יש לי בעיה של לעשות את המעשה הנכון.
אני מבין ש(אולי)אני מכור, שאני חייב להתחיל במעשים של התרפאות אחרת זה לא יעבור מאליו.
כבר הצלחתי להביא את עצמי לדבר עם איש הקשר הנחמד ודיברנו על קבוצה מסויימת אבל אני לא מצליח להביא את עצמי ללכת.
הלו"ז שלי עמוס כל השבוע וזה הערב היחיד שלי בבית ודווקא אז אני צריך ללכת לפגישה.
כל שבוע אני מתרץ לי תירוצים אחרים ופשוט לא הולך.
לעיתים קרובות אני לא רואה את עצמי יוצא מהמחלה הזאת, מצליח להישאר נקי ואז אני אומר בשביל מה המאמץ???
רק רציתי לספר
שבת שלום וחנוכה שמח

יהודי יקר,

אם אתה רק (אולי) מכור, אז אולי אתה באמת לא מכור.

אני מכור והלו"ז שלי צפוף מאוד.
אך, מכיוון שאני חולה, אני תמיד מוצא זמן לקבוצות, לספונסר, לספונסים, לתוכנית ולחברים שבתוכנית.

אף אחד לא הכריח אותי לעשות את מה שצריך ע"מ להחלים.
רק כאשר הבנתי לבד שאין לי ברירה ואני חייב, רק אז התחלתי באמת לעבוד את התוכנית.
ואז גם התוכנית עבדה בשבילי.

אני למדתי שחצי עבודה לא תביא לי חצי תוצאה, אלא לא תביא לי תוצאה בכלל !!!

בהצלחה

שלום יהודי יקר,

הלו"ז שלי מאוד צפוף, אבל אני גם מאוד מכור ואני יודע שזה לא ייעלם. זה ילווה אותי עד הקבר, ואני רוצה לחיות עד לשם ולא למות עד לשם.

לכן, אין לי ברירה ועבור ההחלמה אני משקיע - הרבה. אני קם שעה מוקדם יותר והולך לישון שעה מאוחר יותר ומשקיע המון זמן שאין לי בהחלמה.

אגב, מעניין שעבור ההתמכרות היה לי הרבה זמן. איך מצאתי את הזמן הפנוי עבור התאווה - זאת לא אדע. אבל אני יודע שזה שייך.

בכל מקרה. גם אם אין לך כח ללכת (אפילו עם כל התירוצים) יש גם קבוצות טלפוניות שאליהן בכלל לא צריך ללכת.
אני אישית עוד לא הייתי בקבוצה חיה.
אני מתכנן ללכת בקרוב. למה? אחרי שאני תקופה מסויימת בקבוצה טלפונית-אני מבין את המחלה שלי ומבין את הדרך להחלמה (מקווה שאני מבין).
חלק מהדרך זה להשתתף בקבוצות, גם חיות וגם טלפוניות.

חשוב שתתחיל לפחות בקבוצות טלפוניות, להן אין תירוצים...

קצת נעלבתי מהתגובות אני חייב להגיד.
שתבינו שאני כותב לכם תגובה ממשמרת לילה בעבודה, משמרת שאני עושה 3 לילות בשבוע.
אני חולה בוודאות, אני כבר 15 שנה בזה בלי יכולת לצאת ועדיין יש לי מחוייבויות כלפי משפחתי, עבודתי והלימודים שלי.
אני יודע שתכתבו שהמחוייבות הראשונה שלי כלפיהם זה להבריא אבל בפרקטיקה זה עובד אחרת.
אני גר ביישוב מרוחק קצת ממקום הפגישות והגעה שלי לשם מצריכה זמן ומשאבים כלכליים שאין לי.
לבוא ולרמוז שלא אכפת לי מספיק ואם כך אז כנראה שהבעיה שלי לא בעיה באמת זה פשוט חוצפה וחוסר הבנה של מציאות החיים בפועל. מי שאומר שאני רק מתרץ תירוצים לעצלנות שלי לא מבין את המצב לאשורו וראוי לו שישתוק והוא מוזמן לשבת איתי במשמרות לילה  שלי.
אני מת להשתחרר מהמחלה, ומי שקורא דברים אחרים שכתבתי יכול להעיד שזה אמת.
לילה טוב למי שהולך לישון

מצטערים אם נעלבת. (אני מצטער בשם כולם)

אנחנו רק מנסים לעורר אנשים כדי שיעלו גם הם על הדרך להחלמה. כל מה שכתבנו מכוון רק לתועלת, אין שום כוונה לפגוע.

כתבתי לך (אולי לא שמת לב) שיש גם קבוצות טלפוניות (יש עליהן פרטים במייל היומי, אם תה מקבל. אם לא-תכתוב כאן ויענו לך)

היהודי היקר
אוהבים!!!
אני אומר זאת גם בשם אלו שנפגעת מהם!!!
לכולם רק כוונות טובות להיכנס לדרך חיים של החלמה!!!
אז שוב בשם כולם..
אוהבים!!      אוהבים!!          אוהבים!!            אוהבים!!            אוהבים!!

שלום לך יהודי.
אתה כלל לא בודד (למרות שכולנו מרגישים בודדים).

אתה נמצא במקום שאוהבים אותך כמו שאתה, ולא מפחדים לומר לך גם דברים קשים, ואת החיבוק שמגיע אחריהם אתה גם מרגיש...

אני גם גם במקום די מרוחק מקבוצות.
אני מאד מזדהה עם ההרגשה הקשה כשאני שומע חברים אומרים "בוא לשלשה מפגשים בשבוע" ואני מנסה להסביר להם שבשבילי זו התארגנות לא פשוטה, וגם הוצאות כספיות נכבדות.

קשה לי בלי קבוצות, אבל אני משתדל לשמור על קשר עם חברים בטלפון, כך שאני תמיד מזכיר לעצמי את חוסר האונים שלי, ומרגיש שיש לי תמיכה ועזרה כשאני זקוק לזה.

האם חוסר היכולת שלך היא אובייקטיבית או שהיא מלווה בתירוצים (כמו שכתבת בהודעה הראשונה)?
על זה רק אתה תוכל לענות. זו הכנות שלך לעצמך.

ייתכן וכשתחיל ללכת למפגש (אולי פעם בשבועיים) תרגיש עד כמה זה עוזר לך בחיים, ותצליח לפנות לזה יותר זמן.

מאחל לך לקבל את ההכוונה מאלוקים
והצלחה בהמשך הדרך.

מצטער שנפגעת. אני מכיר את החברים כאן עם חלקם שוחחתי בטלפון עם חלקם התכתבתי באישי ועם א' מהם אף נפגשתי פנים בפנים. הסיבה שנפגשתי רק אם א' מהם היא די פשוטה. אני גר בארה"ב ומכל המגיבים פה רק עוד א' (סוד הכניעה) גר לידי. אילו הייתי גר בארץ הייתי רץ להפגש איתם. הידעת כמה אני מת להפגש עם החברים היקרים כל א' בשמו הטוב יבורך? שמואל, די דיינו, אני בטוח שגם האחרים אבל עם שני אלו שוחחתי בטלפון ואני לא בטוח אלא יודע בבירור. אני בטוח במליון אחוז שלאיש אין כוונת פגיעה. הם פשוט סיפרו מה עבד בשבילם.

יהודי היקר!





את מה שכתוב לעיל כתבתי לפני כמה חודשים כשהייתי בתחילת הדרך בתגובה לשאלה מדוע יש המון שרשומים באתר ולמעשה רק מעט מתמידים בצעדים,
אני בזמנו התעצבנתי על סוד הכניעה, איך הוא לא יכול להבין שאני לא יכול להצטרף לקבוצות כי אם אני יתקשר אשתי תשמע, ואין מצב שאני מספר לאשתי,  לאט לאט [ז"א נפילה אחרי נפילה] התחלתי להפנים שאין לי ברירה אחרת, אם אני באמת רוצה חיים שונים אני חייב לעשות דברים שאין לי רצון/חשק/יכולת לעשות אותם, [בדיוק כפי שבשביל התאווה עשינו] יכול להיות שאני צודק בטענות שלי אבל אז אני ישאר צודק חולה.

אני לא מפקפק ברצון האמיתי שלך להחלים, אני רק משתף אותך בחוויות שלי.
אוהבים אותך!!