אונלי יקירי
אני לא יודע מה להגיב כי אני לא מכיר אותך,
אבל אתה בעצמך מודה שזה שעכשיו אין לך תאווה זה כי אתה במצב נפשי ירוד.
אבל לו יצוייר שמחר תבריא מבחינה נפשית בעזרת השם, הרי שוב תחזור לך התאווה (אם תהיה בריא תחזור להיות חולה- אבסורדי קצת אבל זו המציאות).
לכן אני אומר שתאווה זה דבר שלא נפרדים ממנו לעולם,
אלא לומדים איך לווסת את זה כך שזה לא ישפיע לי על החיים ולא יהפוך אותי למשוגע
בהחלמה
ותרים את עצמך מאשפות
אתה יקר לנו מידי
יעקב
תודה יעקב!
אני לא רוצה להעיר משהו רע (תאווה) רק כדי להתמודד איתו עוד פעם.
עכשיו אני לא נופל? תודה רבה! ישתבח שמו!
מה יהיה מחר? ה' יודע.
התאווה אצלי לא היתה משהו כל החיים, נפלתי פה ושם והיו תקופות קשות כמו הנישואין האחרונים שנפלתי מעל ומעבר, עכשיו זה הפסיק, אני לא מתכונן להעיר את זה.
כמו שהבנתי התאווה זו דרך לברוח, דרך לא להתמודד עם החיים. (אני מאמין שלא לכולם זה כך אבל מהסיפור של אסירותודה שהגיע במייל החיזוק הבנתי שזה כך, לפחות אצלי)
יש לי עדיין את הבריחות שלי, שהיו מאז ומתמיד ותוקעות אותי בחיים הרבה יותר מאשר התאווה. (מה לעשות, אדם עם תאווה יכול עוד לעבוד ולהקים בית איכשהו אבל מי שלא קם בבוקר ולא מסוגל לדאוג לעצמו מרוב שנאה עצמית לא מסוגל לעשות כלום בשביל אחרים... 2 נישואין כושלים יוכיחו לצערי)
אני בורח כי רע לי בחיים, הם ריקים, אין משמעות.
אני רגיש, לא מסתפק ברדידות הרגילה, חופר כל סיטואציה, מחפש את הצבע בבטון...
גם הגאווה לקחה את כל הערך מהדברים, ניתקה אותי ממקור החיים ואני מת שעדיין הולך.
רוצה לחזור אליו, לזכות לזה. שירשה לי לקום בבוקר, שירשה לי להניח תפילין, שירשה לי לומר ק"ש בזמן, שירשה לי להיות יהודי...
אני חולה, כל אחד כאן יודע את זה.
זה משהו שלא קשה לי להודות בו. זה משהו שכבר יותר מ-20 שנה אני מנסה להסביר לכל מי שיושב לי על הראש ואומר: "מה הבעיה? תעשה כך וכך ואל תתעצל"
אבל חולי זה לא מתנה, זה... אתם יודעים, כשמישהו חולה סרטן אז הוא צריך לעשות תשובה, לתת צדקה, להתחזק... לפשפש במעשיו...
אם אתחיל לפרט את כל המוסר שכל אחד כאן כבר יודע בע"פ על מה אדם שקיבל מחלה צריך לעשות... לא יצא לנו כלום מזה, רק ייאוש ודיכאון.
זה נכון, אמיתי, אבל אותנו לא מקדם.
יש דברים שלפעמים צריך לשכוח כדי להחלץ מהבוץ, כדי להחלים. זה נקרא הרדמה.
יש לי כלל בחיים, לא יודע מאיפה זה נכנס לי בראש אבל זה עוזר לי המון:
אם מה שאני קורא, שומע וכו' מחזק אותי, מקדם אותי בדרך שאני צריך ללכת אז אני משתדל לאמץ ולקחת את הדברים.
אם זה לא עוזר לי אני שם את זה בצד. עוד לא הגיע הזמן, אין לי את הכלים להכיל את הדברים.
זה לא שזה לא נכון, זה פשוט גדול עלי, לא מקדם אותי ולא עוזר לי.
זה קצת דומה לזה שעל התרופות יש סימן של גולגולת=רעל (נראה לי שהיום כבר אין)
התרופות זה רעל. נקודה.
אבל למי שחולה זה עוזר. אבל זה עדיין לא הופך את התרופה לדרך חיים גם לבריאים.
ברוך ה' מקצת מה שקראתי על 12 הצעדים (ואני עוד ממש בהתחלה) ראיתי שהרבה דברים שם (נראה שאפילו הכל) מסתדרים עם דברים שלמדתי ביהדות, ברסלב וכו'.
אז אני משתמש בדברים כ"קיצורי דרך" לדברים במקור, יכול להיות שכשאלמד לעומק את הדברים הקשר ילך לאיבוד. אבל אני מקווה לבחור בתורה גם אם אשאר דפוק כל החיים.
שנהיה בריאים בנפשנו, נשמתינו וגופינו.