שלום לכולם .
רציתי לשתף במחשבות שקופצות לי לראש בימים האחרונים .
מזה כמה ימים ברוך השם תודה להשם יתברך אני מרגיש שנעשה איתי נס , פתאום יש לי הרגשה כזאת שהתאווה לא מנהלת אותי ואני חושב יותר על קידום תכניות לעתיד , על התקדמות בלימוד וצעדים כאלו ואחרים להתקרב לקב"ה.
באמת מרגיש נועם ומתיקות כזאת בתפילה וכו'.....
ומכיוון שכך פתאום מתחילות לצוץ בי מחשבות כאלה של : אתה לא חולה וזה לא שייך אליך כל הסיפור הזה ...., זו היתה מעידה חד פעמית (שחזרה על עצמה כמה פעמיים? אני משיב :o), עברה עליך תקופה מאד קשה של בלבולים וכשלונות וכו' ....
עוד כל מני מחשבות כאלו ביני לבין עצמי שאינני יודע מהיכן מגיעות , ופתאום אני חושב לעצמי שיכול להיות שזה נכון אולי אני לא חולה, אולי אני בסדר.
זה פשוט ...
אולי נח לי לשכנע את עצמי שאני חולה וזו מחלה ע"מ שתהיה לי את הפירצה לתאווה ואוכל להשקיט את המצפון בכל פעם שארצה להתנחם בחיק התאווה ולומר לעצמי "זה בסדר אתה חולה, לא קרה כלום ! מותר לך"
את האמת אני יודע , אבל איך אני מצליח לשכוח אותה ?
אם היו מצלמים אותי ומראים לי את עצמי מסיר מעצמי כל צלם אנוש ויורד לדרגת בהמה , הייתי מתבייש ופני היו נהפכות כשולי קדרה.
איך יכול להיות שיש לי מחשבות שאני בסדר ?
אולי זה נכון ?
אולי זו פשוט הנפש הבהמית שבי הודיע לי שהיא קיימת שלא אשכח ואחשוב עצמי כצדיק והניחה לי לנפשי עד לפעם הבאה ?
אני מבולבל .
האם זה לגיטמי לחשוב ככה (אעפ שאני יודע שזה לא נכון) או שהשתגעתי באופן סופי ?
