אין לי לאיפה לברוח. פעם הייתי בורח לעולם התשוקה והתאווה ברגע שהיו מתחילים הסימנים של הדכאון.
עכשיו אני כבר נקי חדשיים וחצי ואין לאיפה לברוח וממש לא רוצה את זה.

אני מרגיש שאם היה לי 5 מליון דולר הייתי נותן 4 לאשתי, לוקח 1 וטס מיפה למרחקים........... עד להודעה החדשה או עד שנגמר הכסף ברור לי שזה לא הופך אותי למאושר, אבל מעצבן ומטריף אותי ההרגשה שכרגע אני פה רק בגלל שאני צריך לעבוד ולהרוויח כסף. ולא בגלל שאני באמת רוצה להיות פה.

מנסיוני אני כבר יודע שבתוך כמה שעות זה יעבור לי אבל כרגע זה קשה מאוד.

תודה על השיתוף,
כל הכבוד.
מאחל לך שתשתחרר בלי להיפצע...

אישית מה שעוזר לי ,לא לברוח מהמציאות  זה ספורט , הספורט ממלא לךי חורים חסרים שהתאווה השיארה , מקווה שזה יעזור גם לך.

תחזיק מעמד יקירי
אתה לא לבד
אלוקים איתך
וגם אנחנו
באהבה

האמת שתמיד צרכתי חדשות ופוליטיקה ישראלית. בימים האלה אני חושב שאני שובר שיאים. זה פשוט ממלא לי את החלל...
אני מעודכן ברמות שאני יכול לעדכן עיתונאים

Ihope כתב on 17 ינו' 2013 11:05:


מעולה אם זה מה שעוזר לך למלות את החורים, אך זכור שכאשר יש עשב שוטה לא מספיק לגזום אותו ,כי תמיד הוא יופיע עוד פעם, צריך לעקור אותו מהשורש כדי שהוא ייעלם . לתשומת לבך.

חבר יקר,

אצלי, דווקא אחרי שנה בנקיון ובהחלמה, הכתה בי ההכרה שאני בעצם בלי יכולת לברוח. זה היה עבורי התעוררות רוחנית להמשך העבודה בצעדים כי זה לימד אותי שאם אשאר במקום שלי - אחזור אחורה. אני לא יכול לעזוב את הסם שלי בלי לפתח חיים רוחניים. אני לא מחפש שלימות אבל חייב התקדמות. אם אפסיק את ההתקדמות הרוחנית - ארגיש את הריקנות הזאת שבסוף תכריע אותי.

הפתרון שלי הוא לא לשקוע שוב בעבודה ואפילו לא להתחיל ללמוד תורה באובססיה. הפתרון הוא רק להכפיל את המאמצים הרוחניים שלי.

אני דווקא כן מצאתי לאפה לברוח. לפה. באובססיה. ושברתי שיאים. אבל זה שוב לא פתרון. אצטרך לצעוד.