אחרי 31 יום של נקיות נפלתי.
2 נפילות בשלושה ימים.
אני לא בא לדבר על העצב שהיה לי בנפילות ואחריהן אלא על הנפילות עצמן.

שמתי לב שגם 5 דקות לפני הנפילה, כשאני ב"הכנות לנפילה" אני (או התאוה) אומר לעצמי-אתה עדיין יכול לעצור.
האמירה הזאת מעולם לא עבדה. אני כאילו אומר-אתה יכול לעצור אבל אז התאוה שוטפת אותי וכאילו אומרת:"עזוב את העצירה-כבר אין לך סיכוי-לפחות תהנה באמת"

זה קורה לי כמעט תמיד.

אני חושב שהשלב הזה הוא כבר מאוחר מדי ובלתי הפיך.
על מנת להינצל מנפילה אני צריך להיות עירני ולפעול לפני שאני מגיע לשלב הזה, כי הוא כבר שלב מאוחר מדי.
בשלב הזה אני כבר נמצא בתוך ההתקף של המחלה, וכמו שכולם יודעים, מהתקף כזה-הסיכויים לצאת אפסיים.

אני מרגיש בעצמי שלא מספיק רע לי ולכן אני ממשיך ליפול.

אתם יכולים לנסות לעזור לי ולהזכיר לי עד כמה רע לי לחיות עם המחלה הזאת?
אשמח לתזכורות.
תזכורות מצילות חיים!

ערב טוב, פינחס

אתה צודק
נורא קשה לעצור את המחלה בשלב הזה.
תמיד עדיף לעצור אותה צעד אחד קודם.
אבל עדיין...
תמיד אפשר גם שניה לפני הנפילה פשוט לעצור ולומר, "אבאלה, אתה יודע כמה אני רוצה לשמור על עצמי, אבל אתה ורק אתה יודע כמה זה קשה לי. אבא אני מוסר אותי ואת תאוותי בידך. ראה בעוניי וריבה ריבי וגאלני גאולה שלימה למען שמך"
בדוק שזה עוזר (לי)
בהצלחה תמיד
אחיך

צודק לגמרי!
הספונסר שלי לימד אותי שיש 3 מעגלים המעגל הפנימי ביותר הוא הנפילה עצמה, האמצעי הוא כבר הלגימה / השימוש החיצוני הוא החלק הרגשי, הטינות הפחדים וכו'
צריך להישמר לא להתקרב כבר למעגל החיצוני.. כשאני מתחיל לחוות שיעמום.. או כשהטינות והכעסים מתחילים לצוף מייד!! אני מתקשר משתף.. מוסר את ההתמודדות לכוח גדול ממני
כי הנה.. אני רואה שוב ושוב .. לבד אני לא יכול!!!
אולם.. גם אם הגעתי איך שהוא לאחד המעגלים החיצוניים יש עוד סיכוי לצאת.. ושוב על אותה הדרך.. שיתוף, פנייה לכח גדול ממני.. תוספת לפעולות ההחלמה..
עלה והצלח בהחלמתך

שמעתי אתמול מסר בענין הלגימה הראשונה.
"המבט הראשון - על אלוקים, השני - עליך.."
המבט הראשון או המחשבה הראשונה, ההיתקלות הראשונה במושא תאווה היא רצון ה', כך הוא החליט לבנות אותי:
בבחירתי להימנע ממבט שני.
הלגימה הראשונה היא המבט השני, המחשבה החוזרת והעוקבת אחרי המבט הראשון.
זאת העבודה שלנו. משם הכול מתחיל.

להיות במצב של אובדן שליטה זה הרבה (אולי מיד?) אחרי הלגימה הראשונה, (המבט השני).

לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם = המבט הראשון.
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי = המבט השני.

אנחנו לומדים להיות עירניים להבחין בין מה שביכולתי לשנות לבין מה שצריך לקבל...

בהצלחה

תודה אינאונימי ודי דיינו.

ההסברים שלכם עזרו  לי מאוד.
אני מקווה להמשיך ולהתמיד בעבודה.

תודה לכם!

שלום פינחס!

לי מאוד עוזר להפנים במוחי את 3 הצעדים הראשונים גם במצבים שהתאווה לא באה אליי בכלל! לפעמים כשאני מתפלל תפילת שמונה עשרה אני מוסיף בקשה מה' יתברך שייקח ממני את התאווה. אפילו שהתאווה לא התעוררה  בכלל.
וזה מה שעוזר לי כאשר מגיעים מצבים יותר קשים. כשהתאווה מתעוררת, אז אוטומטית אני עושה את 3 הצעדים ומתחנן לה' שייקח את התאווה ממני. אבל אם 3 הצעדים והתחינה לה' לא "נמצאים אצלי בראש ",אז מה הסיכוי שאני אתעורר פתאום לעשות את 3 הצעדים כאשר התאווה מתחילה לבוא אליי??? מהנסיון בעבר, התאווה יותר חזקה ממני...

זה גם נכון לגבי שיתוף עם חברים. אם במצב נורמלי אני לא משתף חברים, אז מה הסיכוי שאני אשתף חברים כאשר התאווה מתחילה לבוא אליי? הרי בטוח שאני אומר לעצמי שאני כבר אסתדר לבד...

מקווה שהועלתי.
ותאמין לי פינחס, אני בעצמי צריך לעבוד על הדבר הזה...
תודה לך, שהעלית את הנושא הזה לראש שלי...