קל להפיל אותי בתאוות. כן, כל אותם פלפולים למדניים שיש לי בראש שמספרים לי על חומרת החטאים הנוראיים הם לא יותר מאשר חלק מהמחלה ותפקידם לדאוג שאמשיך לעשות את אותן פעולות ממש.

אז גם אם אני מחליט להתייחס להתמכרות שלי כחטא, הדבר ברור שכעת יש לי רק משימה אחת: לשכוח מהכל ולהתרכז בתפקיד היחיד שהוא להיות נקי היום. כל סטיה מהתפקיד האחד והיחיד, אפילו אם הוא מגיע לבוש כמו אדמו"ר ומנופף באגודל כמו גדול הלמדנים בישיבה, הוא בעצם לא יותר מאשר עצת היצר להפיל אותי בתאוות.

ועוד לא דיברנו על כך שבכלל מדובר במחלה.

סוד היקר,




אהבתי !!!

ב"ה, אסירות תודה ענקית לחברים היקרים ולתוכנית ובעיקר לקב"ה, היום אני כבר לא מלקה את עצמי על חטאי ואז לפחות מהחלק הזה אני משוחרר.
הקב"ה לא רוצה שאלקה את עצמי על שום חטא, אלא שאעבוד אותו בשמחה כל יום רק להיום !!!

סוד,
מדהים!
כמה חכיתי לשמוע שהעצבות היא לא כנה...

"סוד" היקר!
אני לא צריך פלפולים למדניים כדי לדעת שאסור לאונן, וחומרת החטא מפורסמת לכול מכור,
אבל לי זה מאוד עוזר לחזור ולשנן את חומרת החטא, כי הסיבה שזה חמור כ"כ הביא אותי הנה, לא איבדתי שליטה על חיי הגשמיים,[אם כי היום, לאחר זמן מה בתוכנית אני רואה כמה זה השפיע על מכלול החיים] איבדתי שליטה על חיי הרוחניים.
אני מקבל את העובדה שלפני התוכנית הייתי חסר בחירה, אבל שיש את התוכנית שעובדת ומצליחה, כבר אין את התירוץ "אני מכור"
וממילא כשאני יעמוד לפני בורא עולם לאחר 120 שנה, אני ידרש לתת דין וחשבון על התקופה שאני בתוכנית, ואם אני יתרשל או יחפף ובעיקבות כך אני יפול ח"ו, על זה אני יתן את הדין.
זה לא מכניס אותי ללחץ, זה מזכיר לי שאם אשתמש-אמות [מיתה בידי שמים]

נראה לי שזה מקום מתאים להביא את דבריו של ר' יונה בספר יסוד התשובה (לא ממש ספר 3 עמודים בסך הכל המודפסים בדרך כלל בסוף השערי תשובה למרות שלטעמי היה צריך להדפיס אותם לפני).
אני אישית שואב מהם הרבה עידוד ומקוה שיהיו לתועלת גם לאחרים.
"אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהכנס בדרכי התשובה אשכילך ואורך בדרך זו תלך.
ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה ויעשה עצמו כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום תחלת מעשיו היום יפלס אורחותיו שלא יטו מעגלותיו מדרך הטוב.
ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כובד העונות ועוצם החטאים אשר עשה.
ולא יבהילוהו רעיוניו ולא יניחוהו לשוב כי יבוש מחטאיו כי יחשוב איך אוכל להעיז פני ולשוב ואני חטאתי עויתי פשעתי כזאת וכזאת עשיתי עברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות ואיך אבוא עוד לפניו?
כבושת גנב כי ימצא כן בושתי לעמוד לפניו ואף איך ארמוס חצריו ואיך אשמור חוקיו?
אל יחשוב כן כי המסית יושב כזבוב במפתחי הלב מתחדש עליו בכל יום צופה ומביט להכשילו ומשים לבו לעצה הרעה הזאת.
רק יחשוב כי כן מדת הבורא יתברך ידו פשוטה לקבל שבים.
לכן טוב לו להשליך פשעיו ולעשות לו לב חדש."
ובמילים אחרות המטרה העליונה היא להפסיק. כל מה שמפריע מקורו ביצר הרע (או במחלה!).

ידידי היקר, גם אני הייתי בטוח שלא איבדתי שליטה על החיים. למרות הטירוף הגמור בו חייתי, המשכתי לשמור על חזות מכובדת, עבודה מסודרת, אישה וילדים, רכב ובית וכל מה שצריך.  ובפועל הייתי כלב אשפתות. היום כשאני חושב על זה, אני מבין שזה טירוף. הרי הייתי רגע לפני שאני מאבד הכל, אבל אם היית פוגש אותי באותה תקופה ומספר לי שאבדה לי השליטה על חיי לא הייתי מזכה אותך במבט נוסף ודואג לאשפז אותך.

כן, אני מכיר את הטענה שהגעתי בגלל שזה אסור ואם זה היה מותר הייתי ממשיך לאונן את עצמי למוות. הטענה הזאת לא מחזיקה מים. בקבוצה שבה אני משתתף רוב החברים גויים גמורים וכואבת להם כל אוננות בדיוק כפי שכואב לך ולי.

ההבדל היחיד הוא שלהם יותר קל להודות שהם מכורים ושהבעיה היא בראש שלהם. לי לקח שנים להבין שאני בבעיה ושהבעיה שלי לא קשורה לשום איסור.

חשבון נפש זה דבר חשוב, אך מסוכן מאין כמוהו...

השמחה היא מצווה דאורייתא! העצבות עבירה דאורייתא! ספק דאורייתא לחומרא!

לכן הברירת מחדל צריכה להיות משוחררת, שמחה, קלילה, מלאת מרץ ואנרגיות חיוביות

והתשובה האמיתית באה מתוך אהבת ה'... היראה היא תולדה של אהבה...

כשהאדם באמת קרוב לה' אז מתנוצץ בו אור התשובה והוא מתבייש שאכזב את אהבת חייו... את אבא שבשמים.

עד אז, לחשוב רק על הדברים הטובים! להאמין שיהיה רק טוב! אופטימיות והרבה מצב רוח טוב... זהו המתכון לבריאות הנפש...

וכמו שאומרים "תחשוב טוב יהיה טוב"...

אני מבטל דעתי מפני דעתך, כי אני נקי פחות מחודש ואתה [או טו טו] שנה!
אולי בעוד שנה אם בעז"ה אני יתמיד ויצליח בתוכנית ועדיין אחשוב ככה, אחזור ואתווכח איתך.

למה להתווכח אם אפשר ללכת מכות?

שאלה מצויינת ולא קלה.

אני מתחיל בצעד הראשון כאשר אני נכנע. אני מבין שלא אהיה גדול הדור וגם לא האדמו"ר משמור עיניך. אני מבין שאני לא מושלם (איזו הפתעה!) ואז באופן טבעי אני עושה את הצעד השני כשאני פונה אל אחרים שיעזרו לי להתמודד עם האישיות החסרה שלי.

הצעד המהותי הוא כמובן השלישי בו אני מפקיד את חיי ורצוני בידי אלוקים, ומבין שהוא רוצה עבורי את הטוב ביותר וגם הפגמים שלי הם מאיתו ית'.

כאשר עשיתי את שלושת הצעדים האלו, אני יכול להתקדם אל שורת הצעדים הבאה (4 עד 7) ובהם להתחיל לטפל בכל פגם אופי לגופו.

סוד יקר, כיף. ולגבי הרחבת הגיהנום, תנוח דעתך, מאז שיצאתי התפנה שם הרבה מקום... לא הכרתי את 'בעל התניא' הזה (או בכלל) והיה לי לתועלת, שמחתי לקרוא את שכתבת.

וביחס לעצבות, אדם, ביל W כותב על עצמו שהיתה לו נטיה לדיכאון, לא פעם הוא נזקק להתערבות של גורם מקצועי, אם היא הופכת לדייר קבוע כדאי לפנות לעזרה. הספונסר שלי לימד אותי שכשצריך ללכת לרופא הולכים...

או אה, גם אתה 'סימיילת'. התקדמנו כולנו בפורום הזה, הלא כן? אינך מבין, כוונתי בנוגע לגיהנום היתה שהוצאתי משם בכדי לפנות מקום... וביחס לחגיגות חצי היובל, איחרת אותן, הם התרחשו מעט לאחר עלייתי לרכבת...

ביחס לדיכאון, זו נטיה, אינך חייב להימצא בבית מט ליפול עם תריסים מוגפים מתחת לשמיכה מתפוררת בחדר מצחין ללא חמצן כדי להיקרא אל הרופא. גם אפרוריות יומיומית תאפשר לך להיעזר. התכוונתי ברצינות. לא לצחוק איתך או עליך.

אל תגזים. ראה הוזהרת. בלי סמיילים. :-)

במחילה אתחוב ראשי בין ההרים
לר' סוד לא כל כך הבנתי איך הכניעה קשורה לזה שאני צריך להתייאש או לוותר על רעיון להגיע למדרגה גבוהה ברוחניות
אלא אם כוונתך היתה להסביר שלא אגיע לדרגת צדיק של הבעל התניא
וכנראה כל חיי אצטרך להמשיך להתמודד עם היצר או ה'מחלה' (כפי שהוא מכונה כאן)
וגם שהתמודדות זו היא לא בכוחותי ולכן אני פונה לעזרת וכו'
ולידידי אדם
אני מרגיש הרגשה הפוכה, להיות סקסוהליסט מבחינתי זו המתנה הכי גדול שקבלתי מאבי שבשמים
שנים שחלומות הילדות והבגרות שלי התנפצו אל סלעי המציאות
להיות גדול בתורה מאן דכר שמיה
אולי בחירה בין המדורים בגהנום (אם אזכה להגיע לשם)
ולא בגלל התאווה שגם היא נתנה את שלה בתהומות הייאוש
אלא בגלל שגרת החיים נתינת נהר החיים לזרום על מתכונתו
מידי פעם בימים נוראים הייתי מקבל קבלות חיזוק אבל יודע שהשיגרה הקרובה תשחקם עד דק
קיצורו של מעשה החיים היו ממשיכים על מסלולם הבינוני מטה לולי התאווה שלא הרפתה
לא יכלתי לשקוע במצולות הבינוניות כל נפילה גררה איתה התעוררות רוחנית
לא רק מחינת התאווה אלא מכיון שהיא היתה ועימה חשתי מזמן שאני לא יכול להתמודד
הרגשתי שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו אבל לפחות בשאר התחומים ניתן להשקיע
בשבילי היא הוותה גורם מדרבן מעלה תומך
כמובן שזה לא היה טוב לי כי אם כן לא הייתי נמצא פה ושופך עליכם את הגיגי
עדיין הקשר עם ה' ועבודתו לא היה נכון ולא היה בריא אבל לפחות היה פה גורם המדרבן לחיפוש אחריו
בחסד ה' ובחמלתו עלי ממש לא מובן מאיליו היגעתי לתוכנית זו שלא רק מנסה לפתור את המחלה אלא
את כל הגורמים שסביב לה להעלות על ידה במעלית לעבודת ה'
כל הזמן לבדוק את הקשר שלי עם ה' עם חבורת עובדי ה' בכנות
ולא לתת למטרות של כסף וכבוד להסיט אותנו ממסלול העבודה
להגיע לרמות של אמונה של מענטשקייט של מלחמת הגוף
ובעיקר לא לתת לחיים לשקוע לתהומות השיגרה
אין לי אלא רק להודות לה' שהובילני בידו הרחומה לתאווה בחסד וברחמים

ראשית הדבר החשוב באמת - אין לי דבר נגד סמיילים,  כשעליתי לפה קיבלתי הנחיות כיצד כותבים בפורומים, חבר מקסים שאני מאוד אוהב תדרך אותי - לעשות פעמיים 'אנטר' לרווח בין השורות, להמעיט בסימני קריאה.. וכן הלאה, אחד מהדברים - ששימוש בסמיילים אופייני לגברדיה הצעירה והתוססת יותר... זה הכל.

וביחס לאנשי מקצוע, לא התכוונתי דווקא לפסיכיאטר, יש לי מספר אנשים... למרות שאם אתה חושב שזהו האיש אוכל לחבר אתכם. זכור אני איש חולה מאוד. סובל ממחלה העוד, הייתי זקוק לכמה...

חברים יקרים, דומני שנסחפנו מעט.

הפוסט הזה לא אמור להיות מקור לדיון על סמיילים ועל טיפול מקצועי.

ברור שצריך דיון רציני בנוגע לאנשי מקצוע (זכיתי להיות מטופל בידי פסיכולוג במשך חצי שנה), אבל לא כאן המקום לכך.