בס"ד
מכיון שאני חדש פה ואני רוצה לברר מהו בדיוק המצב שלי ומה אני צריך לעשות כדי להתגבר רציתי לשאול שאלה די בסיסית:
מתי אני יודע שאני מכור?

כשאני לא יכול להפסיק למרות רצוני, כנראה שאני מכור. (ולאו דווקא מין. כל דבר כמו עיתונים, סיגריות אכילה ועוד). אני פועל בצורה אובססית? אני מכור!

מסכים עם מתנת הניקיון מעלי.
כמו כן, יש את 20 השאלות שזלמן (או שמא סוד הכניעה?) כתב פה.
אני מעתיק אותן:
1. האם אי פעם חשבת שאתה זקוק לעזרה בנוגע למחשבותיך או התנהגותך המינית?
2. האם אי פעם חשבת שיהיה לך טוב יותר אם לא "תכנע" למיניות שלך?
3. האם אי פעם חשבת שמין, עוררות מינית ותשוקה שולטים בך?
4. האם ניסית בעבר להגביל או להפסיק לעשות את מה שחשבת ל"לא טוב" או "לא בריא" בהתנהגות המינית שלך?
5. האם אתה משתמש במין לבריחה, הקלה על מתח, כאב או חרדה, או כתחליף להתמודדות עם בעיות יום-יום?
6. האם אתה חש אשמה, חרטה, ריקנות או דיכאון לאחר קיום יחסי מין? [עם עצמך או אחרים]
7. האם העיסוק במין הופך יותר ויותר כפייתי?
8. האם התנהגותך המינית מפריעה למערכת הזוגית?
9. האם אתה נאלץ להשתמש בדימיון, פנטזיה או זיכרונות בזמן קיום יחסי מין?
10. האם אתה חש דחף אימפולסיבי שקשה לעמוד בפניו כאשר אשה רומזת או מציעה קיום יחסי מין?
11. האם אתה עובר מקשר לקשר, מקיים קשרים במקביל או חש תמיד חוסר סיפוק בקשרים שלך?
12. האם אתה מרגיש שהאשה הנכונה, או מערכת היחסים הנכונה - יעזרו לך להפחית את התשוקה, האוננות, או התאווה המינית?
13. האם יש לך צורך נואש והרסני, או אובססיבי במובן המיני או הריגשי כלפי מישהו?
14. האם העיסוק שלך במין הופך אותך לחסר זהירות לגבי בריאותך ובריאות משפחתך או אחרים?
15. האם האפקטיביות שלך, או הריכוז, יורדים ככל שהעיסוק במין גובר?
16. האם אתה מחסיר שעות עבודה בגלל סקס?
17. האם אתה מגיע לסביבה "נמוכה" [מועדונים, זנות וכדומה] בחיפוש אחר מין?
18. האם אתה רוצה להתרחק מהפרטנר לקיום יחסי המין מוקדם ככל הניתן מרגע סיומם?
19. למרות שבת זוגך / אשתך מקיימת איתך יחסי מין, האם עדיין אתה זקוק לאוננות או מקיים יחסי מין מחוץ לזוגיות?
20. האם אי פעם נעצרת ע"י המשטרה בגלל התנהגות מינית?

אם ענית כן על רוב השאלות כנראה שכן.
אני תופס את עצמי כמכור למרות שעניתי כן רק על שישה שאלות או משהו כזה כך שאני עדיין מסכים עם מתנת הניקיון.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

אלו שאלות אידיוטיות המון מהם לא רלוונטיות בשבילי זה שאלות לאנשים בוגרים אולי...

לאין יאוש:
בחלק מהשאלות פה רואים בבירור שאם עונים עליהם כן- כנראה מצבך בעייתי(כמובן שכל נפילה היא בעייתית). אבל בשוטטות שלי בפורמים כאן שמתי לב שמגדירים כל נפילה ואי הצלחה להתגבר כהתמכרות ולדעתי זה לא נכון (וגם בחז"ל אפשר לראות כך-כמו הסיפור עם רבי עמרם מראה שקשה להתגבר ולשלוט ביצר, יש בגמרא עוד סיפורים על רבי עקיבא, רבי מתיה בן חרש היה צרי לעוור את עיניו כדי לא ליפול אז האם תגדיר כהתמכרות?! חז"ל אומרים בפרוש מה יעשה הבן ולא יחטא לגבי בן שהושיבו בפתח של זונות, הגמרא בפסחים אומרת שהקב"ה משתבח ברווק בעיר ואינו חוטא!!) אז אני מנסה לברר האם זה שאני לא תמיד מצליח להתגבר ונופל באינטרנט שבבית הורי אז זה אומר שאני מכור? שאני צריך תוכניות גמילה- אותי זה מפחיד וגם מחליש!!

קודם כל לאריאל.
חביבי, שאלות אלו אינן אדיוטיות ואם תשנה אותן קצת תוכל להתאים אותן לאדם רווק וצעיר.
עכשיו לדוד.
איני מגדיר כל נפילה כהתמכרות ואיני מגדיר כל נופל כאדם הזקוק לטיפול.
אגב, זה שאתה נמצא כאן אומר שאתה זקוק לעזרה נוספת.
כל אדם שכבר לא מסוגל לשלוט ביצריו ונופל ונופל למרות הסינונים ולמרות הכל, כנראה שיש לו בעיה מעבר לאדם רגיל.
אני מגדיר את עצמי כמכור מפני שראיתי שאני לא שולט בעצמי ושאני צריך עזרה יתירה.
אינני מגדיר כל אדם ואדם כמכור אם הייתה לו נפילה אחת, אך אם הנפילה חוזרת שוב ושוב אז זו בעיה שיש לתקנה.
לדעתי, אותו אחד שנופל שוב ושוב הוא בפשטות- מכור.
קשה להודות בזה וזה מאוד מלחיץ בהתחלה אבל צריך להשלים עם העובדה- אני מכור.
אינני יודע היכן אתה עומד אך אתה עצמך יכול להגיד לי, האם אתה מכור?
אגב, לא אמרתי שהשאלות הן קודש קודשים אבל הן אומרות משהו והן מכוונות אותך לטיפול הנכון.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

לאין יאוש היקר דבר ראשון אין יאוש!.
אם אני מכור או לא? לא יודע! נכון זה שנכנסתי לפורום הוא בגלל שהיום נפלתי(אחרי26 ימים שבהם לא נפלתי) וכן אני מחפש עזרה,תמיכה,עוד אנשים שנמצאים במצב שלי, אבל אני לא מסכים עם ההנחת יסוד שאדם שעוקף את הסינונים יש לו בעיה יותר מהרגיל(לצערי הרב בבית של ההורים שלי אין סינון) לכן גם הבאתי לדוגמא את מעשה ברב עמרם שבסיפור הוא סוחב לבד סולם שצריך 10 אנשים להרים רק בשביל יצר עריות להבין מה כח היצר הזה, ולכן ריבונו של עולם משתבח ברווק בעיר ואינו חוטא כי אם רק אנשים מיוחדים נופלים אז למה הוא משתבח בו?! ואני יגיד את האמת עכשיו אם  אתה שואל אותי אם אני מכור אני באמת יגיד לך שזה מפחיד להגיד שכן כי להגיד אני מכור זה באמת מפחיד,היו לי תקופות שחשבתי שכן אבל היום איןבאמת לא יודע להגדיר?!

הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם, אתו רבנן אמרו ליה:כסיפתינ!ן אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי אשבעיה דינפק מיניה נפק מיניה כי עמודא דנורא אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך.
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא לא הוה מברא נקט מצרא וקא עבר כי מטא פלגא מצרא שבקיה אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי.
ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך

נכנסתי לפורום לפני חודשיים בשצף קצף. עם דילמה דומה. קראתי לפוסט הפסקת אש או ניצחון?!
היום, אחרי כמה תובנות ועזרה מחברים ותיקים, אני מבין עד כמה אני מכור.
אני מכור בנשמה.  ההבדל בין מכור לבעל תאווה, שבעל התאווה נהנה מזה, והמכור חייב את זה. אני נהייתי אובססיבי. לא יכולתי להתנתק. מצאתי חיים במחוזות התאווה. גיליתי שאני בבריחה.
אני אוהב יין וויסקי. אבל אני לא אלכוהוליסט. אני ביחס מאוזן עם השתיה. יכול לשתות במידה. כשאני סובל אני מפסיק לשתות. כשהיין חמוץ אני שופך בכיור. וכשהוודקה זולה אני מוותר.
לעומת זאת בתאווה, צרכתי הכל, הייתי חייב זקוק, בלי נעשה ושיעור, בלי טקט, בלי רמה, גם מקולקל, חמוץ, זול, תת רמה...
ברחתי על נפשי אל התאווה. היא היתה הדרך המועדפת שלי לבדיחה מהתמודדות עם לחצים, עם חוסר השלווה, עם הרעשים הפנימיים שלי.
אבא יקר,  בזכותך נקי כמעט 150 יום. עדיין רוצה לברוח עדיין יש לחצים, אבל המוות - התאווה היא לא אופציה מועדפת...

לדוד
להדיוטות כמוני
אפשר לקבל תרגום
זה נשמע מענין

דוד123, אני מבין אותך מאוד מאוד!
גם אני בהתחלה חשבתי שאולי אני לא מוכר. אני בסך הכל מתמודד.
לאט לאט הבנתי שלכל דבר יש סיבה. למה אני נופל בזה למרות שאני לא רוצה? למה אני לא מסוגל להגיד לא כמו שאני אומר לא לחילול שבת ולשאר העבירות?
ועוד יותר, אני מסוגל להתגבר על יצר גדול מאוד בהמון דברים, אני אפילו מסוגל לעשות דברים ממש בניגוד לרצוני בכל תחום בחיים אם אני חושב שאני צריך לעשות זאת, אבל בכל הקשור לתאווה, אני חסר אונים. אני נופל ונופל לא משנה כמה אני לא רוצה.
נכון, לכולם יש רצון גדול בעניין זה וכולם יכולים ליפול, השאלה למה נופלים. אם זה מרצון גדול- זה ברור. אבל אם אתה נופל ולא נהנה יותר ואתה אחרי זה עצוב פעם אחר פעם, זה כבר לא קשור לרצון, אתה לא רוצה ליפול, אתה סובל ובכל זאת חוזר לזה, כנראה שיש סיבה אחרת.
כנראה שזה נובע ממשהו פנימי עמוק, איזה חסרון, איזה ניתוק מעצמך ומה' ואתה מנסה להתחבר ע"י התאווה.
כאשר הבנתי את זה, הבנתי שאני מכור. האם המצב שלך דומה?

אני בעיקר מזדהה עם מה שכתבת על הפחד מההתמכרות. להודות בזה זה מאוד קשה.
עוד יותר קשה לחיות את זה, לחיות עם ההרגשה שאני שונה, אני מכור ואני לא נורמלי. לחיות עם הצורך בטיפול.
היום היה לי ממש קשה עם זה! הרגשתי רע עם זה. אני אוהב להרגיש הכי טוב והכי חכם, איך ייתכן שאני לא נורמלי?
אני מאוד תחרותי וחייב להיות תמיד מקום ראשון בהכל, אני גם די מצליח במה שאני עושה ויש לי אגו מאוד מנופח, אז איך אני לא נורמלי?!
הרגשתי ממש רע עם זה. בנוסף, אני לא נקי. אז למה אני צריך גם לסבול את הנפילות וגם את ההרגשה שאני לא נורמלי? העדפתי באותו רגע לעזוב את התוכנית להחליט שאני נורמלי ולהתמודד עם הנפילות (לא מתוך מחשבה שאצליח, אלא מתוך מחשבה שלפחות לא אסבול מהמחשבה שאני לא נורמלי).

אבל ב"ה, יש ריבון לעולם שרוצה בטובתנו ומוביל אותנו אל האור.
היום הרגשתי לא טוב, היו לי כאבי בטן, ב"ה!
כל כמה זמן הייתי צריך לרוץ לשרותים. לפעמים פעם בכמה שעות ולפעמים כל כמה דקות.
ופתאום הבנתי שזה בדיוק כמו המחלה שלי, בדיוק כמו ההתמכרות.
כשם שאני לא מתבייש מהעובדה שאני לא מרגיש טוב ויש לי כאבי בטן ואני לא שולט לגמרי על היציאות שלי וחייב לרוץ לשרותים, כך אני לא צריך להתבייש מכך שאני מכור ואני צריך לברוח ולרוץ לתאווה.
וכשם שאני מכיר במחלתי הזו, כך גם בזו. וכשם שאני מתאמץ ואוכל רק מה שמותר לי ואוכל דברים מיוחדים כדי להחלים ממחלתי הזו, כך אני צריך להימנע מדברים מסויימים ולעשות דברים מסויימים במחלתי הזו.
אני לא נורמלי גם כאשר יש לי כאבי בטן וגם כאשר אני מצונן, זה אבל לא צריך לגרום לי להרגיש רע!

נכון, כאשר מדובר במחלה רצינית כמו סרטן יש פחד גדול להודות במחלה, זה יגרור טיפול קשה שאנו לא מעוניינים בו.
ב"ה, הטיפול במחלה שלנו, בהתמכרות, הוא הכי פשוט בעולם! בנוסף לזה, זה לא דורש מאיתנו כאב, אלא להפך! זה גורם לנו רק אושר, בניגוד לניתוח שגורם הרבה סבל.
בנוסף לכל זה, לא מדבור על טיפול שאנו לא מעוניינים בו, מדובר על טיפול שאנו הכי מעוניינים בו בעולם! זהו טיפול שעוזר לנו בהתמודדות עם החיים, זהו טיפול רוחני שמקשר אותנו לעצמנו ולה', יכול להיות יותר נפלא מזה? הרי כולנו היינו מעוניינים בטיפול כזה גם ללא המחלה! אז למה פתאום בגלל המחלה אנחנו מפחדים ממנו? אנחנו אמורים להרגיש בדיוק הפוך, בגלל המחלה יותר לרצות אותו כיוון שהוא גם ירפא אותנו!

בהצלחה לנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

לrondo:
אותן שבויות שהובאו לנהרדע ונפדו שם, העלו אותן לביתר רב עמרם החסיד,הורידו את המדרגות מפניהן שלא יוכלו גברים לעלות אליהן. כאשר עברה אחת מהן ליד העליה נפל נעשה אור בארובה-מרוב יופיה.מתוך שחשק בה לקח רב עמרם את הסולם שלא היו יכולים יחד עשרה אנשים להרים אותו והרימו לבדו,היה עולה והולך כאשר הגיע לחצי הסולםהתחזק, הרים את קולו וצעק אש- דליקה בוערת בבית עמרם! כיון ששמעו שי שריפה באו חכמים וראו אותו עומד כך אמרו לו:ביישת אותנו שהכל רואים מה רצית לעשות!. אמר להם: מוטב תתביישו בבית עמרם בעולם הזה ולא תתביישוממנו בעולם הבא. השביע את יצרו הרע שיצא ממנו יצא ממנו דבר כעמוד של א.אמר ליצר הרע ראה שאתה אש ואני בשר, ואני עדיף ממך שהתגברתי עליך.
רבי מאיר היה מתלוצץ בעוברי עבירה(רש"י מפרש שבקלות אפשר להתגבר על יצרו אם היו רוצים), יום אחד נדמה לו השטן כאשה העומדת בצד שני של הנהר, לא היתה מעבורת לעבור את הנהר תפס בסולם חבלים לעבור את הנהר כשהגיע לחצי החבל עזבו היצר ואמר השטן לר' מאיר: אם לא היו מכריזים ברקיע הזהרו בר' מאיר ותורתו הייתי עושה את דמיך כשתי מעות- כדבר חסר ערך, שהייתה נופל ממדרגתך.
ר' עקיבא הי מתלוצץ בעוברי עבירה. יום אחד נדמה לו השטן כאשה בראש הדקל תפס בדקל והיה עולה כאשר הגיע לחצי הדקל עזבו היצר ואמר לו אם לו היו מכריזים ברקיע הזהרו ברבי עקיבא ותורתו...  תרגתי בעזרת שטיינזלץ.

ןrondo אחי רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל 40 והוא נהיה רבי עקיבא, אף פעם לא מאוחר להתחיל לגדול וללמוד עוד עוד שתזכה ותזכה!

#- רש"י מפרש שהכונה שהיה מתולצץ בעוברי עבירה זה שהיה רבי מאיר אומר שבקלות אפשר להתגבר...

להושיע נא- לדעתי ההבדל בין זה לבין אלכוהול הוא שהיצר הזה באמת תופס אותך במקומות הכי נמוכים זה לא כמו אלכוהול שאתה שותה רק מה שטעים לך! אלא ביצר עריות הכל טעים לו! ומוכנים בשבלו לאבד הכל( עיין ערך הנשיא קצב)
וליוסף (יהודה)
אני מהסתכלותי בפורום פו בפעמים המועטות שהייתי פו יש לי קצת הרגשה כזו של לחץ חברתי להגיד אני מכור(=זה באמת הצעד הראשון בגמילה, וגם בתשובה הכרת החטא)
ואני מה שאני מנסה להגיד זה שזה לא רחוק מהדעת ואפשר אבל אני לא רוצה להגיד שזה נורמלי ליפול בדברים האלה, אנחנו גברים יש לנו יצרים יש לנו הורמונים אנחנו לא מלאכים (אנחנו בהחלט יכולים להגיע למעלות יותר גבוהות כמו שאומרת הגמרא)( ומאמר מוסגר מהצד  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.- לפי חלק מהפמפרשים נראה לי זה מדבר על מלאכים ממש!) אבל אז לפי מה שאתה אומר כמעט בכל הדורות היו מכורים( רבי יהודה במסכת סנהדרין אומר שכל פעם שישראל עבדו עבודה זרה זה כדי להתיר עריות בפרהסיה) אבל ב"ה ריבונו של עולם ציוה עלינו להיות קדושים ופרושים מהעבירה וכך אנחנו צריכים לנהוג! ובהחלט אפשר להגיע לזה, וזה רק בעזרתו יתברך וכמובן שאין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
אני חושב שהסיבות שאני נופל הם שתיים:
1)מבחינה טבעית שאני נמשל לדברים!
2)וסיבה שניה באמת זה בעצם תוצאה של חוסר של מציאת מקומי בעולם, אכזבה פיסוס חוסר מימוש עצמי וכו'
ועוד נקודה
חלק מהסיבה שקשה לי להודות שאני מכור אם אני מכור זה בגללל גאווה!

אתה חושב שמי שאינו מכור מוכן לאבד את כל חייו עבור איזה שמנה מכוערת?
כי מי שמכור, לא מצליח לעצור, לא מצליח לבחור.