בוקר טוב חברים, שלום לך רונדו.

אנסה להעמיד את הדברים מנקודת מבטי. טוב תיקחו. לא טוב תזרקו.

הסוגיה של דרך הצעדים עבורנו היא חיים או מוות.
אם לא נלך בדרך הצעדים זהו מוות. מוות נפשי. מוות משפחתי. מוות רוחני. מוות דתי. מוות פיזי גם.
אם נלך בדרך הצעדים נזכה לחיים. חיים טובים. חיים מאושרים. חיים שלווים ושקטים. רוחניים ודתיים. וחיים פיזיים גם.
לכן,
מבחינתנו דרך הצעדים היא הפיתרון עבורנו. זה מה שהציל אחרים ורומם אותם מבור המחלה אל פסגת ההחלמה.
ואין לנו את הפריוולגיה לגעת במרשם המדוייק הזה שהוא המזור למחלה.
איננו יודעים מה יקרה אם ישתנה הסגנון או השפה או הגישה, ואין אנו יכולים לקחת את הסיכון הזה ולעשות נסיונות של שכתוב ושחזור דרך הצעדים.
זה קריטי עבורנו לשמור על רוח הדברים, האווירה של הצעדים, המסורת שלהם, וכל הגישה לנושא בדיוק כפי הדרך שבה זה עבד לעשרות אלפי אנשים.
לפי הדרך אנחנו מכורים. חולים. שפונים אל כח עליון ומכניסים אותו אל חיינו והוא פותר את הבעיות.
לכן אולי,
במחלקה הסטרילית הזו, שבה צריך 100% של חומרים מחלימים, אין זה המקום המתאים לדיון פילוסופי האם חולה הוא מכור האם הוא גם חוטא? ושאלות כאלו.
לפי הדרך שבחרנו, ההנחה היא שאנו חולים. כך יעידו כל תופעות הלוואי והסימפטומים. ולכן אנחנו נכנסים לטיפול לפי ההנחה שאנו חולים. ושומרים באדיקות על המרשם.
(אם יש לי את הרצון והיכולת לברר האם אני חולה או רק מכור או אולי בכלל חוטא? זה מצריך בדיקה רפואית או על כל פנים דיון אישי.)
רק לחדד את הנושא של פיקוח הנפש, היו פעמים שהתירו חילול שבת עבור פיקוח נפש רפואי שכזה. וצריך בזה שאלת רופא.
מקווה שהועלתי

תודה הושיעה
אני מבין את מה שאתה אומר
ואפילו קצת מצליח להבין את הכוונה העמוקה של הכניעה
ואת חוסר הרצון להתעסק יותר מדי אם הפילוספיה של זה

זו התוכנית -היא עובדת -אני נכנע-אני עובד -אני רואה תוצאות

זה לא מספיק לי

אני רוצה להבריא!!!!!
גם אם הסיכוי קטן-אני מחפש אותו

רונדו היקר, אני מדלג בין השירשורים ורואה את נחישותך הרבה, לא מכיר אותך, לא יודע עליך יותר מדי, אבל מהנסיון שלי, אני חש בצורך לומר לך, כל מי שהתעסק בנקודה הזו הקטין את הסכויים שלו..

זה כמו חול, כמה שאתה מנסה להחזיק אותו יותר חזק הוא יברח... אחי, שחרר. שלא יברח לך. ניסית פעם להניח אצבע על כספית? היא חומקת כל הזמן לצדדים..

תיאור נוסף (אחרון, מבטיח) מכיר את הבלונים המאורכים? ככל שתנסה לתפוס את האויר בפינה אחת הוא יברח לאחרת, תלחץ מדי והוא יתפוצץ...

אמא שלי שאלה אותי אתמול אם אני מתכוון כל החיים להמשיך ככה עם קשר עם החברים והקבוצות וכו'.
אמרתי לה שאני מקווה.
אם אני אפסיק - אני יודע לאיפה אגיע.
(היא גם שאלה אותי מה יהיה כשאתחתן, האם אשתי תסכים שאני אדבר כל היום עם חברים. (אני כרגע לא נפגש עם אף אחת) אמרתי לה שאני לא יודע, אבל אני יודע שאני חייב את זה)

אסירות תודה, אני שמח על הדברים שכתבת לי, הייתי בדיכוז עצמי כ"כ בשביל לא להגיב, אבל אני אסיר תודה על הפעולות האלה הקטנות שמחזירות אותי לשפיות ומוציאות אותו מה"בועה" שבה אני פתאו שוקע, שחלק גדול ממנה זה הלקאה עצמית וראיית השלילי בכל דבר.
לרונדו
אני מרגיש שהמקום הנחות הזה שהגעתי אליו בעקבות המחלה שלי, עוזר לי היום להבין כמה המחלה הזו הרסה ותהרוס לי את החיים בכל פעם שאני אגע בה, אז אני אסיר תודה שהגעתי למחוזות כאלה, ומתחנן לא להגיע לדיוטות נמוכות יותר.
באשר לנידון עצמו, אני לא ממש מרגיש בר סמכא 'להבין' בעומק המחלה אני בטוח שיש פה כח שהוא הרבה יותר חזק גם מהשכל וההגיון שלי.

אינני פסיכולוג ולא איש מקצוע, ואני די בטוח שבעולם הרחב ישנן שיטות שונות לגבי תפיסת ההתמכרות. מבלי ללמוד פסיכולוגיה, אני מתאר לעצמי די בקלות שיהיו פסיכולוגים שיגידו שכל ההתמכרות זה קשקוש בראש של האנשים ואפשר לצאת מזה בקלות. יתכן שהם צודקים.

אבל בשבילי זה לא עוזר מה שהם טוענים, כי עבורי ההתמכרות היא מחלה אמיתית. במשך כל השנים ניסיתי להתרפא וזה רק נהיה יותר גרוע. אז כעת, לא רק שאני בהכנעה מקבל את עובדת היותי חולה, אלא שאני יודע שזה עצמו הצעד הראשון לקראת ההחלמה.

זה לא רק שאלה פילוסופית האם אני חולה או מכור והאם זה אותו דבר, אלא עבורי זאת שאלה של חיים ומוות. אם אני מקבל את דעתך שאני רק מכור אבל לא חולה - ברגע זה הפכתי את שעון החול המתחיל לעבוד לקראת הנפילה הבאה. לא יודע האם הדעה שלך נכונה או לא - עבורי זאת התאבדות לקבל את הדעה שלך.

כדי לחיות יש לי כעת אפשרות אחת: להאמין ולקבל את הדעה (גם אם איננה נכונה) שמכור=חולה.

בספר הגדול זה מדומה לאדם שאיבד רגל. לא משנה מה יעשה - הוא לעולם לא יצמיח רגל חדשה. גם אני לעולם לא אהיה אדם רגיל. אני יכול לחיות חיים טובים ומאושרים - יותר מאשר אדם רגיל - אבל אשאר אלרגי לתאווה עד יומי האחרון.

חשבתי לעצמי היום.
שאני צריך להזהר לא לתפוס את הקשר שלי עם אלוקים כביזנס.
אני מכניס אותו לחיים שלי. הוא מנקה. וכשהכל מסודר נמשיך הלאה בלעדיו.
אני לא בטוח שהשותפות העסקית הזו יכולה לעבוד.
כנראה הוא יהיה חייב להשאר אבא אהוב שלי לכל החיים....

מייק אחי אני לא מבין למה אתה עצוב.
ב"ה עברת את זה ולא נפלת ,את ההשתדלות לך ניסית וה' מראה לך סימנים
ואם ה' מאמין בך שאתה מסוגל ויכול אחי אתה חייב להאמין בעצמך!
אתה צריך להיות שמח עכשיו
ממשיכים להסתער חבר'ה
סבבה.

חברים יקרים
תודה על התגובות הנפלאות
אני מאושר
בחוסר תשובה  לשאלה שלי
אני מבין שזה לא שחור או לבן

כולנו מנסים

מה שעובד לאחד לא בהכרח עובד על השני
ומה שתקף לזה לא בהחלט תקף לזה

התשובה הזאת כרגע מספקת אותי

אני מטבעי איש אופטימי
ברשותכם אמשיך להחזיק בדעה שאני יכול לתקן
את מה שקלקלתי במשך השנים
ימים יגידו עם טעיתי

שוב תודה לכולם
ומצתער עם דרכתי למישהו על היבלות

רנדו, אתה איש מקסים.

למדתי שאין דרך אחת להפסיק את ההתמכרות, כמו שאין דרך אחת להתקרב אל אלוקים.

כל מה שאני יכול לעשות זה לספר מה עבד עבורי. אם זה עובד עבורך - קח. אם עבורך זה לא עובד - זרוק.

Rondo היקר,
העלית שאלה חשובה מאד.

אם אני אכן חולה, האם אני יכול להחלים מהמחלה הזו?
היה פה בקיץ חבר מחו"ל שהעלה את השאלה הזו, ואמר שבארה"ב יש מחלוקת גדולה בזה. יש שמציגים עצמם "I'm a recovering sexsaholic" - אני סקסהוליסט בהחלמה, ויש שמציגים עצמם "I'm a recovered sexsaholic" - אני סקסהוליסט שהחלמתי.
הוא עצמו הדגיש וחזר והדגיש שאפשר להחלים מהמחלה הזו, אם כי הסיכון תמיד קיים. כמו חולה לב שתמיד נמצא בסיכון להתקפה (ולמוות...).
הוא הביא את הציטוט מהספר הגדול (בהקדמה למהדורה הראשונה): "הננו קבוצה של יותר ממאה גברים ונשים שהחלימו ממצב נפשי וגופני שנראה היה כחסר תקווה."

אני מבין שלמעשה, אין כל הבדל בין שתי גישות אלה.
גם לשיטת ה"החלמתי", עדיין צריך לעשות את כל הדברים בכדי להשאר בהחלמה. כמו חולה לב שצריך בדיקות, מעקב, תרופות ותזונה מתאימה.
ייתכן ויש כאלה (במיוחד בנות הזוג) שיותר קל להם לקבל שאפשר להחלים.

וכמו שכתב סוד היקר: מי שזה עוזר לו  - שיקח. מי שלא - שיזרוק (או שישים בצד למקרה שיצטרך את זה  ).

אמממ... ממש לא נראה לי, וסליחה שאני חולק על דעת החבר המלומד מחו"ל. (אני גם מחו"ל, אבל אני לא ותיק...).

הפרשנות הזאת מעקרת מתוכן חלקים כל כך נרחבים בספר, עד שעדיף לומר שיש כאן טעות (למרות שאין צורך לומר כך, כפי שיוסבר מיד), מאשר לקבל את הדברים. הרי בחוות הדעת של הרופא, ולאחר מכן בסיפורו של ביל, ובמקומות רבים רבים נוספים לאורך הספר כולו מוסבר שזהו מצב חסר תקנה. לא לחינם הם משווים זאת לאדם שאיבד רגל. האם ניתן "להחלים" (במובן הפשוט של המילה) ממצב שכזה? למיטב ידיעתי לא.

לכן, לומר שאני אדם שהחלים סופית - זה לומר שלא קראתי את הספר הגדול, ובודאי שלא הפנמתי את הדברים.

לי באופן אישי נראה שזה שונה במעט, כיון שהמושג החלמה הוא מושג רחב. כאשר ישנו אדם אלרגי לבוטנים ואינו מודע לכך והוא מתאשפז שוב ושוב בגלל שלל תופעות לוואי כואבות, ההחלמה שלו תהיה עצם ההימנעות מאכילת בוטנים. האם אי פעם הוא "יחלים" מהאלרגיה? התשובה שלילית. אבל הוא "החלים" (בלשון עבר) כיון שהוא כעת לא סובל מהמחלה ויש לו דרך לחיות חיים נורמליים.

ההחלמה אצלי אין פירושה שאהיה אדם ככל האדם (כאמור זה נוגד את אחד העקרונות החשובים ביותר בתכנית הצעדים), אלא שתחזור לי הבחירה בנוגע למעשיי. בעבר לא הייתי בהחלמה, דהיינו שלא יכולתי לבחור האם ליפול או לא. כיום כאשר אני בהחלמה (או שהחלמתי) הפירוש הוא שאני לא חייב לפעול לפי הדחף הכפייתי. זה כל מה שאני צריך.

אגב, בספר "כפי שביל רואה זאת", הוא מדמה את המצב שלי למלפפון חמוץ. לעולם לא אחזור להיות מלפפון רגיל.

סוד היקר, אני מסכים איתך.
היטבת להדגים עם האלרגיה, וההסבר שלאחריה מתבקש: אני לא אהיה אדם אחר. גם אם כרגע אני לא משתמש, לא פועל על הדחף הכפייתי, אני תמיד נמצא בסיכון. אני אלרגי.
כך גם אני הבנתי את אותו החבר. החלמה מהסימפטומים. לא מהרגישות עצמה.


Rondo יקר, כתבת:
Rondo כתב on 27 דצמ' 2012 07:12:

חבר מחו"ל (אחר  :D) הגדיר זאת כך: לאנשים רגילים יש מפסקים לתאווה: ON ו-OFF. הם יכולים "להדליק" את התאווה, ויכולים גם "לכבות" אותה.
אצלי, כך הוא אמר, המפסק של ה-OFF התקלקל!  אני יכול להדליק אותה, אך אני לא יכול לכבות.
לכן, המסקנה שכתבת מתבקשת: "אתה חייב לא לגעת בזה אפילו פעם אחת".

"תבין אותי
חייב לראות אור בקצה המנהרה"
גם אני.
גם לי קשה לקבל את זה שאני "חולה" - שונה מאחרים (אגו?). אבל אני מתפלל לאלוקים להפנים את זה, לעשות מה ש"חולים" אחרים עושים, ולהנות מאיכות חיים טובה יותר מאשר ל"בריאים"!
[אמר לי פעם חבר, שאדם נכה בכיסא גלגלים, אם יחליט לרדת במדרגות, הוא ישבור את העצמות. אבל אם הוא יפנים את מצבו, הוא יוכל להגיע אפילו לאולימפיאדת הנכים...]

אצלי הכפתור ON גם כן התקלקל. הוא נלחץ לבד וכמעט תמיד נמצא במצב פעיל.

היי סוד

קראתי את התגובה הקודמת שלך
ונכנסתי למיטה עם חיוך

וואז שוב בדיקה בפוסטים
ובאת לי עם משל הבוטנים

והתהפכה לי שוב הקיבה

לילה טוב
יש לך כושר ניסוח אדיר