שלום חברים
שמי צא ואני סקסוהליסט
הרבה זמן לא יצאתי עליכם
אך לאחר מכה חזקה שחטפתי אין ברירה
ילד רך הייתי נער להורי בן אהוב ומחובק
אך בגיל שסביבות החמש נעקרתי באכזריות עברתי התעללות מינית בחיידר, ברגע של היסך הדעת של המלמד.
שנים אחר כך נפגשנו, והוא היה מאושר לראות שאני בריא נפשית עם מקצוע מכובד נשוי באושר עם אישה וילדים מקסימים, ואני צחקתי בליבי לו ידע על חיי השניים שחוץ לתיבה.
בהמשך נמשכתי למין ולמגע זה פשוט היה מרגש אותי בצורה יוצאת דופן
קיימתי בשנים שבין 6 ל13 כחמישה עשר מגעים (ילדים אחרים, ילדים מבוגרים ממני בהרבה התערטלויות וכדו') מה שזוכרני באותה תקופה גילתי את נפלאות הבריחה לספרים
טוב יקירי אני חייב להיפרד אמשיך בהמשך

חבירי היקרים
אמשיך מעט
סיימתי בנפלאות הספרים, נפלאות הבריחה
היה לי באותם שנים הרבה ממה לברוח
סבלתי נוראות בת"ת, הייתי ילד דחוי ולחטוף מכות היה בשבילי ריטואל קבוע זכור לי מקרה שאחד מהילדים המקובלים ניסה להתחבר אלי
וידידיו ודורשי טובתו הזהירו אותו, שהוא עלול לאבד מיוקרתו בשל טעות זו
שנאתי את המקום וכמעט כל בוקר הייתי מעביר את הורי גהינום 
עד היום הרגשת דחייה זו מלווה אותי
אפילו לבחורה הראשונה שפגשתי לא הייתי מסוגל לסרב, אחרי שהיא אמרה לי כן מישהו לא דוחה אותי איך אוכל לסרב לו
טוב חברים אני נאלץ שוב להיפרד אמשיך בהזדמנות

ראשית כל שמחתי שהתחלת לצאת. כבר התחלתי לדאוג. (בדיוק לפני כשעה התחלתי להזכר בכך שלא שומעים ממך)

בקשר להתעללות שחווית. כואב את כאבך. אני מכיר זאת מקרוב. לא פעם א'. עשרות אם לא מאות פעמים במשך שנים על בסיס שבועי (פחות או יותר) . הייתי הולך למקווה כשאבא שלי היה הולך אחרי שאני חוזר "כי אסור לאבא ובן ללכת ביחד". ותמיד השאלה היתה אפה "ביליתי" כ"כ הרבה זמן? כמובן שרגשי האשמה שלי היו נוראיים. מצד א' לא ידעתי מה עשים לי. מצד שני חשתי בתוכי שמשהו לא כשורה ומצד שלילשי לא היה לי עם מי לדבר כי בפעם הראשונה ששאלתי את אימי ע"ה בנושא היא ענתה לי ש"הוא משוגע" אז מה אני יתחיל לספר לה על כל מיני משוגעים?

קיצורם של דברים כל זה בער בתוכי תקופה די ארוכה והוביל אותי רחוק. הן מבחינה נפשית והן מבחינה מינית.


בחסדי הבורא, לגמרי לא מובן מאליו, הנס שלי התרחש לפני כמחצית השנה. תוך כדי חיפוש אובססי אחרי תאווה "גוגל" הוציא לי אתרא קדישא הדין. האור נדלק בקצה המנהרה. יש חיים לאחר המוות. נרשמתי בי"ד סיוון תשע"ב. מאז אני כאן.

המשך מוכר עד להחריד. איך שילד מסויים התעלל בי בחיידר. איך שביליתי את זמני בחלומות פז. איך שפעם אחת הצבעתי בשיעור והרבי חשב "הנה סוף סוף גם ההוא משתתף" כשאני בס"ה ניסיתי לקרא משהו מהלוח ובדיוק הרבי הסתיר זאת. איך שרבי א' חילק לכולם חומר לחזרה בע"פ (בריך שמיה, מודים דרבנן) וכששאלתי מה אני הוא אמר "אה, שום דבר" וכשניסיתי להוכיח לו שאני מסוגל לשניהם הוא סירב לבחון אותי.

ואיך ש"סוף סוף מישהי מסכימה להסתכל לכיווני". "מה? אני יגיד לה לא? כמה זמן אצטרך לחכות"? הנס הפרטי היה שהיא "במקרה" (גי' אלוקים) היתה ממש "תפורה" עלי. אחרת היום הייתי מוצא עצמי ברחובות חבר במועדון הגרושים....

איי! זה כואב!
טוב שחזרת ובגילוי כזה.
זאת התרופה, להוציא את הכאב ולשחרר,
את הטינה ולהיפטר ממנה.

הישאר עימנו,
אוהב אותך...

אוהב אותך מאוד!!!
אני מתפלל לה' שיתן לך את מתנת הניקיון במהרה.

[עדיין עם כל הכאב של הנפילה, לא כדאי לשכוח מה היה לפני שהיינו כאן, למרות שההצלחה המיוחלת לא נראית באופק עדיין החיים בס"ה השתדרגו לנו פלאים מתקופת המחלה בפעילותה]

שוב אני נכנסס ללחץ....
מה יהיה על ילדיי...
איך אציל אותם מהמקרים המזעזעים שיש כאן....
ברור שהמון תפילה...
אבל צריך גם מעשים

שחרר ותן לא-ל.

שלום
חבל שיצאת מהתיבה,
אני עלול לקרא ל"נביא הזעם" שיחזיר אותך לשפיות,
בכל אופן אני אוהב אותך
ומחזיק בידך, ומאחל לך שלווה ומפוכחות
להשתמע
מוטי
לא זה לא אני

.....

תודה לחברים מתנת, אין אונימי, משה (ישראל מאיר), על התגובות המתוקות, והאוהבות, ולמרדכי (אתה לא יודע כמה אתה ראוי, ) על החום והעקיצה,
אבל אלו היו כי עדיין לא קראתם ת'המשך
ברשותכם אמשיך...
כפי שסיפרתי החיים בת"ת היו בלתי ניסבלים
והנס שלי היה עולם הספרים הקסום
ודרכו בתקופת הבר מצווה גיליתי שיש חלות ביטול בזרע
ההתמכרות היתה מיידית (עוד טרם נודעה לי דעת ההלכה בענין) אהבה ממבט ראשון
כל היום בת"ת הייתי מחכה לחזור הביתה
להיפגש עם אהובתי ממש געגועים פיזיים
בהמשך גם פותיתי ע"י חבר יותר מתוחכם לפרטנריות במגעים
כך צעדתי עם אהובתי שהקלה עלי את ההתמודדות הקשה עד הישי"ק
שם גם גילתי את הערך המוסף שלה
ע"י הספרים הקדושים נערכה לי היכרות צמודה עם האש הקרה והחמה (המשמשות בעירבוביה)
ולבונוס טבילה מרעננת בנהר די נור מזיעתם של המלאכים (אם אזכה להגיע לגהינום)
שמחכים לי בעיקבות אותה הנאה תמימה
מבועת (למרות הבושה) נגשתי לאחד מרבותי בישיבה
ושיתפתי אותו בכך שהילד מולו אינו כזה תמים,
אלא רוצח המונים לפניו
הוא הרגיע אותי מעט בכך שעל מה שלא ידעתי העונש אינו כזה חמור אך על ההמשך...
והוא המליץ לי להישבע לטבול במקווה כל פעם כך זה יעזור לי להמנע
כמובן שאחרי שבוע הייתי מנוי במקווה השכונתי
כמובן שהאוננות ליוותה אותי כל תקופת הבחרות ע"י מגזינים ונפלאות הספרות החילונית (שגיליתי בתקופת יובש ספרותי חרדי)
כל חיי כאמור ליוותה אותי תחושת דחייה חריפה מה שגרם לי לאלרגייה מדחייה
וכשיצאתי לשידוכים בגיל צעיר במחשבה שהפת בסלו תוכל להשביע את הרעב הבלתי נגמר 
הופתעתי שהבחורה הראשונה לא דחתה אותי והביעה את רצונה לאחר כמה פגישות (בערוצים לא רשמיים) בי בדחוי החיידר
להגיד לא לא הייתי מסוגל כלל
מישהי לא דוחה אותי ואפילו מעונינת בי אמרתי כן על אתר למרות שכמעט לא ידעתי על המדוברת כלום
(בחסד ה' אוהב דווקא זה היה לטובתי
כי כשאני לא מתערב הוא עושה את העבודה הכי טוב)
עוד בתקופת האירוסין לא היצלחתי להישאר שבוע נקי
אפילו לחתונה נכנסתי תחת חמיצות הנפילה
ואז החלה ההידרדרות המהירה
שקעתי בספרות חילונית ולא הצלחתי להישאר יום אחד נקי ואז גם גילתי את האינטרנט שעל ידו קשרים חיים נראו כאופציה מזמינה
לאחר איזה מפח נפש התנתקתי בחמת זעם
אך חשק המשיך להיות לי
ואז היה לי איזה מגע עם גבר במקווה
וראיתי שזה תחליף לנשים
התמכרתי לזה הייתי שעות שם קיימתי מגעים עם עשרות גברים מכל הסוגים
כל מי שרצה והתאווה לי או אני לו הסכמתי ואפילו אלו שדחו אותי לא יכלתי להגיד להם לא
בשלב מסויים נתפסתי על ידי מכר
ברחתי משם ולא חזרתי ובתור פיצוי ממש גלשתי שעות בפורנו
ניסיתי לחזור גם לצ'אט אך קשר דיבורי בין אם נשים בין עם גברים
כבר לא משך אותי זה היה מעייף מידי להוציא אנרגיות על כך
כך המשכתי ליפול ביני לבין עצמי נפילות עצובות
עד שבחסד ה' גיליתי את אתר זה
ובעיקבות עצתו של סוד יקירינו פרסתי לפניכם
בראשי פרקים את סיפורי
(מקווה שעוד יישארו לי חברים אחרי זה)
אוהב
מוקירכם צא
נ.ב סליחה על הבילבול ועל חוסר ההקשר הבולט בין הקטעים אין לי כל כך אנרגיות לתקן הסיפור סחט לי אותם

"נפילות מזעזעות לא יוכלו לכבות את האהבה, וסיפורים מחרידים לא יכבוה"
"צא" היקר!
הסיפור שלך לא גורם לי להתרחק ממך,
הוא גורם לי לראות אותך כפי שאתה ולקבל אותך בדיוק כך,
כאן זה לא פורום המלאכים, כולנו כאן בגלל התאווה המטורפת, ולכולנו היא גרמה לעשות מעשים מטורפים,
ואת כולנו היא שאבה ולא השאירה לנו כלום.
אוהב אותך בגלל מה שאתה!!!

יש סיפורים שכדי לספר אותם, חייבים לעקוץ את עצמך. הכאב חזק מדי. הטירוף גדול מדי.
חבר יקר, לא אני ולא שאר החברים יכולים לקחת את הלב שלך ולרפא אותו. זה גדול עלינו. רמת הכאב, התסכול, הבושה, השנאה העצמית שהופיעה מבין השורות של הבדיחות והשפה הכמעט פיוטית גדולה ממה שאני יכול לשאת.
אבא שבשמיים ובארץ (כן, ההוא שנמצא שם בארץ, ורואה ילד במקווה בגיל 5...) - תן לו את הכוח לצאת מן התיבה המבוצרת בה הוא קבר את נשמתו כדי לשרוד, תן לו כוח לקבל את העבר שאינו יכול לשנותו. תן לי את היכולת להעביר לו, במילים, את האמפתיה והכאב שדבריו חצבו בנשמתי.
אוהבים אותך.

משה תודה על התגובה                  תודה לה' שיש חברים כמוך          ולך נתן אהובי נגעת בי במקום ששנים לא נגעה בו יד אדם              אוהב                      צא

כואב מאוד לקרא את סיפורך. הסבל הניבט מכל "תיבה". אני לא מלאך המוות ולא דומה או לילית. אך לא מסתדר לי במח שאדם שעבר גהינום עלי אדמות יצטרך לעבור זאת שוב שם. וגם עם ראשי-הישיבות לא מסוגים להבין זאת זה בגלל שהם חיים בפלנטה אחרת. במקום בו הקדושה והטהרה נמדדים בשעות-לימוד ועומק הכוונות בתפילה. ומבלי לזלזל בהם חלילה. הם פשוט לא התנסו בזאת. כאן תקבל את אשר לא קיבלת מעודך. אהבה הבנה חום קבלה.

השאר איתנו ותוריד עוד כמה אבנים מעיקות. אנחנו פה לא לשפוט אלא לתמוך. לעודד. לחזק.