לפני כחצי שנה, לפני שמור עיניך, יצרתי קשר עם אדם מסוים מתוך כביכול מטרה ותחושה של אהבת ישראל ודאגה לזולת, ובעצם כפי שכתבתי זה נובע מפגמי האופי שלי. (איני מפרט מעבר מחשש לפגיעה בצנעת הפרט). בתחילה הייתי מדבר איתו באופן כללי ולפעמים לומדים קטע קצר מפרשת השבוע. בחודשים האחרונים, בעקבות תחושת ההתקרבות הכללית לקב"ה והתוצאות החיוביות שראיתי בחיי ברוך ה' בגשמיות וברוחניות, התחלתי לדבר עם האדם הזה על אפשרות להתקרב לה' כאמצעי לפתרון בעיות שונות בחייו.

אין לי ספק שלמרות שהייתי עדין מאד וכל הזמן אמרתי לו שאם הוא מעוניין לא לדבר על זה שיגיד לי ותיכף אפסיק, כנראה שכן היה איזשהו פן אובססיבי או שלילי אחר (הנובע מפגמי האופי שלי) בעצם
הדיבור שלי איתו על זה, ובאופן הפנייה שלי אליו.

לפני מספר ימים אני מקבל ממנו טלפון והוא אומר לי: "החלטתי שאני לא מעוניין יותר להמשיך בקשר איתך". הרגשתי מאד רע עם זה, לקח לי ממש כמה שעות לאסוף את עצמי. השתמשתי בכניעה ובצעדים ברמה החלקית שאני מצוי בה כרגע ואיכשהו עברתי את זה. המקרה הזה עורר אותי לשאלה ששאלתי בתחילת הפוסט.

תודה על השותפות.

אני לא מכיר אותך ולא את המניעים שלך
אבל נראה לי שאם אני הייתי עושה דבר כזה, שלכאורה הוא גם טוב, וגם ממלא אותי בסיפוק, ופתאום הייתי מפסיק אותו זה היה מאוד שובר אותי ומרוקן אותי.
לכן אני ממליץ לך לחשוב טוב טוב לפני שאתה עושה צעד בכיוון הזה.
יעקב

המחלה פגעה בכל תחום בחיים שלנו.

פגמי האופי ניהלו את ההחלטות החשובות ביותר בחיינו. לא חשוב מה היית עושה פגמי האופי היו מוצאים לעצמם ביטוי. איפה שאתה כולל פגמי האופי שלך זה חלק מיד ה' בעולם. מי יודע, הקב"ה בעבודת קירוב דווקא כדי שתראה את פגמי האופי שלך בצורה יותר ברורה.

עצתי אליך, תפנה את ההלחמה לשינוי פנימי של האישיות, לתיקון פגמי האופי. את המקום, הזמן, סוג העיסוק שלך תשאיר לאבאל'ה, הוא כבר ידע איפה המקום הכי טוב בשבילך.

אכתוב לך מנסיוני, לא כדאי לקבל החלטות משמעותיות (חוץ מהתנזרות מוחלטת מתאווה) בתחילת הדרך, יש להרבה מאיתנו המון מוטיבציה לשינוי - כמו אצל מי שגילה זה עתה את הדת - הוא חייב לספר על זה לכל העולם... וזה לא תמיד הדבר הנכון מהמקום הנכון ובזמן הנכון.

אנחנו לא הופכים ברגע לקדושים, נדרשת עבודה של שנים בתרגול הפעולות השונות מההרגל הפצוע, יש לנו נס שאיננו קולטים את מלוא הנזק האישיותי שנגרם לנו בשימוש. כמי שתירגל מניעים חולים מליוני פעמים נראה לך שמיד כשהבנתי שיש לי בעיה איתם הצלחתי שלא לפעול מהם?

פעם אחר פעם הם הפילו אותי, ומפילים עדיין בשביל זה יש את צעד 10 - המשכנו בחשבון הנפש וכששגינו הודינו בכך מיד. לא אם שגינו. כששגינו. בהכרח נשגה. בנוסף, זכור, יש לנו אחריות כלפי בני משפחותינו, לא כדאי לקבל החלטה נמהרת.

לטעמי כדאי לך להמשיך ולהעזר גם בנושא הזה בספונסר שלך, הוא אמור להכיר את הסיפור שלך באופן שיתן לו תמונה ברורה יותר מהנכתב כאן בפורום על ידך.  (לגבי הרב אינני יודע מהי מידת הבנתו במחלתך ובהחלמתך)

למעט מקרים בולטים מאוד אמליץ לספונסיים שלי להמתין לנקיות משמעותית עם החלטות מעין אלו.

בהחלמה.   

אני לא מכיר את המקרה, אבל אני מוכרח לציין את מה שכתוב בספר הגדול בפרק עבודה עם אחרים לגבי כך שאנחנו לא נמנעים מכל מקום שיש בו תאווה אם יש לנו סיבה טובה להיות שם ואם אנחנו על קרקע רוחנית מוצקה.

לברוח זה קל אבל זה אף פעם לא פיתרון. זה לא היה פיתרון כאשר ברחנו אל התאווה, וזה גם לא פיתרון כאשר אני בורח ממשימוות שאני צריך לבצע רק בגלל שאין לי חשק להשקיע ולעבוד קשה את התכנית.

תודה לכולם עזרתם מאד