חברים.
נפתח חדר חדש שמיועד לצעירים בלבד (בדומה לחדר הנשואים).
כל מי שרוצה להיכנס שישלח הודעה ליחזקאל (למייל של GYE),
אסביר את הרעיון של החדר דרך שיתוף של המקום שהוא מהדהד אצלי:
למה אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד?
למה אני לא מעז לקרוא ל'זה' בשמו? למה תמיד אני מתייחס אל 'זה'?
למה אני מפחד לעמוד מאחורי מה שאני עושה? פשוט לומר לכולם, לעזאזל, אני סוטה, דפוק, מחפש פורנוגרפיה ומין בכל מקום, תפסיקו להחשיב אותי למין צדיק כזה, או לאיזה ילד מוצלח שעומד בכל מה שאתם מצפים ממנו. אני לא!!!!!
למה אפילו כשאני נמצא כאן, בפורום, יש דברים שאני מפחד לספר?
יש עוד הרבה 'למה', מבחינתי 'הלמה' החשוב ביותר הוא הראשון.
אם התשובה שלך, חבר יקר, היא שסיפרת על זה לאדם אחר, אתה נמצא בנקודת פתיחה יותר טובה מזו שאני התחלתי בה.
אני הייתי לבד. לבד עם תחושת הזיוף, לבד עם הריח המסריח הזה שקשה לנקות אותו מהאצבעות אבל כבר אין ברירה, לבד עם התסכול, עם הכפילות, עם היאוש.
אז הייתי חייב להיאחז במשהו, כמו כל 'ערס' שברור שהוא אלים כדי לפצות על החיסרונות שלו בדימוי העצמי, כך אני הייתי.
הייתי הישגי, יצרתי אשליה, לבשתי מסכה של 'הכל בסדר' ועברתי עם החיים הלאה.
אבל כמו שאומרים בתוכנית, חוסר כנות בטווח קצר מביא להצלחה ובטווח ארוך - לבדידות.
הייתי לבד. לא האמנתי להערכה שהסביבה שידרה כלפי. במאבק האמיתי של חיי, הוכרעתי פעם אחר פעם.
בהמשך אכתוב ביתר אריכות את הסיפור האישי שלי, כרגע חשוב יותר להדגיש את העובדה שגם בשלב מאוחר מאוד ,כשהגעתי לפורום, לא העזתי לפתוח הכל. היו שאלות שהתביישתי לשאול, ו'כעומק הסודות - עומק ההתמכרות'. מה שנשאר בפנים, המשיך לתסוס, הכאב נשאר קבור, וחייב אותי לברוח ממנו. לעתים הוא נעלם והשאיר לי חור בלב שהייתי חייב למלא, למצוא משמעות בטירוף הזה של אובדן החושים והתודעה בתוך האינטרנט...
חבר יקר, 'חלונית נושא' זו (של חדר הצעירים) נפתחה בשבילך. נפתחה בשביל כל הדברים שאתה לא מעיז לשתף שם, בפורום של המבוגרים, כל מיני צרות קטנות, עצות מעשיות, דיבורי חיזוק או קריאה לעזרה.
לפעמים יש משהו בפורום שמשתק אותנו. גורם לנו להרגיש 'קטנים' אל מול האיכויות והביטחון העצמי שאנו רואים אצל הכותבים האחרים.
כאן אמור להיות הבית שלנו.
המקום בו אנחנו יכולים לתרום לאחרים ולא רק לקבל. המקום בו אנו יכולים לבצע את צעד 12 ולהוציא אחרים מהבוץ בלא להרגיש חסרי אונים אל מול הגיל שלנו. המקום בו אנו יכולים לדבר על מה שמפריע, מה שמשמח, מה שמפחיד ומכעיס, בלא לחשוב מה יגידו, אפילו לא מה יגידו האנשים המבוגרים ו'הרציניים' בפורום.
אסיים בנימה אישית: הלוואי והיה לי את האופציה להכנס לניתוח הלב הפתוח הזה בגיל שלכם. הלוואי שלא הייתי שם כל כך לבד, מיואש ומלא תיעוב עצמי. כולי תקווה שחדר זה יעניק לאחרים את התקווה שהייתי כל כך חסר באותם הימים...
צעיר לנצח (נתן)
נ.ב.: אני משתמש בשם המשתמש הזה רק בפורום של הצעירים (וכנראה שרק בתחילת דרכו, תלוי מה הספונסר שלי יגיד לי...), בשאר הזמן אני נשאר עם הכינוי 'נתן' הרגיל.
