היום בתפילת שחרית, הגעתי ל"אז ישיר", ופתאום המילים "ה' איש מלחמה", נתקעו לי בראש.

כפי שכתבתי כבר, אצלי התאווה היא הביטוי הקטן של ההתמכרות. יש אצלי שילוב של ocd (כפייתיות) ברמה גבוהה עם אישיות התמכרותית, ולצערי כבר 15 שנה שאני חי בעולם פנימי מטושטש ומבולבל ולא מסוגל לחשוב ולהרגיש בבהירות. בעזרת ה' ובניסי ניסים בניתי חיים רגילים לגמרי, כך  שחיצונית הכל נראה בסדר אבל בפנים הכל שבור ומרוסק.

כבר 15 שנה שאני מסתובב עם שאלה מה ה' רוצה ממני.

כל הזמן שאלתי את עצמי, איך ה' רוצה שאעשה את רצונו אם הניסיונות שהוא נתן לי הם כאלה שהוא נטל ממני את הכוחות שיאפשרו לי להתמודד עם היצר. כך אני מרגיש. כאילו ה' שולח אותי למלחמה כאשר האתגר שהוא נותן לי הוא לא אויב קשה ומר, אלא האתגר הוא להלחם ללא כלי נשק. חייל ללא רובה.

לכן כשהגעתי לתכנית החיבור שלי היה מיידי. אני נכנעתי מזמן, פשוט כי לא היתה לי ברירה.

בתכנית קיבלתי את התשובה לשאלתי. ה' איש מלחמה. המלחמה אינה שלי אלא שלו. מה בדיוק התפקיד שלי בסיפור? להתפלל ותו לא. אני מתפלל שה' ינצח בשבילי את "מרכבות פרעה" שדוהרים בראשי, ואת "מבחר שלישיו" ששולטים במחשבותי, שיטבעו בים סוף, וייעלמו מחיי.

נ.ב. רציתי להציע, אולי כדי לרכז בצורה מסודרת פרקי תפילה ותהילים שמתקשרים לעקרונות 12 הצעדים, כך שכל אחד יוכל להדפיס אותם ולהתחזק מהם בעת הצורך. 

מנחם היקר,

שמחתי מאוד לפגוש אותך בכנס, ואני שמח לראות שאתה איתנו כאן, צועד.

התחברתי מאוד לדברים שלך כי גם לי היה קל להיכנע אם כי זה הגיע מכיוון אחר לגמרי. השאלה שאתה שואל לגבי החיים שלך - שאלתי לגבי התאווה שלי. לא הבנתי מה ה' רוצה ממני ואיך הוא מצפה שאתמודד עם משהו שאין לי שום כלים להתמודד איתו. כשהגעתי לתכנית הבנתי שלא ביקשו ממני בכלל להתמודד.