מי שלא יודע מוזמן לקרוא בעיתוני הבוקר של היום למה אני מתכוון.

אני רותח. חש שפגעו בי אישית. כאילו שמו עלי אות קין. יש לי אינטרנט. אבל מה שגורם לי ליפול או ליפול זה לא איזה חיבור או חסימה יש או אין לי. שום איום שיזרקו לי את הילדים מהחיידר, או החרמות ונידויים ואיסורי רבנים ואיומי חוסר סייעתא דשמיא והגדרתי כ"פורץ גדר" לא יעמדו מול הצורך הנפשי הזה.

חוץ מלהפיל אותי ברוחי, ולגרום לי לא לעשות את מה שאני כן רוצה ומסוגל - שום דבר אחר לא לא יכול לצאת מהגישה שלהם. מי שמעולם לא טעמו טעם נסיון כמו הניסיון שלי לא יפילו אותי ברוחי ולא יקראו לי חוטא!! אני מת לחיות את חיי ולהמשיך לעבוד את ה' בצורה יותר בריאה ושפויה. אבל אני כמובן לא יכול כי יש לי ילדים בחיידר..

בגלל זה אני צריך צריך לחיות חיים כפולים, לשקר..

נראה לכם שמכור שינפץ את האייפון שלו יפתור משהו מהבעיה שלו? נו באמת. הדבר היחיד שקובע אצלי אם אני אפול בתאוה או לא - הוא איזה מין בן אדם אני בבין אדם לחבירו, איזה מין אבא אני לילדי, ואיזה בעל אני לאשתי, איך התפללתי והאם לא פספסתי את שיעור הדף היומי. חסום או לא חסום, וכל אלה - הדברים האלה מעולם לא השפיעו עלי לטוב או לרע בעניין התאוה.
יש לי רק חסימה פשוטה, (עם סיסמא שידועה לי) שלא יקפוץ מול העיניים פיתוי שלא ברצוני- כי "עין רואה ולב חומד". ותאמינו לי שגם היא לא מה שמשנה.

אני מכיר את התשובות "זה לא למכורים זה כדי שלא יגיעו למצב שלנו"

א. לא נראה לי נכון גם בשלב ראשון להלחם באופן מוטעה ורק אחרי שנופלים להיזכר שיש דרך נכונה יותר. ב. גם אם היה נכון, וגם אם הרבנים והעסקנים האלה מתכוונים לשם שמים - הם מכאיבים לי מאוד, אני מרגיש שהם מתקיפים אותי אישית. כמה נראה לכם ש"התחזקתי" משלטי החוצות שקראו להתפלל תפילה מהודרת יותר במניין שאני לא אתפלל בו?

כמה נראה לכם שעליתי ברוחניות כתוצאה מהפשקוילים שקראו להעיף את ילדי מכל מוסדות החינוך, ושכינו אותי "פורץ גדר", ושקראו להתרחק מאנשים כמוני?

אנשים טובים שעושים דברים טובים - יוצא מהם דברים טובים. נראה לי שאם זה מה שיוצא מהגישה של "לוחמי הקדושה" האלו, אז כנראה שמה שהם באמת זה בדיוק מה שהם נראים.

במוצ"ש עכשיו היו כנסי נשים לביעור נגע וכו'. שמחתי שאשתי בחרה שלא ללכת לכנס שכל מטרתו להסית נשים נגד בעליהן העומדים בנסינות הלא קלים. זאת אומרת - אני יודע שזה לא ממש ככה, אבל זה מה שעיתוני הבוקר של היום עושים את הרושם שזה היה.

חוסר ההבנה הזה גורם לתחושה שהבעיות של הדור הצעיר לא מובנות כל צורכם. הוא גורם לי לחפש את עצמי במקומות אחרים. ולקבל השפעה טובה ואוהבת יותר ממקומות מרוחקים מהיכן שגדלתי

נ.ב. הפוסט נכתב בהתקף של קריזה . אנא אל תמחקו אותו. נכון אני חצוף, אבל באיזהו שהוא מקום הזעקה הזאת חייבת להישמע.

- - - - - - - - -

זהו, שלא, זעקה כזו, כמו שנכתבה לפני ששוכתבה, אסור לה להישמע, לא כאן.

הנטיה הראשונית היתה למחוק את הזעקה הזו, כי גם לזעקה יש גבול, אין אפשרות לתת במה לשפיכת אש וגופרית על שום דבר ורעיון, כאוב וצודק ככל שיהיה, זה לא המקום. מי שמעוניין שימצא לעצמו 'בית' אחר. נא לא להפוך את הפורום לזירת התגוששות של עדות, קהילות, ונפגעי רבנים למינהם.

התוכנית שלנו מעודדת חיוביות, אנו לא חייבים להסכים עם ועל , אבל שליליות, מכל סוג, גם המוצדקת ביותר. קטלנית לאנשים כמונו.

השרשור נפתח, לנסיון, אם הדברים יצאו שוב מפורפורציות הוא יוסר.

אני חי את החיים שלי מול ה', אני חי את המחלה שלי מול ה',
ושידברו עם עמישראל, אני כבר יודע שלא הם אלה שמבינים אותי בדברים האלה.
בהלכה למה לא, אבל לא במחלות שלי.
ה' יעזור

ניצוץ יקר (אני לא בטוח שאתה כזה אבוד כמו שאתה חושב)

הזעקה שלך בהחלט במקום, כמו גם ההסתייגות שזה מתוך קריזה.

המלצה חמה, אל תקרא עיתונים, תמיד כתוב שם רק דברים מעצבנים, וגם זה קצת ממכר  ;D

מה היית עושה כדי שהמון העם לא יתקרבו לזבל ?

חחחח כמה נכון!
סגולה לבריאות הלב לא לקרוא עיתונים, כולם מפחידים ומאיימים....

מה הייתי עושה במקומם? מתמקד בהסברה כמה הגלישה הלא חסומה מסוכנת, נותן עצות איך לחיות טוב בלי להזדקק לזה, ומוותר על הדמוניזציה למי שיש לו אינטרנט.
ואני מקבל את ההמלצה, אם כי אתם יודעים היטיב כמה קשה להתגבר על פיתוי כשהוא ניצב לך מול העיניים... (העיתון המציץ מתיבת הדואר של השכן)

חברים יקרים,

הפורום כאן הוא פורום למתמודדים עם תשוקה ולא פורום הסתה נגד אף אחד. כל שאר הנושאים - לא שייכים לכאן.

אנחנו לא עסוקים בתיקון העולם (הלוואי שאצליח לתקן את עצמי), והמלחמה הזאת (גם באם היתה צודקת) מסוכנת עבורנו.

הבעיה שלי היא לא האינטרנט אך כמובן גם לא הרבנים. אין כאן בפורום אשכולות נגד האינטרנט ו'שמור עיניך' לא יוצא בקמפיין לאינטרנט מוגן או לניפוץ אייפונים. זה לא העסק שלנו.

בתקווה להבנה

לעצם הפוסט - אני לא יודע להתמודד עם ביקורת, במיוחד על מה שכואב לי, ואם יבוא אדם, כלשהו, ואחוש ממילותיו והתנהגותו ביקורת השוללת את צורת חיי באופן אוטומטי אמצא את עצמי הכי רחוק מכל מה שהוא יאמר.  כדאי לי לזכור באותם רגעים שטינה היא רעל. וזה שיש לי סיבה מוצדקת לשתות ציאניד לא אומרת שלא אנזק משתייתו...

התוכנית לימדה אותי להבין שכך לא ניתן לחיות. השלט הרגשי שלי לא יכול להיות בידיים של כל ברנש. מבחינתי אין הבדל בין ילד שדוהר מולי על אופניו וגורם לי לחריקת צמיגים מחרידה לבין שיחת מוסר פוצעת של משגיח בישיבה, בשניהם אחוש אשמה שתגרום לי להפנות אצבע מאשימה...

הספונסר שלי לימד אותי לשאול את עצמי, מה אתה רוצה? אתה רוצה להיות, בקהילה מסויימת, יש לה כללים, אם הם לא נוחים לך, לך למשהו אחר. ברגע שאתה רוצה להשתייך למשהו ספציפי עם כללים משלו, לפי הכללים שלך אתה בבעיה.

אין תופשים אדם בצערו, אך היה לי מאוד לא נח עם הדברים שנכתבו כאן [לפני השכתוב]
הניסיון להציג את המצב כאילו יש מי שאשמים בכל תחלואי הוא פתטי, הוא נוח מאוד למצפון מציק, אבל הוא לא מחזיק מים.

אף אחד לא עודד אותי לקחת משקפת ולהציץ מגגות של בנינים, שום איש חינוך לא לימד אותי ללכת לחוף מעורב מחופש לחילוני כדי לשטוף עיניים, הם גם לא דירבנו אותי ללכת ל.... ולשלם בשביל תאווה בכל מיני מקומות מחליאים...

הם ניסו ככל יכולתם לחנך אותי בדרך נכונה, ונכון! הם לא תמיד יודעים איך להגיב למצבים מסוימים, והם לא תמיד מבינים אותנו, והם אפילו שגו ביחס אלינו אבל בהחלט הם לא האויבים שלנו.

אתה יודע מי האויב שלנו? ההלקאה עצמית! שאנחנו גורמים לה כשאנחנו רואים את המודעות על הכנס, ואת כל הבזז' מסביב ומתכווצים בתחושות אשמה כאילו לנו ישנה אם נוציא את הנט מהבית.

אחד הדברים שמלמדים אותנו כאן, לא להאשים את כל העולם בבעיות שלנו!
בהצלחה!

שלום חברים,

אני דווקא מתייחס לעניין הזה אחרת לגמרי.

שמחתי לקרוא שיש כזה כנס בשביל אלו שעדיין לא מכורים.
מצד שני התעצבתי על כך שהרבנים (ככל הנראה) לא מודעים לכך שמי שלא מסוגל להפסיק - הוא מכור !!!

אני לא הייתי בכנס (כמובן) ורק אשתי הלכה לשמוע.
ממה שהיא העבירה לי אני לומד שיש להעביר לרבנים את המסר הזה שיש דבר כזה שנקרא "מכורים לתאווה".
ואולי כשזה יקרה, רבים מאחינו ה"טובעים" יגיעו לחוף מבטחים.

יש לי רעיון מהפכני !

אולי כל אחד מאיתנו יכתוב במספר שורות את מצבו וכמה הארגון עזר לו, ואז כשיהיו 20 - 30 סיפורים כאלו במכתב, נכניס את זה לגדולי הדור.

הם ישמעו את ההימישקייט מבין רוב השורות ויבינו שזה לא ריפיון, או מודרניות, או משבר, אלא זה פשוט "שפעת חזירים"....

כל אחד 5 שורות.

סוד או מתנת, או מי שמקורת לגדולים, תכינו 100 עותקים ולשלשל לכמה רבני מפתח בנושאים אלו - וכמובן ראשי ישבות. אולי זה יהיה נושא הכנס הבא???

שאני יתחיל?

רעיון מהפכני אך מסוכן מאין-כמוהו.

כפי שאני מכיר (ואני קצת מכיר) את הפוליטיקה יעשו מזה "מטעמים" וכבר תראה "פשקוולים" מסתובבים בראש כל חוצות נגד כל אלו ש"מחנכים מחדש" את הרבנים.

אגב, יש בעמוד הראשי של "שמור-עיניך" סיפורים למכביר שניתן להעביר לרבני השכונה

מזדהה עם הכאב, עם הטינות ועם הרתיעה.
מדברים כאלה אני נדחף יותר ויותר פנימה לתוך עצמי ומרגיש ריחוק מהחברה בה אני חי, ורוצה לחיות, ובה אני מחנך את ילדי.

אשתי השתתפה בכנס.
אינני חושב שהכנס היה הסתת נשים נגד בעליהן. הכנס היה לעורר את פגעי הטכנולוגיה על כל הבטיה. דיברו שם לא רק על הבעיה "שלנו". דיברו גם על בזבוז הזמן העצום שנגרם על ידי המסך, ועל הניתוק מהמציאות שזה גורם.

אבל כואב לי דבר נוסף.
נכון. הטכנולוגיה היא בעייתית למי שרוצה חיים רוחניים ו/או דתיים. נכון, במקרים מסויימים הטכנולוגיה היא הרסנית, שקשה להאמין לסיפורים שרבנים מספרים (אם לא הייתי מכיר אותם מעצמי ומחברים אחרים).
נכון. צריך להתרחק ולהשמר מכל בדל של קשר לעולם ה"תרבותי", ה"נאור" וה"פתוח" שמחכה לנו מעבר למסך.
אבל מה התכל'ס???
הרי הפניה למקומות כאלה, הבריחה מהמציאות, היא לא הבעיה! היא הפתרון!
פיתרון לריקנות רוחנית שלא מתמלאת בבית המדרש או בסמינר ואפילו (או במיוחד) לא בבית!
נכון, צריך להשמר מהפתרון הזה. אבל מה עם הבעיה עצמה?
האם ילדינו מתחנכים וגדלים עם קשר אישי עם הקב"ה? האם הם לומדים ומתרגלים דחיית סיפוקים וגם נהנים מזה? האם הם מתרגלים וויתור, סליחה, כפרה וגם מרגישים שהם נבנים מזה?

אבל בתור מסקנה, גם אם יש צדק בזה, אינני יכול לתקן אחרים. בקושי את עצמי. אבל אולי דרך הכאב שלי, באמצעות הכרת נקודות התורפה והחולשה שלי, ודרך הבנייה האישית שלי, אוכל לגדל את ילדי בכיוון של חיוביות, של קשר אישי וטוב עם אלוקים ואדם.

כדי למנוע שגיאות העלולות  להתברר כקטלניות אחרוג מעט מנושא הפוסט, הגם שהוא נוגע בעניין הרבנים למיניהם ואציע למתארגנים לפניות לרבנים לשתות כוס מים קרים, לתרגל נשימות נכונות ולהרגע.

כמי שעשה זאת במשך שנים אכתוב שזו משימה לא פשוטה בכלל, זוית הראיה הציבורית שונה במהותה מהאישית. וגם מי שמבין שזו מחלה ויש פיתרון לא תמיד יכול לעשות את הדבר הנכון משיקולים אמיתיים כאלו ואחרים.

בנוסף יש כאן עניין עקרוני - לאף אחד אין ביטוח, יבוא אדם ויספר לכל מי שמוכן לשמוע את סיפורו המדהים, וכמה הוא ניצל בזכות ה... ולאחר זמן חלילה הוא יתפס עם מכנסיו מופשלות... במעשהו החולה הוא יכפיש את התוכנית ויסתום את הגולל על האפשרות שתהיה לתועלת עבור לא מעט אנשים.

יש צורה לעשות דברים, ישנם מסורות. יש עקרונות, אם הם מיושמים תהיה החלמה, האישיות לא משחקת תפקיד. ולמען הסר ספק גם לאחר שנים, גם אדם שעשה פעולות החלמה ללא סוף. אם יפול חלילה, נפילתו לא תהווה עדות לכישלון התוכנית, אלא אך ורק  של אי יישום העקרונות  האלה בחייו.

את ההבדל הזה מורכב לנו להבין, למי שמגיע מבחוץ, לרבנים, זה מורכב שבעתיים.

שרצונו יעשה בחיינו.

לעניות דעתי, אפשר לשלוח [עדיף בדואר כדי לא להסתבך עם המוסדות לילדים] לרבני שכונות קהילות וכדו' את התוכנית בכללות, איך זה עובד מה זה אמור לגרום וכדו'
וכשיגיע אליהם אדם במשבר או אשה שמדווחת על בעלה [כפי שהורו בכנס] ידעו מה לומר לו, מלבד, תפסיק זה עבירה, תטבול, תעשה חסימה, נדרים,  בקיצור כל מה שניסנו במהלך שנות המחלה.
אני מאמין ובטוח שהרבנים [אני לא מדבר על עסקנים] רוצים בטובתו של האדם, והבעיה שהפתרון לא ידוע.



גם את זה אפשר להבהיר, שהתוכנית היא לא תעודת ביטוח להפסקת אוננות ותאווה, אלא היא עובדת רק למי שעובד עליה ברצינות.

שנים. האמנתי. השתדלתי. הייתי. השקעתי. דברתי. התחננתי. נחשפתי.
ניסיתי. הובטחתי. התאכזבתי. הרפיתי - כשהציעו לי להרפות. 
כיום אני כבר לא מחפש את הלגיטימציה מתחת לפנס...
זהו רצון ה'.
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.