כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן פוסט של החלמה. מהו פוסט של החלמה אתם שואלים. ובכן, כפי שהנכם יודעים  לנו המכורים יש טרמינולוגיה משלנו. עולם מושגים שאינו מתמצה בדיבורי סרק חלולים מתוכן.

כמעט כל השיח המתרחש סביבנו בעולם, הוא שיח חלול. לא משהו שניתן להתחבר אליו באמת. אם ניקח לדוגמא את הנס המדהים המתרחש לעינינו מדי יום. חשבתם פעם כיצד ממלאים בכל יום מיליארדי מילים על גבי עיתונים? כיצד לא נגמרים הנושאים והכתבות? הרי רק למראה נס זה ניתן להגיע ברגע קל לאמונה מוחשית בהשגחה פרטית...

השתתפתי לא מכבר בדיון מקצועי שעסק בטיפול בנשירה אצל בני נער. עמד שם איש מקצוע בכיר העוסק שנים בתחום. הוא תיאר כיצד בעיות שונות מודחקות במשך שנים רבות ללא טיפול הולם. כאשר בסופו של דבר מגיע מטופל שכזה למפגש ברגע של כנות, נפתחים כל המחיצות ומוסרות המחיצות. זהו הרגע בו מוכן האדם להודות בכישלון של שנים, כישלון אותו הסתיר  מעין רואים. בשלב זה הדרך לטיפול ופתרון פתוחה, הוא בידיים שלנו. (כמה מוכר...)

מי כמוני יודע כיצד אפשר לחיות שנים עם הדחקה מטורפת של בעיות ולדבר מהבוקר עד הערב, בלה בלה בלה... את כל המשפטים החכמים ביותר, אבל בתכלס' בלי שום משמעות. לומר הכל בלי להגיד בעצם כלום. הייתי אלוף בזה (אל דאגה, אני עדיין די מקצועי בכך, למי שרוצה ללמוד אצלי...)

כל זה בעולם ההוא החיצוני. אבל כאן, אחרי שהגעתי למקום האמתי אי אפשר לקשקש סתם. סהדי במרומים שכמה פעמים חשבתי וניסיתי להתחיל לכתוב משהו. נאדה, זה לא הלך. מה לעשות, כשאני לא בהחלמה אני פשוט לא מסוגל לכתוב.

בעצם כן הצלחתי לכתוב כמה דברים, אבל כמה ארס ומרירות הייתה בהם. תדפדפו קצת אחורה כמה פוסטים ותבינו למה אני מתכוון. אל דאגה ידעתי גם לעטוף אותם באצטלה של מקצועיות וויכוח ענייני בנושא התכנית (עלק ענייני...) עד שלא קיבלתי הודעה באישי ממישהו שאני מאד מעריך שאמר לי שאני מפריע לו בהחלמה, לא ממש נרגעתי. אם לי לא טוב, שכולם יסבלו...

אז עכשיו תודה לקל אני כבר שלשה שבועות מחובר. 21 ימים של נקיות וחיבור לתכנית  לראשונה מאז הנפילה שהייתה לי לפני כמה חדשים, כמה נפלא! שום דבר לא דומה באמת לתחושה הזאת של מפוכחות רוחנית. לא כמו ולא כמעט.

נכון שזה לא ממש הישג מי יודע מה, כבר הייתי פעם חצי שנה נקי, וכאן יש חברים שמחזיקים הרבה יותר רחוק. אבל בכל זאת יש משהו עם ניחוח משכר שמדגדג באפי. טיילתם פעם בימים של פריחה בפרדס? הרחתם את הריחות המשכרים של האביב? זוהי התחושה המתחילה בי, ריחו של החופש, של השחרור כמה נעים.

אז אחרי שינת חורף אני מנסה שוב לקום ולשרבט כמה מילים של אופטימיות והחלמה, ראו כמה נפלא, אפילו הצלחתי... כנראה שיש בזה משהו.

תודה אבא.

תודה חבר יקר ואהוב.

בספר הגדול ישנו פרק נפלא בשם "החזון בעבורך", ובקבוצה בה אני משתתף קוראים קטע ממנו בסיום המפגש. אינני זוכר את זה בעל פה, אבל כתוב בערך:

תן בחופשיות ממה שקיבלת, אבל ברור שלא תוכל לתת ממה שאין לך.

יש שם גם מילים חמות על הדרך שנעשה ביחד, ובודאי ניפגש בחברותא של הרוח. עיין שם ותמצא טוב.

עשית לי טוב עם הפוסט הזה...
אני הולך לסגור את הדפדפן ולישון עם ה-
״ריח פריחת הפרדסים״

תודה
ובהחלמה!

תודה ענקית. פוסט קטן? פוסט גדול. מאוד. התגעגעתי. היה לי מחלים לקרוא. כתבת שזהו לא הישג גדול, צר לי ידידי, טעית. זה באמת לא הישג, זו חויה שלא כדרך הטבע. אני לא בא לתת לך ציונים, אבל אני נמצא מספיק זמן בביזנס הזה כדי לדעת שממש לא פשוט לאסוף את החלקיקים במקום כשלך, יהי רצון שכח עליון יכול הכל ימשיך לעשות זאת בעבורך.

ובחורף כשלנו, כשהכינרת סוף סוף מתמלאת, דווקא כשהזרימה בנחלים שוצפת, כדאי לנו לזכור שהתחזיות המוקדמות של השרות המטאורולוגי היו לחורף שחון... ושגם בו יש הבדלי טמפרטורות קיצוניים בין יום למישנהו...

בהחלמה.

אדם, שינתן החורף שלך עושה לך כנראה רק טוב, כי היה תענוג לקרוא את מה שכתבת.

שרק לא תחליט בעקבות כך לעשות עוד 'חרופ' שכזה..  תשאר איתנו, זה עושה לי טוב לקרוא דברים מהסוג הזה.

אדם היקר
כ"כ משמח לקרוא את הדברים
הרגשה טובה שחוזר אלינו חבר יקר מאוד!
עלה והצלח בהתחדשותך
אוהבים