בעצת הספונסר ובעידודם של החברים היקרים, הגעתי למסקנה שהחלמה אמיתית חסרה את הכנות שלי כלפי אשתי.

במשך 20 שנה נשאתי בקרבי סוד כמוס. סוד שהלך והעיק עלי יותר ויותר. הסוד הזה היה חוסר היכולת שלי להתמודד עם תאווה. באיזה שהוא שלב כבר לא יכולתי לשאת את המעמסה לבד ויצרתי קשר עם ארגון עצת נפש. היה קצת קשה לשמור איתם על קשר רציף.

לפני כשנה נחשפתי לפורום הנחמד הזה, וגילתי שהרבה אנשים סובלים מהבעיה שלי. מעכשיו נפתח לי עולם שלם, מהפורום זה עבר לקבוצות טלפוניות, שיחות עם חברים, וקבוצות פיזיות. עולם שלם של החלמה עם מושגים של החלמה, סדרי עבודה, חומרים לקריאה, והרבה שיתוף.

אבל העולם הזה היה העולם הנסתר שלי, הופעתי שם עם שם בדוי, חברים וירטואליים, שחוזרים לאלמוניותם בכל סוף שיחה או מפגש.

עכשיו הסוד שלי זה כבר לא תאווה עכשיו הסוד שלי זו החלמה- עולם שלם של החלמה. סוד כמוס שלי.

9 חודשים נוספים עברו עלי, בהם אני עובר מעולם ההחלמה לעולם האמיתי וחוזר חלילה. מנסה ליישם את יסודות ההחלמה בעולמי האמיתי. אבל זה היה קשה. החיבור ביניהם לא היה חזק.

חוסר ההתקדמות בהחלמה, וגרוע מכך ההתדרדרות חזרה לתהום בחודש האחרון הבהירו לי שהמשחק הזה חייב להסתיים. לספונסר שלי היה ברור שמה שחסר לי כעת זה כנות כלפי האדם הקרוב אלי – אשתי.

אני רוצה לשתף אתכם בנקודות שעזרו לי לעשות את זה בצורה טובה ב"ה:

1) דבר ראשון התזמון- בחרתי לי זמן שבו אני ורעייתי אני בחופש- כמה ימים של רק אני והיא. זה נתן לה ולי מספיק זמן לעכל את הדברים. זה נתן לנו זמן להתמודד עם זה בלי הלחץ הרגיל של החיים. זמן שבו אפשר לחזק את היחסים בייננו.

2) הכנה- בשבועות האחרונים הרבתי לדבר עם אשתי על פגמי האופי מהם אני סובל- אמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה בהזדמנות על הצורה שבה אני מטפל בפגמי אופי האלו. ב"ה יש לי אישה בריאה בנפשה- והיא קיבלה את זה בהבנה ובהערכה. ההכנות האלו הגבירו את המתח ואת המוכנות שלה. זה שכל פעם דחיתי את זה נתן לה להבין כמה קשה לי לספר לה וזה הגביר את האמפתיה שלה מלכתחילה. ובקיצור היא הגיעה עם לב פתוח לשיחה עצמה.

3) תפילה- לפני שדברתי עם אשתי התפללתי במשך כמה שבועות ובקשתי מה' (=אבאל'ה) שיכין אותי ואותה לשיחה הזו, שישים לי דברים נכונים בפה, ושהדברים יתקבלו ויתיישבו על ליבה. וכמובן, שהשיתוף הזה ישבור אצלי את המחסום ויפתח לי את חלון ההחלמה.

3)  התמקדות בצעד 4- בעצת הספונסר (ונתן) פתחתי את השיחה בפגמי האופי שמציקים לי הרבה זמן. חידדתי לה בדוגמאות איך החיים שלי מנוהלים מפחדים, ואת הצורך הנואש שלי לחיזוקים חיצוניים לתדמית העצמית השלילית שלי. התמקדתי בכאב שלי, הפחד והתסכולים, הבריחה וההתכנסות בתוך עצמי בכל זמן של תסכולים, וההבנה שכך אי אפשר להמשיך. היא כמובן מאוד הזדהתה עם זה, וכמובן שהכירה את זה מכלי ראשון.

4) ההסבר על ההתמכרות- כעת היה לי יותר קל לספר איך הגעתי לכל התובנות האלו. סיפרתי לה בקווים כללים שאני סובל מאוננות במשך הרבה שנים, וכל מה שניסיתי לעשות לא ממש החזיק מעמד. הודיתי בפניה כי "נפלתי ברשת" – אמנם בלי להיכנס יותר מדי לפרטים. די שייכתי את זה לעבר הרחוק. אבל אמרתי לה שזו התמודדות שאינה קלה בשבילי. הסברתי לה שזה תוצאה של צורך נואש בבריחה. היא כמעט לא נכנסה לקטע הזה. אני עדיין לא יודע למה, אבל היא פשוט עברה על זה הלאה.  חסד ה'. אני לא יודע עם רמת השיתוף שלי ביחס לאופי ההתמכורת מתאימה לכל אחד. לי זה התאים, לפחות בשלב הזה של ההחלמה.

5) ההחלמה- הסברתי לה שבגלל שלא הסכמתי להיכנע למחלה הזו- יצרתי קשר עם ארגון שמור עיניך בהכוונתו של הרב טוורסקי- והם יעצו לי למצוא ולעבוד על פגמי אופי שגורמים לצורך בבריחה לאוננות. ספרתי לה על הקבוצות, השיתוף והספונסר. ועל השינוי שזה מוביל לי בחיים. ועל כך שלא יכולתי יותר להסתיר את זה ממנה כי זה באמת מתחיל לשנות לי את כל ההסתכלות על החיים. הבאתי לה כמה דוגמאות של דברים שפעלתי נכון רק בגלל התוכנית. כל התגובה שלה היתה הערכה עצומה ותמיכה בכל מה שאני עושה לשיפור החיים שלי - שלה.

הדבר היחיד שהיה לה קשה לקבל זה את זה שלא סיפרתי לה עד היום. מבחינתה 9 חודשים אני נמצא בתוכנית רצינית והיא לא יודעת על זה. היא הרגישה שהיא לא הייתה יכולה להסתיר כזה דבר ממני יותר משבוע. התשובה הראשונית שלי הייתה – בושה. לא ספרתי כי פשוט התביישתי.

בהמשך, דברתי עם הספונסר שלי בנוכחות אשתי (גם שלב מהותי) וזה עוד יותר הגדיל את התמיה שלה. איך זה שיש לי משהוא שאני רץ לספר לו מה עובר עלי- כלומר יש לי חיים שלימים שמתנהלים מתחת לאף שלה והיא אפילו לא יודעת עליהם. אחרי כמה שיחות נוספות הודיתי בפניה שאחת מהבעיות שלי זה חוסר כנות. חוסר הכנות שלי נובע מצורך לנהל את התדמית האישית שלי בעיני אנשים אחרים. לנהל הצגה שלמה שבה לכל אדם שאני פוגש אני מחליף תפאורה בהתאם לציפיות של אותו אדם ממני. העיקר שכל אדם שאני פוגש יחשוב עלי דברים טובים.

חוסר הכנות הזה חייב להפסק- חוסר הכנות הזה פגע גם בה - ואת זה באתי לתקן.

ולכם ידידי אני אוסיף שחוסר הכנות הזה היה הנתק שבין עולם התאווה/החלמה לבין עולמי האמיתי.
הכנות שלי עם אשתי זה הצינור שבעזרת ה', ישפיע החלמה על כל חלקי החיים שלי. עכשיו אני מצפה באמת להפוך לאדם אחר. אדם רוחני שהתדמית שלו חשובה לו רק בעיני הקב"ה.
מבחנתי המסך כעת מורד וההצגה מסתיימת- אפשר להדליק אורות. הצגה של החצי הראשון של חיי הסתיימה - מחיאות כפיים סוערות.

איזה יופי!
מקנא בך שעברת את השלב הזה
ושמח בשבילך על הכנות והשקיפות שיש לך מול אשתך
לא מובן מאיליו
אוהב ומעריך
מוישל'ה

אשריך עובד, אשרי אבאל'ה אוהב. מקסים. אני יודע כמה היה לך מורכב.
שמח בעבורך שצלחת את המשוכה הזו. אכן, יש חיים אחר המוות.

נ.ב. מעכשיו אין תירוצים לביקורים...

מחמם את הלב ומעודד!
תודה על השיתוף ושיהיה המון בהצלחה!

איך אפשר לשמור פוסטים כאלה, בשביל שלפני שאני הולך לספר לאשתי אני יקרא אותם.
היה גם משהו טוב של הושיעה נא.
יש מצב כזה?
תודה
יעקב

תודה
אתה נותן לי תקווה שיום אחד גם אני יכול לעשות זאת

עובד היקר, תודה רבה.

מחמם את הלב לקרוא שיש דרך, ובעיקר לקרוא שכל אחד יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית שלו. אצל כל אחד הנקודה הקשה נמצאת במקום אחר, אבל לכל אחד ישנה נקודה שהוא אומר "על גופתי המתה", וזאת הנקודה שאותה צריך לפרוץ.

אצלי הנקודה הזאת לא היתה בשיתוף של הורים או של מכרים מהעולם האמיתי, אבל בכל זאת אני מזדהה מאוד עם הדרך בה שיתפת את אשתך.

אני מקווה לזכור שאין מחיר שהוא כבד מידי כדי להישאר נקי ושפוי, וגם לזכור never say never

אני מאוד מזדהה עם השיתוף הזה, עם ההקלה הזאת!
וואו!, חיים שלמים קולפו והגענו לפרי עצמו.
נשמע מרענן.

אני גם שיתפתי את אשתי (בלי ספונסר, ובלי צעדים. צעד לא זהיר.),
עם הטכניקה הזאת של הגברת המתח.
אמרתי לה שיש לי ווידוי לספר לה בהזדמנות ובזמן הנכון,
היא הבינה שזה לא קל לי.
הסברתי לה שאני מנסה להיות יותר כנה ופתוח איתה.
היה לה קל לקבל את זה בגלל זה, כי היא התכוננה והבינה שזה משהו לא קל.
אולי היא כבר דמיינה שבגדתי בה במובן יותר חמור, לא משנה.
העיקר שזה עבר בהצלחה,
וה' יעזור שלא תטצרך אף פעם לחזור למחתרת, כמו שאני עשיתי לפני כ9 חודשים כשנפלתי שוב...

ולמוישל'ה, בקרוב אצלך,
אני מחכה לפגוש אותך אחרי זה...

בהחלמה

עובד היקר!
כאחד שזכה לעבור את זה אני שמח בשבילך,
בשבילי זה היה היים הקשה בחיי, אבל זה היה שווה.
בהצלחה!

מדהים עובד!!
אשריך על הצעד העצום
עם נכונות כזו להיות בהחלמה אתה עוד תגיע מעלה מעלה!!
מקנה בך
תודה רבה

תודה לכל המגיבים.

כעת במבט של שבועיים אחרי, אני רק מתחיל להבין את העוצמה של הכנות.

דוגמא קטנה:

שנים שאני רועד מפחד כל פעם שאישתי מזפזפת לי בטלפון... לא שאני טיפש להשאיר נתוני גלישה חשופים בטלפון- אלא רק בגלל שכל כך התרגלתי לחיות בחוסר כנות, ותמיד השארתי לעצמי עוד חלקים בחיים לגביהם לא הייתי כנה. הכל היה עטוף באיצטלא של רצון לשמור על שלום בית. אם נתתי צדקה לבן משפחה העדפתי שלא לספר לה, לא בגלל ענווה יתרה, אלא רק בגלל רצון לעשות מוניפולציות ושליטה על הדימוי העצמי. מסובך? כן אני בן אדם מסובך.

בחודשים האחרונים, רעדתי מפחד שהיא תראה את המייל היומי, או סמס של חברים בתוכנית, או שיחות שהתקבלו מחברים בתוכנית....

ופתאום כעת, כשחוסר הכנות הסתיים, נגמר הפחד.
אתמול היתה תקלה בסלולרי של אישתי. באופן הכי טבעי הבאתי לה את הטלפון שלי, " הנה תשתמשי ליום יומיים בסלולרי שלי" ....
לפני יומיים שתפתי אותה במייל החיזוק היומי שהרגשתי שמאוד דיבר אלי...

איזה כיף לי. אני מרגיש כמו חתן טרי - פתאום יש לי שותף לחלקים הנסתרים בחיים שלי.

תודה טאטע! תודה שנתת לי את האומץ לעשות את זה. תודה שעזרת לאשתי לעכל את זה.

תודה לכם חברים!

(תודה מיוחדת לסוד, אסירות, מוטי, אודי ונתן - אני לא מפסיק לספר לאשתי עליכם)

כינוי יקר, נקי יהיה לביתו שנה אחת... בשעה טובה, יהי רצון שיהא ביתכם ענבי הגפן... משחרר אה? כמה משקל מיותר מתנדף מהזוגיות. כיף לקרוא את מה שאתה כותב ולהזכר בהתנגדות הטוטאלית שלך לרעיון.

אין שום גורם אנושי שיכל לשכנע אותך לפעול כפי שפעלת, כשסיפרו לך שתחושות כמו שאתה מתאר כעת אפשריות גם אצלך, שללת זאת מכל וכל, בלהט טענת שאצלך זה אחרת, שאשתך אחרת, שאתה אחר.

כנראה שאין אלוהים אחרים.
בהחלמה.

תודה עובד. המדהים הוא שזה נכון לא רק לגבי האישה אלא לגבי המון דברים אחרים בחיים. זה נכון כפול 2, גם נכון שהכנות משחררת אותנו, וגם נכון שהדברים שחשבנו אותם לבלתי מעשיים בעליל - מסתברים כדברים שניתן לבצע, אם רק ניתן לאלוהים לעבוד עבורנו.

אני בחיים בחיים בחיים בחיים לא יספר להורים שלי על המחלה.

never say never