ידעתי שהיום תהיה לי התמודדות קשה.
ידעתי שלא אהיה מסוגל להתמודד איתה לבדי.
לכן כבר אתמול התבודדתי והתחננתי לה' שייקח ממני את הכל, שינהל את חיי, שייקח ממני את התאווה...
כי אני לא רוצה ליפול.
וגם היום, כשהרגשתי את התאווה ממלאת אותי, שוב התבודדתי.
שוב התחננתי...שוב הודיתי בחוסר האונים שיש לי מול התאווה. שוב התפללתי שה' ייקח ממני את התאווה.
עשיתי בדיוק את מה שלמדתי מ12 הצעדים, מה שלמדתי מהחברים כאן בפורום, מה שהשאיר אותי 25 ימים בשפיות.

אבל היום זה לא עבד לי.
אני חש פחד, עצבנות, אולי חוסר אמון. בהכל.

ואני שואל אתכם - מה עשיתי לא נכון?

כואב לקרוא על נפילה,
ועל חוסר האימון.

שאלה אליך:
התקשרת לחבר?
זה דבר שמי שעושה אותו מתנהג טוב.

תחשוב על זה.

אוהב אותך חבר

יקירי
מספרים על אדם שהחליט שהוא מאמין ובוטח בה' באמונה שלמה ובבטחון מוחלט.
יום אחד רע ונורא התחילו מנשבות רוחות סער וזוועה, תחנות הרדיו המקומיות הוצפו באזהרות והפחדות על צונאמי המתקרב לעיר.
הירא את דבר הרדיו הניס את עצמו אל מחוץ למטחוי קשת, או בכלל אל מחוץ לאזור הסכנה.
אבל מיודענו המאמין, הרי מאמין רק בכוחו של כל יכול, והוא החליט להשאר בעיר, וה' יצילינו.
אתא בוקר וגל עצום של צונאמי שטף את העיר, טורף את כל הניצב בדרכו, החל מעצים, ומכוניות, וכלה בבתים.
ידידנו לא רק שלא דאג, הוא פשוט ישב לו שאנן ורגוע בטרקלינו לוגם מכוס קפה מהביל ומחכך את ידיו זו בזו. הן הוא בעל ביטחון, וה' יצילנו.
מה נגיד שכשהתחילו המים לחדור מבעט מפתנו ידינו נלחץ? לא ולא, אפילו לא מעין זה. הוא הרים מעט את רגליו מעל לקו מפלס המים, והסתכל על המים הזידונים בחוסר איכפתיות מושלם.
והמים כמו מים התחילו לעלות מעלה מעלה, ומיודענו מטפס יחד איתם. בהתחלה על הכסא, אחר כך על השולחן, בהמשך על החלון, ובסוף הוא הגיע עד לגג ביתו, ומשם הוא ישב וצפה על הרחוב המעניין שפתאום קיבל מראה אחיד ורטוב.

יקירנו עדיין היה רגוע, הן הוא סמוך רק בידיו של הקב"ה, הוא לא זקוק לעזרה, לא למתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם.
גם כשעברה לידו סירת הצלה ותושביה הציעו לו להצטרף אליהם, הוא לא הסכים. הוא הביט אליהם במבט של בוז. "אלה סומכים רק על כוחי ועוצם ידי, מה עם קצת אמונה בבורא עולם"? כך הוא טען לעצמו.

אבל המים לא חיכו לו והמשיכו לעלות, מפלס אחר מפלס. מכאן כבר לא היה לו לאן לברוח, אבל ידידנו היה עדיין רגוע. הוא "בעל בטחון" לא צריך עזרה מאף אחד. אפילו כשעבר מסוק מעליו והציע לו טרמפ הוא דחה את הצעתו בתנועה אבירית.

אמהמה, שכשכהגיעו מים עד נפש הם פשוט לקחו אותה. ומיודענו טס בטיסה ישירה להיכל הנשמות.
איך שמיודענו מגיע לעולם העליון הוא פורץ בטרוניה נוראה. "ריבוני נחדלתי מהבין, היאך את כל מחוסרי האמנה האלו הצלת, ורק אותי, דווקא אני שבטחתי בך לאורך כל הדרך, רק אני טבעתי למוות? נשגבתי מהבין?".

ובורא עולם ברוב חסדיו עונה ליקירנו. בני יקירי הרי אהבתיך אהבת נפש, ודווקא בשל כך שלחתי לך את מיטב שליחי בשביל להצילך מטביעה בטיט ורפש. אבל מה לעשות שאת השליח בדמות האזהרה בחדשות שילחת בחזרה, גם את השליח ששלחתי לך במיוחד על סירת הצלה שילחת בבושת פנים. אפילו מסוק שלחתי לךך להצילך ושלחת אותו. אז מה עוד ברצונך יקירי?

כך גם אנו יקירי.
אלוקים שלח לנו את שמור עיניך.
אלוקים שלח לנו את 12 הצעדים.
אלוקים שלח לנו את הפורום היקר הזה.
אלוקים שלח לנו את החברים היקרים פה.

כל מה שאנחנו צריכים זה רק להשתמש בשליחים ששלח לנו אבאלה שלנו.
ואנו מה לנו כי נלין על אבא?

יעקב אחיך אוהבך

אכן לא התקשרתי לחבר. אין לי ספונסר. האם זאת הבעיה? הרי לא כתוב שב12 הצעדים צריך ספונסר צמוד...

אלוקים שלח לנו את 12 הצעדים. - אני חי לפי השיטה.
אלוקים שלח לנו את הפורום היקר הזה. - אני קורא המון בפורום וכן מתעדכן באימיילים של החיזוק היומי.
אלוקים שלח לנו את החברים היקרים פה. - אני מתקשר לקבוצות בטלפון כמעט כל יום.

המשל שהבאת פשוט לא נכון! הרי אני כן משתמש בשליחים שה' נותן לי.
אני לא סתם יושב ומתחנן לה' שייקח ממני את התאווה - אני עושה את זה כי מה שחובה לעשות!
כך למדתי מאז שהגעתי ל'שמור עיניך'.

אלא אם כן טעיתי והבנתי לא נכון את התכנית...
לכן אני קורא אל החברים היקרים פה שיעזרו לי...

בשיטת הכניעה השתמשת?
זו שיטה חזקה מאוד שפועלת היטב.
להתקשר לחבר זה אולי לא חלק מ12 הצעדים (אם כי לי אישית נראה שכן) אבל זה דבר שמאוד מאוד עוזר.
אתה גם יכול להצטרף לקבוצה שסופרת 90 יום נקיים זה גם עוזר מאוד.
אני בטוח שכל אחד ואחד פה ישמח לסייע לך באופן אישי. גם אני.
בהחלמה.
ואל תיפול מהנפילה של היום.
אני שומר כל יום רק להיום, לא משנה מה היה אתמול, ולא מה יהיה מחר.

אלי,
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי,
ואת התבונה להבחין בין השנים,
אמן.

בהחלמה
יעקב

חבר יקר,

אני לא יכול לכתוב על אף אחד למה הוא נפל, אני כן יכול לומר שכתוב בספר הגדול שאם אנחנו באמת רוצים להחלים, אז נפילה היא לא דבר כל כך גרוע כפי שזה נראה, כי זה בסך הכל יוכיח לנו שאנחנו צריכים להכפיל את המאמצים הרוחניים שלנו כדי לשרוד.

הענין של ספונסר כתוב בספר הלבן, והוא די קריטי להחלמה.

לי באופן אישי חשוב מאוד לא רק להיות בקבוצות אלא להשתתף באופן פעיל. לשתף הן בקבוצות והן בשיחות עם חברים במשך היום. זאת הדרך שלי ללמוד איך חיים ופועלים על פי הצעדים.

תמשיך לצעוד, יש דרך וזה יגיע.

מה זאת אומרת להכפיל את המאמצים הרוחניים?

חבר יקר,
אכתוב לך מניסיוני המועט.
להכפיל משמעו, לעשות כל מה שצריך כדי שה' ישחרר אותי מהתאווה,
אם זה אומר שאני צריך להתקשר לחבר למרות שזה מביך אני יעשה את זה,
אם אומר שיהיה לי ספונסר כדי שאני יוכל להבין איך התוכנית עובדת, אז אני יבקש.
וכהנה וכהנה..
מה שאני למדתי שהעיקר בתוכנית הוא לא ללמוד את הספרות, או לקרוא פוסטים מחכימים בפורום. [אם כי כמובן שזה תורם לי המון] אלא ללמוד לחיות את התוכנית בפועל, יום יום, רגע רגע.
אם תרצה לשוחח עם חברים בתוכנית שירחיבו לך על איך התוכנית עובדת בשבילם אתה מוזמן לפנות ל-  prozdor1@gmail.com

אוהב אותך!

חבר יקר,
מרגיש את הכאב שלך, מכיר את הרגשת החוסר אמון. אצלי זה גרם חוסר תקוה ויאוש, מעצמי ומהתכנית.

אשתף בגישה שלי כשאני במצב כמו שתארת.
קורה שלפעמים אני מוטרד ממשהו, ואני משתף, מתפלל לאלוקים, אך זה לא עוזב אותי! אני ממשיך להיות מוטרד!
אז מה? התכנית לא עובדת? אלוקים לא שומע לי?

בתחילת הדרך, האדם שישב איתי, הדגיש לי את המילים בצעד השני: "... יוכל להחזיר אותנו לשפיות" - הוא לא חייב, הוא יוכל - אם ירצה.
זו הגישה שלי במצב כזה. שייתכן ואלוקים לא רוצה כעת לשחרר אותי. אולי הוא רוצה שאני אתמודד (=אשתמש בכלים) גם במצב שאני עדיין מוטרד.

לפעמים, עצם המחשבה הזו, שאלוקים עדיין איתי, לא עזב אותי, להיפך! סומך עלי ונותן לי כח לעמוד גם בתוך המערבולות, נותנת לי שלווה.

מאחל לך להמשיך בדרך
ולקבל שלווה.