המון זמן כבר שאני פועל לפי התכנית ,אני מכור ללא צל ספק אך מתקשה להוציא לידי ביטוי את אמונתי בה'.

כל בוקר שאני קם אני מוסר את חיי להשגחתו של ה' נכנע ,אך מאידך איני מצליח לשמור על אורח דתי ראוי לאדם המאמין שאין דבר הקורא בעולמו של ה' בטעות .

מה הכוונה ? , אני מקפיד על תפילת שחרית במניין שבת ועוד , אך מנחה וערבית איני מצליח , בדומה ברכות אחרונות ועוד שיערי תורה וכו', ולא שאני מסורתי בעבר שכן הייתי שוקע בתאווה כן הייתי משתדל להקפיד על הכול , בתקוה להחלים על ידי התורה , אך היום שהכרתי את התכנית אני מתקדם ברוב זמני הפנוי בה ואני חושב שזה לא טוב, זה גורם לי להתדרדרות רוחנית.

אני לא מרוצה מעצמי , אני מרגיש שאני פועל לפי שלושת הצעדים חיי את התכנית אך לא מבין , אם אני מאמין שה' הוא היחידי שמניע את עולמי ,איך אני לא מתקדם ברמה הרוחנית .
אני חייב את עזרתכם אני משתף את אשר על לבי בתקווה למצוא תשובה אנא עזרו לי. רץ אל האור .

מה?

יקירי
גם אני כתבתי פוסט כזה לפני כמה ימים
רק שהוא היה מלא הרבה יותר דם ודמעות.

אבל שמתי לב דבר אחד,
שנכון שמפוסטים כאלה נשובת רוח רבה של יאוש,
אבל לי אישית זה גם נותן רוח חדשה של תקווה.

כואב לי, משמע,
אני מרגיש!!!

ותמיד כשמגלים שמקננת בתוכנו מחלה פתאום מתחילים להרגיש כל מיני רגשות לא טובים.
אני למדתי להפריד בין הדברים.
עכשיו אני עובד על מחלת התאווה, נכון שיש הרבה יסודות ודברים מתחת לקרקע שיכולים להסביר למה התאווה תוקפת אותי, אבל אני לא יכול לעבוד על כל הדברים יחד.
החלטתי לתפוס דבר אחד ולהתמיד איתו, ושאני יהיה מספיק חזק לצעד נוסף אני ימשיך גם לשם. אני אישית עובד עכשיו רק על התאווה, בלי ההסתעפויות שלה. על זה אני משתף, על זה אני מתפלל (כשאני מתפלל), ולזה אני כוסף.

גם אני כמוך קשה לי מאוד להתפלל, אני ממש מרגיש שאני לא עם עצמי כשאני מתפלל, אני מרגיש שאני עושה את זה כי ההלכה מכריחה אותי, ולא כי אני מרגיש שאני זקוק לזה, גם מה שאני מנסה לדבר עם אבאלה בשפתי שלי עולה לי במאמצים מרובים ובקושי. אבל אני יודע שגם זה רצון השם, וכשיגיע הזמן יפתח לי אבי את היכל הרגשות, כנראה שרגש זה דבר שעדיין לא בריא לי.
(חוץ מזה שכשאני עובד על התאווה אני די במצב של "כיבוי רגש" בשביל להקל על עצמי את ההחלמה, וזה די טבעי שכיבוי הרגש משפיע עלי גם במקומות אחרים, פעם זו היתה התאוה שמנעה ממני את הרגש לאלוקים, היום זה התרופות שמונעות, אבל היום אני יודע שאני בדרך הטובה והעולה, וברגע שיגיע הזמן המתאים אבאלה שבשמים ישלח את הרגש חזרה, כשהוא יבא בצורה בריאה וטהורה. ולא רגש חולני כמו שהיה לי עוד לפני שידעתי שאני חולה).

בסך הכללי יש לך פה הרבה אחים לצרה, קח את הקשיים כמנוף להצלחה, ואל תתן לייאוש להשפיע עליך.
ותזכור כלל אחד, אי אפשר להרגיע תאווה על ידי תאווה, ואי אפשר לרפא תאווה על ידי תאווה.

ודרך אגב זה טבעי שכשכל הכוחות מופנים לעבר מטרה אחת, המטרות האחרות קצת מוזנחות. אבל לפי מה ששמעתי פה מהחברים זה מתאזן עם הזמן.

החלמה בקלות
אוהב
יעקב

תודה רבה יעקב , עזרת לי להבין את הדברים בצורה אחרת