רציתי לשתף אתכם חברים 
הייתי צריך להגיע היום לאוניברסיטה בה אני לומד.
עד כאן בסדר, אלא שהייתי צריך להגיע מוקדם. והיה לי זמן ריק.
בעבר לצערי נפלתי באונ' בצפייה ומאז אני נמנע מלהגיע לספריה ולחדרים שונים שיש בהם אינטרנט פתוח.
וידעתי שיהיה לי ניסיון. השתדלתי לקום מוקדם ולהתפלל על זה.
אבל, מתוך עיסוק במבחן שהיה לי התרופפה לי העירנות (כך אני מנתח זאת), וכאשר סיימתי את העיסוק הממוקד שהיה לי, יצאתי החוצה ופתאום התאווה "נדלקה". בלי לחשוב, פשוט נשאתי את עיני לכך שיש חדר מבודד בסביבה. הלכתי לשם וישבתי על דברים שתקופה ארוכה לא פתחתי. (גם כשנפלתי זה היה ע"י דמיון, אבל לא תדלקתי אותו כך)
\ כך למשך שעתיים! הלכתי משם, ועברתי לחדר אחר...
פשוט נשביתי. לצערי גם שז"לתי.
אני מסתובב עם תחושה קשה, עיניים ברצפה. ואם הן קצת מתרוממות הןמתחילות לדמיין...
ואני יודע איך זה יהיה עכשיו!
הראש נסתם ולא פונה לשום דבר יצירתי חיובי.
כל הנשים שבסביבה מפסיקות להיות בני אדם, הן פשוט פונקציה מינית. הראש כל הזמן תקוע, א"אכ אני ממש מתעסק במשהו אחר.
ובעיקר, אני מרגיש נוראי. שוב. ושוב . ושוב.
ואני מתבייש להסתכל על עצמי. ולהיות בקשר עם חברי. ועם תלמידי. וכ"ש שעם אשתי.
אחים! אני לא רוצה להחליש אתכם. אבל קשה לי!
גם כי נפלתי, וכעת מדשדש, עוד לא קמתי.

כואב מאוד! אוי עד כמה שזה כואב!

יברך ה' וישמרך שיהא זה נפילה בעלמא ולא מפולת! לא פתח להשאר שם עוד אלא לקום מהר ולברוח החוצה.

ותודה על האומץ והכנות.

תודה מתנת
על התגובה המיידית. זה מאוד מחזק.
אני מתפלל לה' גם כן שזו היתה נפילה, ולא תהיה מפולת.

מה זה משנה מה היה אתמול?????????????????
העיקר מה שקורה היום!!!!!
ואם היום אתה טוב לאבאלה זה מספיק
אותי לא מעניין מה אתמול ומה יהיה מחר. מעניין אותי רק היום עכשיו.
מה שאתה לא יכול לצאת מזה זה כי אתה כל הזמן שקוע בזה, חושב על הנפילה וכו'
פשוט אתה צריך לחשוב שלא היתה נפילה.
איך יכול להיות שהיתה לך נפילה אתמול אם נולדת רק היום?
הבנת אותי
רק חזק ואמץ
אם אתה בחוסן גם אני בחוסן
אחיך