אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אחת מיני רבות שהיתה לי בכנס השנתי שהיה אתמול. - המשפחתיות.

הרגשתי שם ממש בבית, לא בבית שבו אני גר ולא בבית של ההורים שלי או של קרובי המשפחה - הבית שלי - הבית של כולנו.
וזאת מפני שהבית שבו אני גר, המשפחה, הקרובים והחברים הם לא ממש אמיתיים בעבורי.
שם אני עדיין יכול להיות מזוייף, וכך גם הם בעבורי.

אבל כאן ב"שמור עיניך" אני מרגיש ממש בבית עם משפחה אמיתית וחברים אמיתיים.
כאן איני מסתיר דבר ואיני חושש מלחשוף ולהיחשף כל דבר בפני כל אחד.
כמו שכתוב בספר הלבן: "הגענו הביתה" !!!

מה שחיזק אצלי את הנקודה הזו אתמול היה המקרה הבא:
ניגש אלי אחד החברים החדשים שזיהה אותי !!!
הוא אמר שאנו קרובי משפחה ושאל אם אני מזהה אותו וכמובן שלא זיהיתי.
אז הוא ענה לי שכך יותר טוב ואמרתי לו שנהפוך הוא - עדיף היה לי לזהות אותו.
אז חשבתי לעצמי מדוע בעצם?
והתשובה שמייד צצה היתה  - מפני שכאן זה האמיתי - שם בחוץ זה הזיוף !!!

אע"פ שזו היתה פעם ראשונה שלי שראיתי בכלל אי מי מהחברים של שמור עיניך בלייב
בכל אופן הרגשתי שאני רוצה שהערב הזה לא יגמר לעולם.
אני מניח שזה גם בגלל התחושה שהגעתי הביתה.
פתאום הגעתי למקום שבאמת מכירים אותי בו. שמעריכים אותי כמו שאני, עם מה שיש לי, ומה שאין לי.
פגשתי אנשים מדהימים שעבודת חייהם היא לעזור לשני.
כשסיפרתי לאשתי בלילה קצת חויות, אמרתי לה דבר אחד, מעולם קודם לכן, בכל שנות חיי, לא פגשתי אוסף כזה גדול של אנשים כל כך איכותיים ומדהימים, שכל המוטו שלהם בחיים זה לעזור אחד לשני.
אח, איזו משפחה.

אוהב
יעקב

אשריך שמואל על הדברים
גם אני הרגשתי בבית.. לגמרי!!
רציתי להודות מקרב לב על קבלת הפנים החמה..
אוהב אתכם

חוץ מההלם שהיה (ועדיין ישנו...)
הרגשתי שאני מגיע לחתונה,
חתונה מוזרה שאין בה אורחים
חתונה שכולם חתנים או משהו כזה.
ולא חתנים שלא קשורים זה לזה, אלא חתן יחיד שהתפצל לכמה אנשים...

פחדתי מה יקרה לי כשזה יגמר, זה היה מאד מאד חזק בשבילי.

סוף סוף לבודד יש חברים.

״חתונה ללא אורחים
וכולם חתנים ״
תפסת טוב את הרגע
אחי

1 אונלי. יש רק אחד. רק אחד יחיד ומיוחד.
הוא המארח של החתונה, האולם התזמורת, הקייטרינג והטבעת, ובעומק גם החתן וגם הכלה...
תודה רבה עצומה לך שבאת. חיזקת אותי אישית. וגם עוד כמה חברים.
אולי אתה כרגע במצב לא פשוט. אבל נניח שזה כמו הצום ביום שלפני החתונה...
אבא, הגיע זמן הגאולה

תודה שמואל, כמה כיף להעיף את הזיוף. ניגש אלי איזה מתוק וממרחק של התבוננות בלבן של העין הוא שאל אותי, תגיד, מה השריטה שלך... חשבתי, אחרי זמן אמרתי לו - חום. חום אנושי.

וזה מה שהרגשתי ממך. כשהתחבקנו. מדיינו מהושיעה, מיניב מיעקב מדורון, (שמע אם הייתי יודע הייתי בא עם סולם)  מכל מי שהיה שם.

היה לי חם.
שנתחמם.

ההגדרה של חתונה היא הגדרה מדהימה, האירוע היה חגיגי לחלוטין. ובכל זאת, כאחד שפעם ראשונה משתתף בקבוצה חיה הרגשתי איך לומר, מפוצץ מרוב כנות. כאילו פעם ראשונה שאני נמצא בכזה מקום שבו כולם חושפים לשמש את כל ההסתרה ההדחקה וההעלמות לתוך העצמי. זו הייתה הרגשה מיוחדת מפחידה משהו.
האמת תאמר שביחד עם העלייה הגדולה וההתרוממות הגיעה נפילה במצב הרוח, וככל שאני הצלחתי להבין את זה, זה היה נשמע בערך כך:
"זהו, זה אמיתי כל הסיפור הזה, התאווה וההתמכרות והמחלה הם לא רק משהו בטלפון או בספר, יש לזה חיים אמיתיים לחלוטין וזה הולך ללוות אותך עד סוף חייך.. אתה רק תוכל לבחור איזה צורה תהיה לזה".
התקשרתי לספונסר אין ברירה אסור להתמכר להרגשות האלו צריכים לשתף ולהמשיך הלאה קדימה קדימה, כל יום עם הפנים קדימה רק להיום.
אוהב את כולכם, וכורע.

כורע ידידי החדש
אני מאוד מזדהה עם התחושה שלך
גם אני עדיין בהלם. כנראה לכן אני היום מפציץ פה את הפורום בלי הפסקה.
כמה לא נעים להיות כזה שקוף.

אי אבא אוהב אותי. מה אני מתלונן.

בהחלמה

אכן היתה חתונה מרגשת מאד, היה ממש כיף לראות את החברים שמאחורי המסך...
כן, כמו הרבה פעמים בעבר במפגשים חיים, דקה לאחר שנכנסתי זיהיתי פרצוף מוכר, אבל כבר התרגלתי... אני נהנה לפגוש חברים מהעבר, ואפילו קרובים משפחה בדרגה כזו או אחרת, ששותפים בדרך, זה מחזק אותי, ומראה לי שאני לא כזה משוגע...

לא אכחיש, לעיתים מבט שכזה יוצר רצון להדגיש שוב את האנונימיות שבכאלו מקרים חשובה פי כמה, אבל אני בטוח שהחברים כאן אמונים עליה, ולא צריכים להדגיש להם את זה...

הצטערתי לפספס את סבב ההכירות, אבל הייתם נחמדים ופרגנתם לי סיבוב כזה באופן אישי, תודה!