במהלך השבוע הקרוב הרופא אסר עלי לדבר באופן מוחלט, עקב פוליפ שנמצא על מיתרי הקול שלי.
לא חלמתי עד כמה זה יהיה קשה, אבל זה נורא...
לקום בבוקר בלי לומר בוקר טוב לאף אחד....
לתקשר בעבודה כמו אילם עם הידיים ועם דף ועט...
לא לדבר עם הילדים...
לא לומר לאשתי מילה טובה... (אני כותב אבל זה מסובך)
לפגוש תאווה ולא להתקשר להודות בחוסר אונים...
לשבת בקבוצה בלי לחלוק...
ועוד... ועוד... לא חלמתי לרגע שזה יהיה כך.
אז בפעם הבאה שאני יגיד "משיח אלמים ומפענח נעלמים" תהיה לי כוונה מיוחדת לכך.
ועוד נקודה קטנה שהספונסר של שלח לי באימייל
הנה הציטוט מילה במילה
"תחשוב על זה שאלוקים יש לו סיבה שאתה לא תדבר עם חברים
אולי הוא רוצה לתת לך הזדמנות להיות מוכרח לדבר איתו ולהתחבר אליו באופן מאד מיוחד שלא יהיה לך בהזדמנות אחרת"
אני אסיר תודה לו, על התובנה!
ואני אסיר תודה שיש לי את הפורום הנפלא הזה שבו אני יכול להתבטא גם בלי מילים.....
