טוב, אחרי הרבה זמן שהייתי בפורם ראיתי שיש משהו משותף בן כולם ,
  כולם בורחים מן המציאות הקשה.
אך שאני נפלתי אני לא ראיתי את הסימפטום הזה של בריחה מהמציאות שאני הייתי ניגש לתאווה ,הייתי ניגש בגלל שהרגשתי צורך עז לצרוך.
ןלא הייתי בורח מהמציאות .
או שכן ואני בכלל לא יודע מה ההגדרה של בריחה מהמציאות?
תעזרו לי כאן ,אני מרגיש שונה ,אחר ,אני גם מכור ללא ספק מכור קשה לתאווה ,הפכה אותי לאדם שונה  .
שניגשתי לאתר רצית שהוא יעזור לי בדבר אחד ,אחד וזה להיות שלם עם עצמי ,לחיות עם עצמי כפי שאני, אז כן יכול להיות שכן אני בורח מהמציאות  ,
אחרת לא הייתי צורך את התאווה.

אני אותו דבר יקירי
בזמן השימוש ממש לא הרגשתי שאני בורח מהמציאות.

אבל כשפתאום התחילו להעיר לי שאני לא נמצא בכולל, כשפתאום שמתי לב שאני לא מצליח להתפלל. כשפתאום שמתי לב שהתאווה מתחילה להשפיע לי על החיים ולשלוט עליהם. פתאום הבנתי שאני בורח מהמציאות. אולי לא בידיעה. אבל זה  מה שקרה במציאות.

אני לא יודע איך זה אצלך, אצל כל אחד זה מתבטא אחרת. זה לא משנה.
המכנה המשותף שלנו הוא שכולנו חולים, הרי כולנו ניסינו להפסיק עם התאווה בכוחות עצמינו ולא הצלחנו.
והמכנה המשותף הוא שהרפואה של כולנו היא פה. ולא בשום מקום אחר.

אוהב אותך על אמת
יעקב
בהצלחה ובהחלמה

תודה, הארת את עיניי, כולנו חולים,אוהב אותך שותף למחלה.

יקירי
ספר לנו קצת על עצמך
יעקב

מה אוכל לספר ,אני עוד אחד מיני רבים ,שנפל לתוך בור עמוק בלי תחתית. תמיד ידעתי בתוך תוכי שיש לי בעיה , שאורח חיי אינו תקין רציתי לעשות משהו מנגד אך לא הצלחתי, התחלתי להבין כמה אני בבעיה, ושהבעיה שלי צריכה פתרון. אחרי שנים של חיפוש וניסיון להחלים אחרי שכל פעם הייתה הפעם האחרונה, מצאתי את עצמי מובל בחסד ה' לאתר הנפלא הזה ומאז פועל על פי שיטת 12 הצעדים ומשתדל להיאר נקי כול יום רק להיום. בעזרת ה' אמצה את השלווה, וארוץ אל האור.

רוץ רץ... רוץ

שלום רץ,
אני גם הרגשתי שאני לא בורח.

לא הרגשתי עד שהפסקתי לברוח,
ואז גיליתי ממה ברחתי.
מהמון דברים שעכשיו אני מתמודד איתם,
מנסה לעמוד מולם, ואני גם לא יכול לבד,
אני חייב תמיכה מהחברים היקרים שלי ומהספונסר,
ואני מקבל את מה שצריך בשביל לא להתמוטט מול זה שאני לא בסדר.

ברחתי כל כך רחוק, שקשה לי להיזכר מאיפה ברחתי.
אני מקווה למצוא את השפיות בחזרה,
או להימצא בשפיות...

בהחלמה

במהלך הבריחה לא היה לי מושג על כך שאני בעצם בורח, אבל כאשר נעצרתי סוף סוף והסתכלתי על עצמי - הבריחה היתה ברורה מתמיד.

יחד עם כך, השימוש בתאווה אצלי הוא לא רק ענין של בריחה. ההתמכרות היא הרבה יותר מכך, וגם בפעמים בהם אין לי שום סיבה לברוח - מתפתחת אצלי תופעת הכמיהה (המתוארת בתחילת הספר הגדול).

רק אלוקים יכול לשמור אותי נקי.

אני בהתחלה ליגלגתי על כל הקטע הזה שמחפשים את הסיבה לשימוש בתאווה.
אמרתי לעצמי, (סליחה על הדוגמה הבוטה...) אם מישהו עשה גרעפס, צריך להעמיק ולחפש למה זה קרה? הוא פשוט הרגיש צורך בזה והוא פשוט עשה את זה!
אותו דבר גם בתאווה! אני משתמש בה כי זה בא לי בטוב! אני מרגיש צורך לזה...!

דיברתי על זה עם הספונסר והבנתי ממנו שכל ההסתכלות הזאת היא ממש לא נכונה. זוהי בעצם הסתכלות הפוכה מהתכנית. ההסתכלות הזאת מתאימה לאדם שכרגע משתמש בתאווה.
כי באמת התאווה באה ממשהו פנימי יותר, מבריחה כל שהיא, מפגמי אופי וכד'.
הבן אדם לא עשה את הגרעפס בלי קשר לכלום, סתם כי הוא הרגיש צורך בזה וזה בא לו בטוב. זה בגלל משהו שנמצא לו בבטן! משהו יותר פנימי.

בהתחלה סירבתי להאמין להסתכלות הזאת. אבל כשאני באמת רואה שהיא נכונה וזוהי התכנית והתכנית פועלת(!) אין בכלל מקום לסירוב...

בהצלחה בהמשך, חבר!

שלום לך אביתר, ברוך הבא, ברשותך אמשיך את משל הגרעפס - זה לא רק מה שיש בבטן, זה גם מה שנכנס אליה... 

אם יש מאכל מסויים הגורם לגרעפסים הללו להשתחרר ללא שליטה ובניגוד לרצון אולי לי כדאי שלא אכניסו אל פי?

יש אנשים שהמטבוליזם (חילוף החומרים) בגוף אצלם הוא אחר מזולתם, זו הסיבה שישנם כאלו עם נטיה גנטית להשמנה.

אני אלרגי לתאווה, כשהיא בתוכי אני משתנה, תמיד. כל הסיפור הוא להשאיר אותה בחוץ - ליד אלוקים זה יותר קל.

בהחלמה.

אישית, הרגשתי כמוך וכמו כל החברים שהקדימינו. היום אני יודע שהייתי בבריחה מתמדת מהחיים. מהאתגרים. מכל מה שהם מציגים ודורשים. התאווה הייתה האופציה הכי זמינה ו"מעניינת". יותר מעניין היה כשהיא היתה פחות זמינה.

תודה לכולם על המענה ,מעריך.