צר לי לאכזב אותך אך כבר התאבדת! ברגע שהעברת לפקיד את 1,400 ש"ח ולקחת לעצמך את המחשב נהפכת עבד נרצע לתאווה ואיבדת עצמך לדעת.

אבל יש לי חדשות טובות עבורך! יש חיים לאחר המוות! תוכל לעבור החייאה! תצטרך לשלם מחיר כבד אך כדאי ביותר! הרבה יותר ממה שהיה לך "כדאי" לקנות את המכשיר ההוא!

בהצלחה.

אנ מבקש סליחה מאריאל היקר, על אי ההבנה.
לא התכוונתי ללעוג. בכלל לא.
כואב לי מאוד ממה שעובר עליך, וכבד לי על הלב שאתה כל כך מתוסכל.
אסביר מה היתה הכוונה בתגובה האחרונה שלי.

בדרך כלל כשמוציאים את התסכול בפורום או בכל מקום אחר, התסכול פוחת.
מכיון שאתה עדיין מדבר איתנו, ואתה בקשר עם הקהילה של שמור עיניך,
אני מניח שאתה לא באמת רוצה להישאר בבוץ, אלא אתה רוצה לצאת, וכואב לך שאתה שם.
העובדה שאמרת את כל זה בפורום אמורה להקל עליך, ולהביא אותך לתובנות והרגשות חדשות ואחרות.
קיוותי שזה המצב, ולכן אמרתי: איזה יופי. כלומר איזה יופי של ביטוי עצמי נתת, ואיזה יופי שאתה עדיין איתנו.

השלב הבא היא התאוששות מסויימת.
ולכן כתבתי: מה הלאה? כלומר אני ממש מחכה ומצפה לשיפור המצב שלך.

אני באמת אוהב אותך, אריאל,
ומחכה בכאב לחזרתך לשפיות.
וסלח לי שוב על אי ההבנה.

אינאונימי

היי אריאל
הפוסט הזה התחיל לפני יומיים  בשבילי-עם המון כאבים בבטן
ולצערי הוא ממשיך עם כאבים  בבטן
אני מדבר בשם עצמי (אבל מדבר בלשון רבים כי נראה לי שיהיו לי שותפים)
כואב לנו במיוחד לקרוא
את הפוסטים שלך....
משום שכולנו היינו שם -פעמים רבות
לכן התגובות שלנו לפוסטים שלך
אמוציונליות בהתאם

כולנו פה רוצים אך ורק לטובתך
למרות שאתה לא במצב כרגע לראות את זה
וכל תגובה אלייך
מוציאה ממך עוד אנרגיות  שליליות

העצה היחידה לי אלייך
כשאתה כותב את הפוסטים שלך
(ואני מבין שאתה מוציא חלק מהתסכולים שלך בכתב)
תחשוב גם קצת
על איך זה נקרא

מקווה בשבילך ובשבילנו  שתחזור אלינו

אריאל הצדיק
הבמה להוצאת התסכולים היא אלוקים
פשוט תבכה לו
ספר לו כמה אתה חסר אונים מול התאווה, כמה אתה רוצה להיות קרוב אליו באמת. כמה שאתה מרגיש שזה הורס אותך, מלכלך אותך. משמיד את נשמתך.
ספר לו שהגעת לשלב של אל חזור, שאתה מרגיש שאין לך כבר כוחות להתמודדות הזאת, שזה גדול עליך. ענק עליך.
תצעק אליו שאתה לא מסוגל. שיקח לך את התאווה הזאת. שאתה לא יכול לבד.
הוא הכתובת היחידה.

ודרך אגב ממה שהיה אצלי, אני יודע שמה שמונע ממני לגלוש לאתרי פורנו זה לא שלוקחים לי את המחשב, ולא כשלוקחים לי את הפלאפון. אני שברתי לרסיסים לפחות עשר פלאפונים בחיים שלי וזה לא עזר. זה לא העניין. היום אני עם מחשב עם אינטרנט פתוח חופשי, וגם עם פלאפון עם אינטרנט פתוח חופשי, ובכל אופן אני לא נכנס לשום מקום לא טוב.

היסוד הוא לבנות את החסימות אצלי, ולא במחשב או בפלאפון, כי אם מה שחסום זה המחשב ולא אני, ברגע שתקפוץ לי התאווה אני ישיג מחשב אחר, זו לא בעיה בשבילי, הרי אני מכור וחולה, אני יעשה הכל בשביל ליפול.
אני לא יודע מה עובד עליך, אני יודע מה בנתיים עובד עלי, ומה שעובד עלי זה לדבר עם אלוקים, לעשות את 12 הצעדים, להכנע. לשתף חברים. זה עוזר לי לחסום את עצמי.
זה הכל

ודרך אגב אף אחד פה לא בא לצחוק עליך, הם בסך הכל מנסים לכוון אותך לנקודות שעוררו אותם. כשמישהו כותב לך "מה הלאה"- הוא מתכוון מה התכלס, עוד פעם ליפול עוד פעם להשבר, אחר כך עוד פעם ליפול, ואחר כך עוד פעם לעלות? מה אתה נדנדה?. צריך לעשות לזה סוף אחת ולתמיד. צריך לבנות אשיות חדשה שבכלל לא קשורה לאישיות הקודמת שהיתה לך.

אני אשמח לשמור אתך על קשר. אתה נשמע איש שמאוד מודע למעשיו. אני לא יודע כמה אני יכול להועיל, אבל אולי אני יכול לספר לך מה מועיל בשבילי.

בהחלמה
יעקב

טיק-טוק עוד פעם נפלתי הבוקר... החיים שלי סובבים רק סביב התאווה בכיתי לאלוקים כל כך הרבה פעמים אבל זה אף פעם לא מצליח לי...
אני רוצה לנסות שוב להתחיל לשמור ימי נקיות שוב אבל בלב יש את החשש הזה מההתמודדות עוד יו םיומיים שבועייםם... המקסימום שאני מצליח להחזיק ראש נקי בלי להשתגע בלי להרגיש חולה, חום... מה אני אמור לעשות כשזה יבוא? ניסיתי כבר אלף פעם לדבר עם אלוקים וזה היה בבכי עם דמעות שלא תחשבו שלא דיברתי באמת... מה אני יגיד לכם, הוא לא שומע אותי... או לא רוצה לשמוע... זה לא הפיתרון, וכמו שאתם אומרים כאן לכל אחד יש דרך ופיתרון שונים כדי לצאת מזה אין שיטה מוגדרת חוץ מ12 הצעדים שהם בכלל דברים מופשטים ולא משהו כמו תעשה א,ב,ג וכך תתחיל לצאת מזה...
אני לא רואה את הפיתרון שלי... לא יודע איך להשיג אותו לא יודע מה לעשות אחרי שבועיים בערך כשאני עומד חסר אונים מול התאווה ואז היא גורמת לי כמו חיה להינעל על המטרה במקרה הפעם האחרונה ננעלתי על קניית מחשב נייד וכך אחרי שבועיים של נקיות כבר ידעתי בפירוש שאני יקנה תמחשב הנייד הזה ואני בכיס של התאווה וזהו הלכו לי כל הימי נקיות לא משנה שאני נקי עכשיו ואני לא מצליח להוציא את הג'וק הזה מהראש כשאני נעול על מטרה כלשהי קראתי כבר כמה פוסטים בנושא ואין לי מושג פשוט אין לי מושג איך יוצאים כאשר אתה נעול על מטרה מסוימת...

בוקר טוב לכולם! בוקר גרוע לי...

בוקר טוב גם לך אריאל.
לי נראה דווקא שתוכנית 12 הצעדים היא תוכנית פשוטה של מעשים בלבד.
אם יהיה לך פסונסר תבין מה בדיוק צריך לעשות. כמו שאמרת א, ב, ג.

אוהב אותך

לאריאל היקר.
אתה רוצה לצאת מזה באמת או שאתה רוצה להמשיך לבכות?
יש דרך לצאת. היא לא קלה והיא מצריכה השקעה, אבל היא אפשרית.
תתחיל בעליה יומיומית לקבוצות, תמשיך בשיחות עם חברים, קבל ספונסר ותתחיל לצעוד.
יש חיים מחוץ לתאווה.
(אם אתה רק רוצה לבכות, אז תמשיך)

אוהב וכואב,
יהודה

לפותח האשכול. ליבי איתך.
אני יכול לכתוב לך מה עבד בשבילי. אני לא בטוח בדיוק מה המקרה שלך אבל אולי זה דומה.

ניסתי להיות כאן מעורב בפורום במשך תקופה ארוכה וחשבתי שאני עושה את 12 הצעדים אבל בסוף נפלתי שוב.

בחיים לא חלמתי שאני אסכים ללכת למפגש פנים בפנים.  עד שהגעתי למסקנא שאין לי מה להפסיד. כי במוקדם או במאוחר אני מאבד את החיים שלי בכל מקרה. נס שאלוקים נתן לי את החכמה הזאת והסכמתי ללכת על זה.

עד שלא נפגשתי עם מישהו פנים בפנים לא הבנתי בכלל מזה כל הדבר הזה.


אצלי לא היה אפשרות בכלל להכיר שאני חולה בלי שהייתי מוכן להצהיר בפני אחרים בפגישה חיה. ההכרה שאתה חולה היא הבסיס והיסוד לכל הרעיון של 12 הצעדים.

ואז התחילה עבודה קשה.פתאום אני מגלה שיש לי מלא בעיות באישיות שלי שבחיים לא שמתי לב אליהם או לא רציתי לשים לב אליהם והייתי בורח לעולם התשוקה והתאווה.

כיום אני לא הולך כמעט לפגישות חיות כי אין לי כאן משהו בקרבת מקום אבל אני במפגש חי בסקייפ ובקשר בסקייפ ובטלפון עם אותם שפגשתי במפגש הראשון.

שלום ובוקר צהריים וערב (ושבוע וחודש ושנה - והעיקר חיים) טובים לך אריאל.

ליבי ליבי עליך. צר לי לקרא על התמודדויותך. דמעות עומדות בקצה עיני. פשוט הזכרת לי, ביאושך הגדול, אותי. כשאני הייתי בטוח שאחייה את שארית-חיי ככלב ואמות ככלב. (ובמקרה שאשתי תעלה עלי יהא זה ככלב-רחוב).

עד שהגעתי לכאן. הסתובבתי, בדקתי, התווכחתי, סרבתי לקבל, אפילו בקבוצות-הטלפומיות של אסירותודה עליתי והצהרתי ש"אני לא מכור", לא הבנתי מה הם 12 הצעדים, "מופשטים", התעקשתי שכל זה לא בשבילי, אבל בשורה התחתונה "אע"ג דהיאו לא חזי, מזלי חזי" הרגשתי הייתה שכאן יש תקווה. יש חיים שזורמים על מי-מנוחות ללא התאווה.

תפילתי לקל-עליון שיעזור גם לך ויושיעך על דבר כבוד שמו.

בס"ד
אריאל יקירינו!
קודם כל אנחנו אוהבים אותך (זה באמת)
דמעות עומדות בעיני כשקורא את הפוסט המדממם הזה
אבל יש לי רק בקשה אחת !
לא שלא תאונן או לא תצפה בפורנו או לא תקלל (למרות שכל אחד בנפרד היה משמח אותי מאוד)
אך לא אבקש ממך את כל אלה ולא בקשות אחרות
רק אבקשך בכל לשון של בקשה
אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה!
כתבתי לך שאנחנו אוהבים...
ואתה בטח חושב לעצמך - מי זה בכלל? מה, הוא מכיר אותי בכלל?
אז תדע לך שכן אנחנו מכירים אותך
כל מה שאתה מספר זה ממש המחלה שלנו... שלי בעצמי...
הרי כל הנפילות שלנו מתחילות מזה שאנחנו יודעים לאן זה מוביל אותנו אך לא יכולים לעצור...
רק אתמול חלקתי חוסר אונים עם חברים...
סיפרתי להם שאני לא מסוגל לעצור למרות שברור לי ממש לאן זה יוביל אותי
ודיברתי ודיברתי ודיברתי (יכולתי להמשיך עוד הרבה אבל הפואנטה הובנה...)
זה היה במשך חמש שעות אך בסוף היום הלכתי לשון נקי
זה תחושה כל כך מרוממת וזה ממש כיף שמקבלים כזאת מתנה מאלוקים יום נקי
איך קיבלתי את המתנה? בזכות הרבה דברים שקיבלתי כאן...
ממש ממש כואב את כאבך הכאב הזה מוכר (גם הנסיון לברוח מוכר מאוד)
גם היאוש מוכר מאוד (שאתה מספר על המחלה שלי כבר אמרתי?)
אבל תדע לך שאנו בעצמנו לא יכולים לנצח את המחלה
אבל ישנו אחד ולו מלוא הכח והוא האלוקים - מי יתן ותמצא אותו עכשיו
תקרא לו והוא יענה. תשווע ויאמר הינני...
מאחל לך בהצלחה רבה מכל הלב!

אני לא 'סתם בוכה' אני משתתף בקבוצה טלפונית לצעירים ובקרוב יש גם פגישה חיה היו לי המון פגישות חיות עם חברים מהכיתה והשכבה שלי אפילו פתחנו קבוצה שכבתית של חלק מהילדים אבל כרגע זה נסגר
בניגוד אליכם אף פעם לא התכחשתי לזה שאני מכור אני יודע שאני מכור זה כל כך ברור לי ואני בכלל לא מתבייש או מפחד להגיד את זה... לא יודע למה אתם כל כך מבולבלים?
איך ילד שמבזבז יומיים במיטה שלו בקושי זז ורק נופל פעם אחר פעם בערך 10 פעמים לא יכול להיות מכור? באיזה מציאות? אז בניגוד אליכם אף פעם לא אמרתי שאני לא מכור אני מודע לזה שאני חתיכת מופרע
מכור למזו זה הפטשיזם שלי... זה חזק עלי... אני רוצה לצאת אני לא סתם בוכה אבל כל פעם שאני מנסה לטפס אני נופל חוץ מספונסר ניסיתי כבר המון דברים אני לא אגיד הכל כי לא קפצתי מהאוורסט טוב אתם מבינים תרעיון...
אבל תאכלס אני צמתי בכיתי לקב"ה התפללתי ירדתי באמונה ובחודשים האחרונים חוץ מלהניח תפילין לא התפללתי לא שחרית לא מנחה לא ערבית... זה לא רק בגלל הפורנו זה גם בגלל עוד המון שאלות...
אני לא מפחד לדבר עם אנשים בנושא כמעט ולא מתבייש... אני דיברתי אפילו יותר מידי עם חברים שלי מהכיתה... לא איכפת לי גם לבוא לפגישה החיה שתתקיים עוד שבועיים ביום שלישי לפי מה ששמעתי...

אז שיהיה לילה טוב לכם לילה גרוע לי... מקווה שאני יצליח לשמור הלילה על נקיות...
(היה לי דוקא יום סה"כ נחמד... אבל עכשיו נתקפתי במן עצבות כזאת... לא יודע כמה זמן אני יוכל להחזיק מעמד...)
לא יודע אם הקב"ה קיים ויש לי בשביל מי להתפלל בשביל מי לקוות להתפלל... הלוואי שכל העולם שלי והשקפת עולם שלי הייתה יותר מסודרת...

אריאל היקר! אוהב אותך, באמת!
אני יכול לומר לך רק מה עבד ולא עבד לי.
כשעבדתי עם ספונסר ןעשיתי את כל מה שהוא אמר לי בלי הנחות, זה עבד.
כשלא לקחתי ספונסר, זה לא עבד. לא שבועות, לא צדקה, לא בכיות לאלוקים ולא כלום.
רק מתי שלקחתי ספונסר ועבדתי ברצינות, אז הרגשתי החלמה אמיתית.

מאחל לך בשיא ההצלחה!
אוהב

אותי לימדו שכדי לצאת מהמחלה לא מספיק להשתדל.
צריך להיות מוכן לעשות הכל.
לא הרוב, לא כמעט, הכל.
אתמול הספונסר שלי שאל אותי אם אני מוכן לעשות הכל.
אמרתי לו שיש דברים שאני לא מוכן. דיברנו על זה ואני יודע שדווקא את אותם דברים אצטרך לעשות.
בקיצור, קבוצות וחברים זה טוב.
כנות ומודעות עצמית עוזרות מאוד, אבל אין תחליף לספונסר ולעבודה על הצעדים.
בהצלחה

בוקר טוב חברים יקרים
אני מבקש את עזרתכם. יש לי חבר מהישיבה חולה במחלת הסרטן והוא צריך רחמי שמיים.
כבר 3 פעמים עבר טיפולים שהצליחו. ולפני כמה ימים הודיעו לו שזה חזר. זה היכה אותי בכאב. אשתו סיפרה כמה קשה לו.
חשבתי. אנחנו מסתפקים ליפול או לא ליפול. והוא חברי ברור לו מה המצב. אל מול המוות הרצון לחיות חיי שקר נמס.
חברי היקרים. אני בטוח שקולכם נשמע היטיב בשמיים. עוד יותר משאר... אנא התפללו על רפאל צבי בן טויבא יונה לרפואה שלימה
וכל המתפלל על חברו... והוא צריך לאותו הדבר... (החלמה)... נענה תחילה.
תודה רבה. והחלמה מהירה לכולנו.
שבת שלום

"מכשול". זה כל מה שזה.
אדם אינו נמדד בכמות הפעמים שהוא נופל, אלא בכמות הפעמים שהוא קם מחדש על רגליו. רק להיום ,תפסיק לחשוב על המחר.