שלום חברים
שמתי לב אצלי (ואולי אצל כולם) שאם אני שומר את העיניים ופשוט לא מסתכל, התאווה פשוט לא באה אלי. זה פשוט גדר בטון בשבילה.
אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
אני באמת משתדל. משתדל מאוד.
אני הולך ברחוב עם עיניים למטה. וגם אם ראיתי אשה אני משתדל הסיט את המבט. וגם אם אשה תקועה מולי אני משתדל לא להתמקד בה.
אבל מה שבימים הראשונים היה יחסית קל, לאט לאט הולך ונעשה קשה.
פה גניבת מבט, שם איזו הצצה קטנה, ואני מרגיש שהחסינות שלי אט אט מתפוררת.
זה גם לא קל ללכת ברחוב עם עיניים למטה, במיוחד למי שהתרגל עשרים שנה ללכת עם עיניים למעלה ולבחון כל דבר שזז מולו.
ונכון שזה נותן תחושה נפלאה ומרוממת, נכון שזה עוזר לא להכנס אפילו למעגל הראשון של התאווה. נכון שזה עוזר שאני יאהב את אשתי הרבה יותר, כי יש לי בראש מקום פנוי רק בשבילה, (כי הרי איך אני יפנטז על מישהי אחרת אם אין לי אחת כזאת בראש, הרי כבר 20 יום לא התבוננתי באשה). אבל עדיין. זה לא קל.
אני רוצה לשמר את המומנטום. את רגע ההתלהבות. רגע ההחלטה.
יש לכם עצות איך לעשות את זה?
יעקב

שלום לך יעקב.

שים לב לסתירה שבדבריך. כתבת שאם אתה לא מסתכל התאווה לא באה. ומיד אחרי זה אתה כותב שזה לאט לאט נעשה קשה.

למה זה נעשה קשה אם לא בגלל שהתאווה באה למרות שמירת העיניים?

התאווה נמצאת בנו ולכן שמירת העיניים גם אם היא הכרחית אינה מספיקה. למדתי את זה על בשרי כשנפלתי אחרי חצי שנה של שמירת העיניים הרמטית והרגשתי איך התאווה תוקפת ועולה מבפנים ומכריחה אותי בסופו של דבר להיכנע לדרישותיה.

אצלי בעיה היא במחשב,
מאוד קשה לי לא ללחוץ על כל קישור עם אופי של תאווה.
מה שעוזר לי:  אני עובד להבין שכל לגימה [כינוי למעט תאווה] היא הרסנית בשבילי, אולי אני לא יפול ממנה, אך בד"כ זה גורר אחריו קשיים, מצבי רוח בעייתיים, חוסר שמחה וסיפוק,
בקיצור כל הדברים הטובים שהתוכנית נתנה לי, מתעמעמים לזמן מה אחרי לגימונת.
שמח שאתה איתנו!

כנוע יקירי.
התכוונתי שזה נעשה קשה לא להסתכל.
וכשכתבתי שהיא לא באה לא התכוונתי שהיא לא בתוכי, אלא שאני מצליח לשמר אותה מחוץ למעגל הראשון, וכשהיא מחוץ למעגל הראשון ההתמודדות יותר קלה.
אבל לשמר אותה מחוץ למעגל הראשון, זה דבר שהולך ונהיה קשה עלי כל יום.
בהתחלה התאווה אומרת סבבה, משחק נחמד. היום אנחנו משחקים במשחק של "לא מסתכלים על נשים ברחוב". וככה כמה ימים, התאווה מרגישה עדיין במשחק.
והנה עובר שבוע ועוד שבוע, ופתאום התאווה נכנסת ללחץ "רגע חשבתי שזה משחק, איך פתאום זה הפך להיות משהו רציני?".
ואז היא מתעוררת. ומתחילה לפתות. היא אומרת לי "מה מעכשיו כל החיים תתחיל ללכת עם עיניים למטה, כמו איזה צו"ל, בא רק תרים טיפה, שלא תתקע בעץ" וכו' וכו'.
ואז אני מרגיש שהחומות שלי מתפוררות...
מקווה שהבנת
יעקב

יעקב ידידי,
הבנתי אותך טוב, אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר. גם אני עברתי את זה ועדיין עובר את זה מפעם לפעם.

מה שהתכוונתי לענות לך זה שיש רק דבר אחד שיכול על התאווה וזה הכניעה. היא זו שמאפשרת לי לוותר על המבטים כי אני מבין שאני חסר אונים וזה דבר שאני לא יכול להתמודד איתו.

מקווה שהועלתי.

המומנטום הזה, הכח הזה לעצור את המבטים ברחוב וההתרוצצויות במחשב,
זיהיתי אצלי שהעדינות הזו באה רק בסייעתא דשמיא. בנס מלמעלה.
אין שום הסבר איך אתמול הייתי שטוף תאווה והיום אני טהור שנרתע מציפורן...
לי אין דרך לשמר את האנרגיה הזו
רק לבקש ולהתחנן מאבא שבשמיים שיתן לי כל יום מחדש את רוח הטהרה
לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי...

אני אענה לך בעזרת מה שעזר לי.

אם אני משתתף בקבוצות ונשאר מוחבר כל הזמן-הכל נהיה יותר קל כי ההרגשה של הזהירות נשארת טרייה.
אין את ה"לאט לאט נהיה יותר קשה" כי אני כל הזמן מרגיש את הטריות של השמירה (זה כשאני מחובר). ברגע שאני מתחיל להתנתק-אני ממש מרגיש את הניתוק בצורה של התרופפות והרפיית השמירה.
אני חושב שזה העניין של צעד 12, שנזכור תמיד מאיפה באנו ונשמור טוב את הכוננות. בעצם-תזכורת לשמירת השמירה...

בהצלחה לך , לי ולכולנו.
שבת שלום

פינחס

תודה
אהוביי

אני מצטרף בחום לדברי כנוע. הבעיה שלי מעולם לא היתה הנשים ברחוב וגם לא אתרי הפורנו במחשב. הבעיה שלי מתחילה ונגמרת בתוך הראש שלי. זאת הסיבה בגללה אני לא מנסה לשמר את המומנטום של שמירת העיניים כי זה פשוט לא יעבוד. יש לי צורך פנימי (כמיהה) למין ולתאווה, וכדי להשתחרר מכך אני חייב להיות קשור כל הזמן אל אלוהים. אם אני נפרד מהמקור של חיי - אני מיד מנסה למלאות את זה בדברים אחרים - תאווה.

סוד.
תן לי את משפט המחץ אותו כדאי לי לומר לעצמי בשעה שאני יוצא לרחוב ורואה נשים.. (דוגמא)
אולי זה יעזור לי להכיל את מה שאתה וכנוע מתכוונים
יעקב

אין לי משפט מחץ. עבורי הכניעה היא משימת חיים.

שמעתי על מוסד גמילה שבו בדלפק הקבלה היו מקבלים מדבקה להדביק על המראה כדי לראות מיד בבוקר עם הקימה. על המדבקה היה כתוב:

אתה רואה כעת את הבעיה היחידה בחיים שלך.

בס"ד

אתה אדיר, משפט מדהים!!!!

נו אז בסוף כן היה משפט מחץ