יש לי פחדים בערמות

אך האם הפחדים צריכים  להיות קשורים לתאווה?

ואם לא אז למה זה בכל זאת קשור?

לא יודע עליך. אוכל לדבר רק על עצמי.

כשאני פוחד ממשהו - אני לא מתמודד עם הפחד. אני בורח ממנו. וזה כבר לא משנה לאיפה. (אישית, ברחתי לתאווה, שם אני "שוכח" לרגע מעצמי ומהסובב ולא מפחד מאף אחד)

בס"ד
זה עדיין מפחיד אותי המחשב הפתוח הזה
מישהו  יכול לעזור לי?
כי נראה לי שיש עוד פחד שמתחיל לחלחל
הבן שלי (בן 4) סובל מנשימות כבדות הוא קיבל היום טיפול ויתכן שנצטרך ללכת למיון...
אנא צדיקים חברי הפורום תתפללו בעדו...
פרק תהילים (שיר למעלות אשא עיני אל ההרים  מאין יבוא עזרי? או אולי: מאין. יבוא עזרי!)

ה' יעזור שהכול יהיה בסדר,
מה שאני עושה עם הפחדים,
זה שאני עוצם עיניים,
מסתכל על הפחדים כאילו הם איזה דבר נראה,
ואני מתפלל לה' שיקת אותם ממני,
כי אין לי מה לעשות איתם,
אין לי מה לעשות מולם,
אני חסר אונים!
אנא אלי, קח אותם ממני כעת - - -
אני רואה את 'דברים', הפחדים, נעלמים מהאופק...

חברים יקרים, קראתי בשקיקה את הנושא המדהים שנכתב כאן, ורציתי לכתוב דבר משלי, שאולי מתקשר גם לחלק מהמגיבים כאן.
הפחד הוא נושא מאוד מעניין, לדעתי, מקור הפחד הוא בצורך של כל יצור אורגני חי, לשרוד על פני האדמה.
כל יצור יש לו את הדחף והצורך הבלתי נשלט, לשרוד ולחיות לאורך כמה שיותר זמן בתור ישות רוחנית שמולבשת בגוף חומרי.

היאינסטיקט הבסיסי של האדם בשעת הפחד שבו הוא מרגיש שיש סכנה ממשית על אורח חייו התקינים בכל רובדי החיים נוצר בעיקר, כפי שהזכרתם כאן, ממעשים שעשינו כלפי זולתנו.
אנסח זאת כך. בזמן שהאדם עשה מעשים לא טובים כלפי זולתו הוא נחשף באותו רגע לפגיע מצד זולתו, מכיוון שברגע שזולתו יחשוף את המעשים הלא טובים שעשה, מעמדו עלול להשתנות בין רגע, ואת זאת הוא לא מוכן לסבול. וכתגובה לכך הוא מתחיל לפחד, מהלא נודע שצפוי לו. הוא יוצא מהמציאות האמיתית, ונכנס ל"בועת פחד" שאופפת את חייו.

מקווה שהצלחתי בכמה שורות מעטות להוסיף עוד חידוד או הבהרה לפוסט הנהדר הזה...

משוש,
נהדר!
תודה!

משוש ברוך הבא
יפה לראות חברים חוזרים כמוך וכמו משה מנסה
ממש משמח

בס"ד
יש לי פחד לאבד חברים...
לכן זה ממלא אותי שמחה
כשרואה חברים שנעלמו לנו - חוזרים
ברוכים השווים...

למיאני,
יש לי פחד שחברים יעזבו אותי, לכן אני עוזב אותם ראשון, הגיוני? :-\

אני מפחד
ממה?
לא יודע אבל אני יודע שאני מפחד.
אני מפחד מזה שאמצא את עצמי ממשיך להסתובב סביב נפילות ועליות ולא אתחיל מסלול התקדמות רציף.
אני גם מפחד שלא אצליח לעמוד בכל המשימות האמתיות שאני קשור אליהן. התקדמות בעבודת ה', זוגיות, חינוך הילדים עם חיבור משמעותי איתם, חינוך תלמידים, לימודים וכו. וכו.
מפחד מהעולם שרוצה להפיל אותי
מפחד מהעולם הרוחני שכובש אותי, בלי להוביל את עצמי בשבילי החיים.
מפחד שהאבא הגאה בי ידע שאני נופל.
מפחד ...

בס"ד
למשוש חיי היקר!
לא יודע אם זה נכון לעשות זאת...
(אולי יש הגיון מפותל בעניין... :-\)
אבל לדעתי זאת טעות...
בכל אופן הרגשתי את חסרונך מאוד בפורום הזה
אשמח אם תחזור לשתף אותנו במחשבותיך ורעיונותיך...
גם אם לא תמיד מסכימים
תמיד תמיד מרגיש כאן חלק מ"משפחה" שמבינה את מצבי...
וזה ממש ממש חשוב לי!
בהצלחה רבה מכל הלב...

כן, יש בזה הגיון,
ואני גם הייתי משחק את המשחקים האלה,
אם אני לא טועה זה קשור לתלות רגשית באנשים.
ככה זה איתי.
או שזה נובע מפחד שיגלו את האמת האפלה שלי ויעזבו אותי מבוייש...

כמו אותו א' שחשד באשתו שחושדת בו אז הוא הגיש תביעת-גירושין ראשון לפני שהיא תספיק להגיש נגדו וכשהיא קיבלה זאת בתדהמה ושאלה מה חטאתי הוא שאל אותה בהפתעה "מה? עוד לא תפסת אותי"?

ההרגשה אצלי, שלפעמים, אני מרגיש שהחברים עלולים לעזוב אותי ולנתק קשר, לאו דווקא מסיבה שנראית לי הגיונית, כמו למשל חשיפת האמת עליי,
אלא מסיבה שהיא איננה ידועה בכלל, ואז מתחיל אצלי תהליך של חיפוש קדחתני עד כדי אובססיבי, מדוע אותו חבר עזב אותי ועל מה בדיוק הוא החליט לנתק את הקשר עמי,
ואז עולות לי במוח תשובות, מפתיעות למדי אני חייב לציין, שבדרך כלל מבודדות אותי עוד יותר מאותו חבר, ואז נוצר קונפליקט ענק.
מצד אחד יש לי הרגשה שהוא עזב אותי מסיבה א', אך מצד שני אין לי בכלל מושג מה באמת גרם לו לצנן איתי את הקשר.

לעתים, אני מצדיק את הפחד מנטישה של חברים, כי זה באמת יכול לקרות ברגעים מסויימים בחיים, כולנו בני אדם בכל מקרה.
אך הבעיה, היא שוב, חוסר הוודאות, היכן אני עומד, כנגד אותו חבר, כנגד אותה קבוצה, האם אני מקובל עליהם או לא,
וגם כאשר אני שואל אותם והם עונים בחיוב שאני אחד משלהם, ההרגשה האישית שלי היא שאי אפשר לסמוך על המילה שלהם, כי אולי בתוך תוכם הם מסתירים את הרגש האמיתי שלהם כלפי. שמכאן נובע חוסר הביטחון שלי באחרים.

חשוב לציין, שאכן חוויתי מעין חווית נטישה של אדם קרוב מאוד, גם אם זה לא היה מיוזמתו האישית, אך עדיין זה השאיר בי כנראה חלל של אי וודאות גמור.

זה בוודאי קשור לפחדים שיש לכולנו.
אני גם חוויתי נטישה, ואני פחדתי שנים ליצור קשר עם אנשים, פחדתי מהסוף של הקשר.