שלום
שמתי לב ואולי זה לא העניין שלי, אבל יש הרבה חברים שקשה להם עם העניין של "רק היום".
אז אני כותב בשביל לחזק לעצמי את העניין, ומי שרוצה מוזמן גם.
בתקופה אחרי שהגרי"ש אלישיב זצ"ל נפטר פורסמו הרבה עובדות בשמו.
זה באמת יפה ומחזק לקרוא סיפורים על אדם גדול, לראות איך הוא עלה ונתעלה. זה מעלה את הצפיות, ונותן קצת מראה לצורה שבה צריך להסתכל על החיים.
אבל בא נגיד שבאופן אישי לא ראיתי קשר ביני לבין הרב הגדול הזה. הרי לי אין אפילו קצה של סיכוי לדבוק בדרכיו, אני אפילו לא מכניס את עצמי לתחרות הזאת. קראתי את העובדות עליו כסיפורים יפים לפני השינה, אבל לא כמשהו שנוגע אלי בכלל.
עד שהגעתי לעובדה מדהימה שסופרה באחד העיתונים, עובדה שמספרת לנו איך אדם גדול כזה צומח מדברים קטנים, ואיך גם לאדם גדול שכולו בתורה ויראת שמים יש את המלחמות הקטנות שיש גם לי.
סיפרו שם שהרב בצעירותו היה יושב בבית הכנסת מהבוקר עד הלילה ולומד, לא עניין אותו משום דבר שקורה בעולם, הוא היה מנותק לגמרי.
כל כמה זמן היה מגיע חברותא אחר ללמוד עם הרב (שהיה אז אברך צעיר לימים), וככה הם היו לומדים כמה שעות, ואז היה מגיע חברותא אחר.
"פעם אחת", מספר הרב. הוא הרגיש חשק גדול מאוד לדבר קצת דברים בטלים, הוא ממש הרגיש שהוא לא מסוגל, והוא חייב לדבר קצת, ואם לא הוא פשוט יתפוצץ. אבל מה לעשות והוא באמצע הלימוד? וכו'. בקיצור היצרים משתוללים, לדבר, או לא לדבר.
עד שהרב הגיע להחלטה, שבאמת הוא ידבר דברים בטלים, אבל לא עכשיו אלא בסוף הסדר, עכשיו הוא ילמד יפה, ובסוף הסדר הוא ידבר. הנה מה טוב ומה נעים.
וכשהגיע סוף הסדר הנה הגיע הזמן לדבר, אמר הרב לעצמו, "כל הכבוד הנה שרדתי עד סוף הסדר, עכשיו באמת אני עדיין זקוק לדבר, אבל קצת פחות בוער לי, אני מרגיש שאני מסוגל לשמור את ה5 דקות עד לסוף הסדר הבא". וככה הרב דחה את ה5 דקות מסדר לסדר, ובסוף הוא הצליח להתאפק ולא לדבר בכלל.
מצד אחד זה סיפור גדול שלא בתפיסה שלי בכלל, מה לי ולא לדבר בסדר, קודם שאני ילמד בכלל, ואם אני לומד, שאני ילמד ברציפות בלי הפסקות. אבל גיליתי דבר מדהים, הרב השתמש בשיטה פשוטה מאוד.
שיטת "רק להיום" רק עכשיו, עכשיו אני יתאפק, אחר כך נראה כבר מה יהיה. אז נכון שבקשר ללימוד תורה זה עדיין לא בהשגות שלי, אבל לגבי התאווה זה מאוד בעניין שלי. אם אני רואה שהרב השתמש בזה כמניעה לתאוות הדיבור, למה שאני לא ישתמש בזה לתאוות אחרות?
זה כבר בהשגות שלי.
תאמת שאני יכול ללמוד את שיטת "רק להיום" גם מהתאווה עצמה. הרי בזמן שעולה בי התאווה, לא מעניין אותי לא אתמול, לא מחר, וגם לא מה יהיה בעוד 5 דקות, עכשיו אני בתאווה, לא מעניין אותי מה יהיו התוצאות, מה יקרה שאשתי תתפוס אותי. ככה אני צריך להיות גם בהחלמה "רק להיום", "רק לעכשיו". לא מה היה אתמול, ולא מה יהיה מחר, אפילו לא מה יהיה בעוד 5 דקות. עכשיו מעניין אותי עכשיו. ואם אני מצמצם את ההתמודדות רק לעכשיו, הרבה יותר קל לי להתמודד. צמצמתי את ההתמודדות למשהו פשוט. אני לא נותן חשבון לא לאתמול ולא למחר.
אבי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה להבחין בין השניים
אבא תודה שהבאת אותי לפה
יעקב