מהפעם האחרונה שכתבתי פה.. עברו עשרות ימים..
יתכן ולא חסרתי ויתכן וכן.. (כאילו.. ברור שלא חסרתי.. אבל מזה משנה..)רציתי רק להבהיר.. שלא נעמתי.. תמיד הייתי כאן ברקע..
אבל כביכול חששתי לכתוב לכם פה בפעם האלף(!!!)"נפלתי.." "עצוב.." "מדוכא .." כדי שחלילה לא יגיבו לי משהו כמו:"זהו!!אתה אבוד!!"

פחדתי מתגובה קשה כלשהי..
קבלתי בשניות אלה מעט אומץ לכתוב לכם.. שאני גמור ומרוסק.. והיום לראשונה חשבתי ש.. וואלה יש מצב ש.. התכנית לא פועלת עלי..?!

אין לי כח לא אלי ולא לעולם..
(שפכתי פה טיפת כאב מתוך עשרות אלפי טיפות...)

קודם כל, אוהבים אותך!
שנית זה בסדר גמור גם לי מאז שנכנסתי לפורום היו לי בתחילה מעידות אין סופיות, ופחדתי לספר לספונסר או לקבוצה.
מחשש  שהם יגידו לי שהמקרה שלי אבוד
וראה זה פלא היום שבו התחלתי לעלות על דרך היה
היום שבו התחלתי לשתף את הספונסר ואת הקבוצה בנפילות שלי
אל תדאג כולנו היינו בכאב הזה, מבינים ואוהבים,
רק אל תעזוב אותנו שתף ככל האפשר
ותראה נפלאות
בהצלחה
מוישל'ה

פה יקירי אין אנשים אבודים, יש אנשים "עובדים".
גם אם נראה בהתחלה שהתוכנית לא עובדת, זה אולי כי לא קיבלנו את הוראות ההפעלה הנכונות.
אבל בסוף עולים על דרך המלך.
רק חזק ואמץ
אלוקים אתך

יעקב

אוהבים אותך!
כן, פשוט כך, אוהבים אותך. כמו שאתה, למרות הנפילות ולמרות הכל, אוהבים אותך. גם אם תתרסק ותגיע למקומות הכי שפלים שאפשר, עדיין, אוהבים אותך!
זה לא בושה ליפול, גם אני נפלתי לפני יומיים. כולנו נפלנו מאות פעמים. זה המצב הטבעי שלנו, כל רגע שאנו לא נופלים זה נס.
רק אסור להישבר. יש אפשרות לחיות! אין אפשרות לתאר במילים את ההרגשה המופלאה של החלמה! לא זכיתי לתקופות נקיות ארוכות, אבל על כל רגע החלמה שאני מקבל, אני פשוט מאושר. כאשר אנחנו מצליחים להיות באמת מחוברים להחלמה, האושר הוא עצום!
זה מה שמחזיק אותי בדרך כלל וגורם לי לרצות להמשיך גם כשאני נופל. אני זוכר שיש חיים אחרים, שיש אפשרות להרגיש שלווה.

לפני יומיים נפלתי אחרי תקופה ארוכה מאוד של נפילות, ניסיון להתאוששות, התרסקות, ניסיון להתאוששות ועוד נפילות וחוזר חלילה... לא הצלחתי לשמור על עצמי יותר מכמה ימים בודדים נקי כבר חודשיים. אף אחד לא מבטיח לי שעכשיו זה יהיה שונה. אבל אסור לי להיכנס לייאוש!
החלטתי הפעם לשנות את הגישה לחלוטין. לא אכפת לי ליפול. אני מוכן ליפול גם מאה פעמים ביום. אבל הדבר היחיד שכן אכפת לי, זה לעבוד את התוכנית.
אני מתכוון עכשיו לתת את כל כולי לתוכנית. לא לוותר אפילו בסנטימטר. לעשות הכל הכל הכל. להקדיש את כל היום שלי אך ורק לזה. את כל הכוח רצון העצום שהיה לי בקרבות בשנים האחרונות נגד התאווה אני מקדיש אך ורק לעשיית הפעולות של התוכנית. זה לא מבטיח לי נקיות, אבל אני לא עושה זאת רק בשביל הנקיות. אם אני אשאר נקי זה יהיה פרס אדיר ואני אהיה מאושר, אבל לא על זה המאבק שלי. המאבק שלי הוא על החיים שלי. אני אעשה עכשיו הכל בשביל זה.
ברגע שזה מאבק שלא קשור לתאווה באופן ישיר אלא לחיים שלי, מאבק על חיים מאושרים, שלווים ומחוברים, הרבה יותר קל לי לעשות זאת.
אני קם בבוקר ואני אומר לעצמי שהיום אני מתכוון לעשות הכל אבל הכל רק בשביל לבצע את הפעולות. הפעולות מאוד פשוטות, כך שאין סיבה שלא אצליח. עצם ההצלחה בזה כבר נותנת תחושת סיפוק, מעבר לתחושת הסיפוק שהפעולות עצמן גורמות.

עד שאתה לא עושה הכל אבל הכל, עד שאתה לא נותן 100% ממך לתוכנית, אתה לא יכול לדעת אם היא עובדת או לא אצלך. 99% עבודה לא נותנת 99% תוצאה, היא לא נותנת דבר! זה או הכל או כלום! מה יש לך להפסיד? תן מעצמך הכל היום בשביל התוכנית. תקשר לחברים, לספונסר ולקבוצה הטלפונית. תעשה כל מה שיגידו לך. תקרא בספרות, תכתוב אסירויות תודה. תכתוב לה'. פשוט תעשה את זה, למרות הייאוש והשיברון. תציב לך את זה בתור המטרה היחידה היום, לא משנה אם תיפול היום גם מאה פעמים. ברגע שתצליח מזה כבר תרגיש יותר טוב. אני לא יכול להבטיח לך שזה יעבוד, אבל אני יודע שלי זה עוזר.

ההרגשה הזו של השיברון היא הדרך להתחיל את הצעד הראשון. מתוך השיברון והחוסר אונים אנחנו מצליחים להבין את אפסיותנו ואת גודל ה'. מתוך כך אנחנו נכנעים באמת ונותנים לה' לנהל את העולם ומקבלים הכל בשלווה.

בהצלחה לכולנו!
יום טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו! שבת שלום!

יוסף (יהודה)
אשריך.
חיזקת אותי מאוד.
רק חזק ואמץ.
אני אוהב אותך
יעקב

יוסף (יהודה) היקר
התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך.
בהצלחה

תודה לכם אהובי!!
כל אות שלכם נותנת בי גרם של כח.. תודה לכם על הפירוט על "אי החסיכה.." במילים...
אוהב אתכם..

המקום הזה ובעיקר אתם.. הכל בשבילי...

כל הכבוד על האומץ לכתוב אפילו אחרי כל כך הרבה זמן.
גם אני מרגיש מנותק, בזמן האחרון אני לא ממש משתף, די פוחד להצטרף לדיונים, מרגיש שאני כותב שטויות, מעמיס, מבזבז זמן...
(לוקח שטח דיסק לבעל האתר ורוחב פס מיותר... אמממ, טוב אני מגזים אבל השורה למעלה אמיתית לצערי)
תכתוב אח יקר, פשוט תכתוב.
זה לבד מבריא, עוזר להוציא.

ויסלחו לי החברים כאן,
ברוך ה', בינתיים הם רק מעודדים... (לא מבין את זה)

פעם שמעתי בשיעור שהרב אמר שהוא היה נופל (בעניינים שלו) וקיבל חלישות הדעת מאד גדולה מזה
עוד נפילה, עוד נפילה. פשוט כואב הלב.
אז החברותא שלו אמר לו שזה בעצם שזה כואב לו, מזה לבד הוא צריך לשמוח!!!
יש לו לב שכואב לו על נפילות. על התרחקות.
יש כאלו שהלב שלהם מת. לב אבן. לא אכפת להם, לא כואב להם.
הם לא צועקים, הם לא זועקים.

ממצרים יצאו אלו שצעקו.
לא כתוב שהם היו צדיקים גמורים (המלאכים אמרו: הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ולא הבינו לשם מה נבקע הים לעם ישראל דווקא)
כאב להם והם צעקו.
השתדלו לעשות מה שמשה רבינו אמר אפילו שזה היה נראה דברים פשוטים
(הוא לא ביקש צומות ושמירת הברית ולימוד תורה ללא שינה, רק לשחוט גדי אחרי 4 ימים ולאכול בסבבה)

אתה אומנם נופל, אבל אתה גם זועק וצועק!

אתה חי חביבי!!!

(מחזק את עצמי על הדרך... יש מצב רוח טוב ברוך ה'  )

לונלי ומתומבל!!איזה אחים אתם!!!!:-)
הלוואי ותמיד הייתי מרגיש "בריא." ומנוטרל כמו עכשיו..