עם כניסתי לפורום, הייתי צריך לכנות את עצמי בשם.
הבעיה שלי הייתה פשוטה - רציתי סוף סוף לדבר בכנות, בחום, ובגילוי לב על הדברים שבאמת כואבים לי, והרגשתי שאני לא יכול להזדהות עם אף כינוי  'קלאסי' כמו 'שומר ישראל' או 'זקוק לעזרה' וכדו'. רציתי להיות פשוט אני. החלטתי שאני הולך על שם פרטי רגיל. השם יעניק לי את האינטימיות שחיפשתי ויצליח להשאיר את האנונימיות במקום של כבוד.
מסיבות טכניות ומהותיות כאחת, בחרתי בשם 'נתן' (כן, זה קשור לברסלב, אבל זה קשור לעוד כמה דברים שאין כאן המקום לפורטם).
כעבור מספר שבועות, בקבוצות החיות, נוכחתי שאני מבלבל אנשים בשל ערבוב בין הכינוי שלי לשם האמיתי שלי, אבל הרגשתי בנוח עם זה. אני זה אני ולא משנה השם שלי. בשלב מסויים מצאתי את עצמי חותם במייל השגרתי שלי כ'נתן'. הרגשתי שהזיהוי הפנימי שלי עם השם הזה קיבל גושפנקה פנימית ושמחתי.
ביום ראשון  האחרון, בכנס, ירד לי האסימון שעשיתי שגיאה.
נאמר שם על ידי הדובר המרכזי שיש משהו בקביעה שאני זה אני שלא מאפשרת לפצל את האישיות. אין כזה דבר 'אני' של הפורום ו'אני' של החיים. זה אותו אחד. הסיפור הוא אותו הסיפור.
נקודה זו תפסה אותי מכיוון שבדיוק בשבועות האחרונים אני מרגיש שיש פער בין שמי הפרטי לבין 'נתן'. שמי הפרטי עובר עכשיו תהליכים של קבלה לאוניברסיטה. על 'נתן' לעומת זאת, החיים עוברים 'רק להיום', וכן הלאה.
הבנתי שהרצון שלי לאינטימיות היה נכון, אבל במקרה הזה הוא יכול להוביל לזיוף.
והחלטתי לחזור אל מה שאולי אחרים לא שמו לב אליו אבל בשבילי כיום הוא הדבר הנכון - הכינוי המרוחק, המטופש, אותו אחד שאין בו שום יומרה להוות תחליף לשם אכן מסווה על השם האמיתי, אך דבר אחד ברור  - הוא לא מחליף אותו.
ואולי, ברוח פורים, המסכה האירונית שאני שם על פני כתחפושת, תאפשר לי לחשוף את האני האמיתי, אותו אחד שתמיד חששתי לזהות אותו עם שמי הפרטי.

באהבה
נתן במתנה (לשעבר נתן)

איזה כיף, אכן קיבלת מתנה. נפש נדירה שלא נהרסה (עדיין) על ידי המחלה.
קיבלת איכויות שיועילו לרבים וטובים מאחינו המשותפים.
ובאופן אישי אתה נעים לי, מאוד.
תבורך על הצעד המחלים.
אוהב.

נתן (במתנה) היקר,

שמחתי לקרוא את הפוסט הזה, אך עוד יותר שמחתי לשמוע את הספונטניות מתפרצת בקבוצה הטלפונית מייד אחרי הכנס.

אהבתי את ההפנמה.

הלוואי על כולנו.

אוהב.
שמואל

נתן במתנה בהצלחה בכינוי החדש ובמיזוג אישיות, אוהבים אותך, כורע.

כמה פשוט זה נשמע, בסך הכל להחליף שם לא אמיתי עם כינוי. אבל כל מי שעשה את זה, יודע כמה זה לא פשוט בכלל.

כשהגעתי לתכנית זרקתי את השם "זלמן" בלי לחשוב בכלל פעמיים. סתם ככה שם שיש לי זיקה אליו אבל הוא לא השם שלי. אבל מהר מאוד התחלתי להזדהות עם השם הזה והוא הפך להיות חלק ממני. כאשר הבנתי שעליי לוותר על השם הזה, הרגשתי שלוקחים ממני משהו וכך הגעתי ל"סוד הכניעה"...

צעד קטן לאדם - צעד גדול להחלמה.

בס"ד

טוב,
מתבקש שאני אגיב כאן. וד"ל.
בחסד ה' עלי כיניתי עצמי מראש "נעם ה'". הדבר שכל כך התגעגעתי אליו זו הנעימות שלו במקום ייסורי הנפש שהיו לי במחלה. מהתחלה זה היה אצלי ביטוי ברור לכך שאני מחפש לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו - וזה למרות ששנים רבות הרגשתי לא ראוי לכך. ואני עוד לוי, כך שאני באמת צריך להיות קרוב להיכל ה'. ואני כל כך מתגעגע ומרגיש רחוק שנים רבות והנה מצאתי את הפורום הזה ואת החבורה הנפלאה והרגשתי שהנה זה אולי יוכל להביא אותי לאותה נעימות שכה חסרה לי. ובאמת, נח ונעים לי כאן ונדמה לי שגם הקב"ה שהזיל עלי הרבה דמעות, מתחיל לחייך סופסוף. אני מקווה.
בכל אופן, יש כאן כפל משמעות שחברי הקרובים מכירים אותו ולכן, נכון לדעתי להשאר בכינוי הזה שמבחינתי יועד לי במקום הקדוש הזה. אם הספונסר יחשוב אחרת - אבטל את דעתי.
רצונך ה' ולא רצוני.

ולך נתן במתנה, לא אסתיר את חיבתי לשם הקודם. יש בו את הביטוי לפעולה עצמה ולא למטרה. הפעולה הזו מאוד מאפיינת אותך ונתת לכולנו כאן מתנות רבות. אני מאמין שלמרות שינוי השם, אתה תמשיך לתת לנו מתמצית לבך.
באהבה,
נעם

אני גם שיניתי את השם שלי שהיה בהתחלה שם פרטי שלי אחרי שחשפתי את הסיפור האישי שלי בעצם הרגשתי שאני חייב לשנות את השם שחס וחלילה מישהו לא יזהה למרות שהסיכויים לכך קטנים עד אפסיים
שיניתי ליוסף יצחק אולי זכות אבות תעזור ..

גם אני שיניתי....

כזכור לוותיקים כיניתי עצמי בשם "צדיק גמור". רציתי לראות א"ע צדיק שעושה רצונו יתברך (כפי שאכן השתדלתי בכל שאר התחומים ולא הבנתי למה בתחום הזה זה לא "עובד" לי) אך חשתי שאני "גמור". כל השיזו"לים והפורנו "גומר" אותי.


לקח לי זמן להבין שאני לא חוטא - אני חולה. אז ביקשתי (ועדיין מבקש) מהבורא שיזכה אותי ויתן לי את "מתנת-הנקיון"!

שלום חברים,

גם אני מרגיש שאני חייב לתת כאן את נקודת מבטי בעניין השמות.

כשנכנסתי לראשונה לפורום לא הרגשתי שייך (מה לי וחולים האלה...)
ולכן בחרתי לעצמי כינוי סתמי שאני בכלל לא מתחבר אליו. (deal למי שזוכר)

כשהתחילה הקבוצה הטלפונית בצהריים, רציתי להצהיר וגם לשתף והתחלתי כך: "שלום אני .... (דיל  ????????) ..."
לא הייתי מסוגל אפילו להוציא כזה משפט.
לכן מייד אחרי זה הזדהיתי בתור שמי האמיתי: "שמואל".
אני חושב שזה נעוץ בעובדה שקשה לי להתחפש, קשה לי לרמות או לזייף.
ולא בגלל שאני לא מסוגל לרמות, אלא מפני שתמיד פחדתי שהתרמית תתגלה.

מדוע לא חיפשתי לעצמי כינוי אחר שכן אוכל להתחבר אליו?
נראה לי שהרגשתי שהגעתי למקום שבו אפסיק לברוח ולהתחבא.
כל חיי ברחתי והתחבאתי ורציתי כבר להפסיק עם זה.
הרגשתי שכאן זה הבית האמיתי שלי.

כמובן, שאני לא הולך ברחוב עם שלט על הגב "אני מכור" וגם אין לי שלט על דלת ביתי "כאן גר מכור" וגם השם שלי די נפוץ.
אז הרצון שלי להשאר עם שמי האמיתי לא פוגע באף אחד ורק עוזר לי להסיר את המסיכות ששמתי כל חיי.

תודה שמואל

נקודה למחשבה.