אחרי הפסקה ארוכה חזרתי להיות פעיל בפורום.
מה קרה לי?
במשך חדשיים הייתי פעיל בקבוצות הטלפוניות של שמור עיניך. הייתי תחת שם בדוי. לא ידעתי עם מי אני מדבר ואף אחד לא ידע מי אני.
זה לא עבד. ניסתי שוב ושוב אבל זה לא עבד.
הלכתי לפגישה עם פסיכולוג שהמליץ לי מאוד להשתתף בשבתון שמתקיים פעמיים בשנה באיזור ניו יורק. השבתון מיועד לחברי SA דתיים מכל החוגים.
סירבתי ללכת. פשוט פחדתי פחד מוות מהדבר הזה.
בסופו של דבר חבר שהכרתי דרך הפורום באנגלית לחץ עלי שאבוא לפחות במוצאי שבת.
והחלטתי ללכת.
זה היה פשוט מפחיד להגיע לשם. אבל בסוף הגעתי.
מה שגיליתי שם זה לא יאומן. 300!!! דתיים מכל הזרמים ממש. רובם הגדול הגיעו לשם ביחד עם נשותיהם.
הפתיחות שם, החום וההבנה שבה קיבלו אותי פשוט הקפיצו אותי לתוך SA. זאת הייתה חוויה מדהימה ומטלטלת. אפילו פגשתי שם אנשים שאני מכיר. ורבים אחרים שאני לא מכיר.
היו שם סדנאות ומפגשים ואוירה תומכת ומדהימה.
שלא תבינו אותי לו נכון, היה לי מאוד קשה כל הביקור הזה שם, אבל אף אחד לא הכריח אותי לבוא לשם, ואף אחד לא הכריח אותי להישאר שם עד הבוקר של יום ראשון, ובכל זאת נשארתי. כי הרגשתי שם משהו מדהים שנוגע בנשמה שלי. (בהזדמנות אכתוב יותר גם על התחושות הקשות שעברתי שם).
מה שהכי חשוב, תודה לאלוקים שבשמים, מאז החוויה הזאת, אני בפאזה אחרת לגמרי.
כשאני מסתכל אחורה אני יודע שמה שגרם לי להיכנס חזק לתוך SA ולתוך הצעדים זה הצעד שלקחתי והראתי את עצמי בפורום כל כך גדול של אנשים שידעתי כמעט בוודאות שבטח בינהם יהיו מעטים אפילו שיכירו אותי. זה גרם לי פשוט להפנים ולהכיר באופן ברור. אני חולה
ב"ה אני כבר חדשיים וחצי מפוכח ונקי. אני בכל יום בקבוצה טלפונית עם חברים שהכרתי שם. גם את הספונסר שלי מצאתי שם וגם זה סיפור והשגחה פרטית בפני עצמו איך זה קרה...
אני עדיין לומד איך לשתף. זה לא קל. אני חווה כל מיני דברים לא קלים במהלך החדשיים וחצי אחרונים. אבל בסופו של יום ב"ה אני מפוכח. זה לא מובן מאליו. אני יודע שאם אאבד לכמה שעות את ההכרה הברורה שאני חולה או אם אפסיק לשתף אני בוודאי אמצא את עצמי שוב בעולם התשוקה והפורנו.
אין לזה הסבר. לא קל לי אבל אני מאושר ושמח ברוב הזמן.
ומתפלל לאלוקים שיעניק לי בחסדו עוד יום נוסף של שלווה נפשית!
שלכם,
IHOPE
