אדם, נמנעתי מלהגיב בפוסט הזה או בכלל לדברים שאתה כותב בגלל סיבות השמורות עימי, ולא בגלל שאין לי מה לכתוב על הנאמר ועל בין השורות, ההפך, כתבתי לעצמי (בינתיים) לא מעט, הדברים עדיין לא מבוררים כל צרכם ולכן לא פירסמתים, הייתי ממשיך בהימנעות לולא תגובתו של 'עובד'. אני חש אחריות להעמיד דברים על דיוקם.
'עובד' אהוב, שמחתי לראות את תגובתך, כתבת נפלא, נהניתי כשכתבת את הדיאלוג ביחס לע"ז. חיפשתי לראות את תגובתי גם ביחס לשיתופך אודות ביחס לפחדך הגדול ממני, ולא מצאתיה. באני חושב שהיא חשובה בגלל דברים שאתה יודע וגם בגלל כאלו שאינך ולכן ברשותך אכתוב אותה כאן, אדגיש שהודעתיך טלפונית קדם כתיבתי.
כשאמרת לי 'שאני לוחץ בכח עליך' לעשות אי זה מעשה, שאלתי אותך מתי לחצתי עליך. שתקת ואז ענית, לא לחצת, אמרת את דעתך, אך היא זו שמלחיצה אותי. כי אתה זה שאומר את זה... המשכתי, אתה נלחץ ממני ואני המפחיד, אה?
הנהנת במבוכה והרגעתי אותך, אמרתי לך שאני כבר לא לוקח את זה אישית כבעבר, ואז נתחנו יחד את הסיטואציה וראינו שהמציאות שלי (או של כל אחד אחר בסביבתנו) היא מראה, מראה למה שהיינו רוצים, מראה למה שאנו מפחדים לעשות וחשים לא מסוגלים.
התוכנית המופלאה הזו לימדה אותי ששום אדם לא אחראי יותר לאיך שאני מרגיש. לא משנה הצורה שהם מתייחסים אלי, הגישה שלי היא הקובעת את תחושתי. בחסדי ה' יש לי את היכולת לחוות את הדברים באופן הנכון.
לסיום, הספונסר שלי לימד אותי, שאני זה לא מה שאחרים חושבים עלי. אני זה מה שאני חושב על עצמי. התגובה הזו היא הוכחה נוספת בעבורי לכך.
אוהב.
