טוב, לא ממש הפכתי למהמר כפייתי, לפחות לא במובן הפשוט של המושג הזה, אבל אני גם לא ממש רחוק מהמושג הזה. הימרתי על החיים שלי, אלא שבמקום כסף היתה תאווה. אבל נראה לי שיש לנו הרבה יותר במשותף מאשר השונה. והעיקר זה שכאשר אני חושב על המהמר הכפייתי, יותר קל לי להבין את המצב שלי, אז ניסיתי לערוך השוואה קצרה (ויש כמובן הרבה מה להוסיף).
המהמר הכפייתי לא הפסיד מליונים בפעם הראשונה שהוא נכנס לאולם הקזינו. הוא הגיע לכאן בכלל כדי לרחרח כי הוא שמע מחבר על החוויה וזה היה נשמע לו כיף. הוא אמנם שמע גם משהו על הסכנה אבל זה לא היה משהו רציני, ובכל מקרה הוא לא כאן כדי להישאר, רק להינות ערב אחד ולהמשיך. בהתחלה באמת היה כיף, ולמרות שבסוף הערב הוא הפסיד כמה מאות שקלים, זה היה שווה את זה.
לאט לאט הוא שם לב שהוא מגיע לכאן יותר מידי פעמים והוא גם הפסיד יותר מידי כסף ואז הוא ניסה בפעם הראשונה להפסיק. זה עבד תקופה קצרה אבל אחרי הוא מצא את עצמו שוב פעם מהמר (ומפסיד) והוא לא הבין למה. הוא ניסה לדבר עם חברים שבכלל לא הבינו אותו. הם שאלו אותו אם הוא מרוויח או מפסיד, וכאשר הוא ענה שהוא מפסיד סכומים ניכרים, הם לא הבינו למה לעזאזל הוא חוזר לשם. אף אדם שפוי לא משקיע כסף בעסק שאף פעם לא הרוויח. הוא שמע את העצה שלהם ("פשוט להפסיק") ובאמת ניסה. הוא חשב שאם ישקיע את הזמן והכסף שלו במקום אחר, הוא לא יגיע לאולם הקזינו אז הוא פתח חנות בגדים. גם זה עבד תקופה קצרה ואז הוא שוב מצא את עצמו שם. מהמר ומפסיד כאילו אין מחר.
הוא ממש לא הבין מה לא בסדר איתו. זה לא הגיוני שהוא יפסיד כל הזמן ובכל זאת יהמר שוב ושוב, אבל הוא המשיך לעשות את הפעולה הלא הגיונית הזאת, ממש נגד רצונו. בשלב הזה העסק נהיה מסוכן כי הוא כבר הפסיד את כל מה שהיה לו וגם את מה שלא היה לו, והוא הגיע להלוואות מהשוק האפור. כאשר הוא הפסיד גם את הכסף שלווה בשוק האפור, הוא היה בטוח שלעולם לא יחזור לשם. הרי אין מצב שהוא יסכן את המעמד שלו, את אשתו ואת ילדיו רק כדי לחוש שוב את ההתרגשות בתחילת הערב בקזינו. הוא הרי יודע היטב שבסיום הערב הוא ירגיש נורא ואיום. הוא ממש יכול לחוש את אותה הרגשה קשה של ההפסד הצורב. זהו, הוא כבר לא יחזור לשם לעולם, אפילו שזה נראה נוצץ ומפתה.
אבל הוא חזר לשם כאשר לווה כסף מהשוק השחור. הפעם הוא כבר לא רצה, אבל הבעיה היתה שהלווים מהשוק האפור שלחו עבריינים שיוציאו ממנו את הכסף והוא היה חייב נואשות כסף. המקום היחיד בו הוא מכיר אפשרות להרוויח כסף זה באולם הקזינו אז הוא רץ לשם. בשכל הוא ידע שזה לא הפתרון, ואחרי שהוא ירוויח קצת אז הוא יפסיד הרבה, אבל הוא לא מכיר שום דרך אחרת להתמודד עם המצב, אז הוא ניסה בכל זאת. אולי הפעם הוא באמת ירוויח כסף?
היו גם פעמים יוצאות מהכלל בהן הוא כן הרוויח. היתה הפעם ההיא הזכורה לטוב בה הוא הרוויח מליונים במשך שבוע שלם ויצא עם הכסף כמנצח. הוא שילם את כל החובות ונותר לו עוד מספיק כסף. זהו, כעת כאשר הוא סגר את החובות ועוד הרוויח מליונים, הוא כבר לא צריך את הקזינו. אבל קרה לו מה שקרה למכור למין אחרי החתונה. הוא חשב לעצמו שאם הוא הרוויח כל כך הרבה, אז כדאי לו לחזור לשם עוד פעם ולהרוויח עוד יותר.
הוא לא ידע מה שלא ידע המכור למין. שניהם לא ידעו שהם חולים ושניהם לא ידעו שהמחלה שלהם נקראת מחלת ה"עוד". הוא לא הבין שהוא לא נכנס לקזינו בגלל שהוא רוצה וגם לא בגלל שהוא חייב המון כסף. הוא נכנס לאולם בגלל שהוא חולה ואין לו שליטה על עצמו. הוא גם לא ידע שהדרך שלו מובילה למקום אחד בלבד: מוות.
ומה איתי? האם הבנתי סוף סוף שאני חולה?