ברוכים הבאים, אורח

העיסוק המתמיד בנפילות העבר
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: העיסוק המתמיד בנפילות העבר 817 צפיות

העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27178

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
התחושה שהיתה לי כאשר קיבלתי את מייל החיזוק היומי הראשון אחרי שהצטרפתי לשמור עיניך היתה מעורבת. מצד אחד הרגשתי סוף סוף בבית, פעם ראשונה שאני בין אנשים שמבינים אותי ומדברים בשפה שלי, ומצד שני הרגשתי רתיעה חזקה מאוד מהעיסוק בנושא המודחק הזה. במשך כל השנים הייתי בטוח שכל מה שאני צריך זה תקופה של נקיות כדי להפסיק, ובפרט שבחוג שלי נמנעים לגמרי מלדבר על הענין של שמירת הברית, וזאת בכוונת מכוון כדי שלא לעורר סתם את הנושא אצל מי שלא צריך. פעמים רבות מאוד קראתי את ההוראות המקובלות אצלנו: "יסיח דעתו לגמרי", וכך בדיוק ניסיתי לעשות במשך שנים ארוכות.

והנה כעת, אני מקבל מייל שאמור להיות יומי, כאשר המספר המתנוסס עליו היה בעל שלוש ספרות לפחות או אפילו מתקרב לאלף, מה שאומר שהם לא הולכים להפסיק לכתוב על הנושא הזה, ואני עומד לפתוח כל יום את הבוקר בקריאה על העסק ביש הזה שאני בתוכו. עמדתי במטבח, מחזיק ביד את הדפים המודפסים של המייל היומי של אותו יום, ושפכתי באזני אשתי את כל הביקורת שיש לי על הדרך הזאת. למה אני צריך לסחוב את זה איתי כל יום, כאשר ישנם ימים רבים כל כך בהם התאווה בכלל לא מפריעה לי? שאלתי. והיא הסתכלה עליי ושתקה, והשתיקה היתה יותר מכל מה שהיא יכולה היתה לומר. הבנתי מה היא אמרה בלי מילים. הבנתי שלמרות ההכחשה העמוקה שלי, אני נמצא בתאווה בכל מקרה, והבחירה היא האם להיות מהצד החולה או מהצד המחלים. אם הייתי יכול לא להיות שייך אל עולם התאווה - כבר הייתי עושה זאת מזמן.

ובכל זאת, ישנן פעמים שנראה לי שהעיסוק הזה במקום ממנו הגעתי הוא מוגזם. למה אני צריך להצהיר כל פעם שאני משתף בקבוצה "הכינוי שלי הוא סוד הכניעה ואני סקסוהוליסט", או אפילו יותר מכך בקבוצות אחרות בהן אני מפרט את ביטויי המחלה שלי. מדוע אחרי 420 ימים של חסד אלוקים, אני צריך ללכת לקבוצה ולשמוע חבר מוסר את הצעד הראשון שלו (הוי אומר מספר את היסטוריית ההתמכרות שלו), וגם אני משתף על הטירוף בו מתנהלים חיי כאשר המחלה פעילה.

אתמול השתתפתי בקבוצה שעסקה רובה ככולה בצעד הראשון. לצופה מן הצד זה היה נראה מחזה הזוי. אנחנו מספרים על הימים הכי קשים וכואבים בחיים שלנו, אבל ביחד עם הכאב היה המון שחרור וצחוק. חבר שלא יכל להשתתף והאזין לקבוצה בטלפון שיתף אותי אחר כך בהרגשה שלו שקצת נסחפנו בדיבורים שלנו על המחלה. שמעתי אותו אבל סברתי אחרת. עד שלא אקבל את העובדה שאני חולה, עד שלא אצרוב לי את התודעה בכך שאני חסר אונים - אין לי סיכוי להחלים. וכדי להיכנע אני חייב לזכור כל הזמן מהיכן הגעתי.

אם אינני רוצה לחזור שוב אל הגהינום בו התנהלו חיי בשני העשורים הקודמים של חיי - אני חייב לזכור שוב ושוב ושוב בדיוק מהיכן הגעתי.

נכון, ישנם אנשים שאינם מכורים, ולמרבה הפליאה מדובר על רוב מוחלט של העולם (מדברים על בערך 7 אחוז מכורים למין), ועבורם באמת אין צורך בתזכורת של הרגעים הפחות טובים שלהם. עבורם יש צורך בהסחת הדעת גמורה מהמצב והתרכזות בדברים חיוביים. זה טוב עבורם אבל לא מספיק טוב עבורי. הסחת הדעת הזאת אצלי פירושה לטמון את הראש בחול, כיון שהמחלה לא הולכת לשום מקום. אצלי אני חייב את ההיפך הגמור: להזכיר לעצמי ערב ובוקר וצהריים שאני חולה, סקסוהוליט, מכור למין ולתאווה ושעבדה לי השליטה על חיי. רק הכניעה הזאת היא המפתח לחופש ואושר שלעולם לא יכולתי לחוות מבלעדיה.

אז כן, הכינוי שלי הוא סוד הכניעה ואני סקסוהוליט. לפני 420 ימים הייתי בגהינום. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, שומר אותי נקי, ואני מתחנן אליו רק לעוד יום אחד נקי.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27183

  • מוישלה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • נקי בחסד אלוקים מי"ב בטבת תשע''ג 20/12/12
  • הודעות: 1007
סוד תודה על הדברים
גם אני הקשבתי לקבוצה וחשתי קנאה
בתחילה חשבתי שבגלל המפגש של כל החברים בארה"ב
שמאוד הייתי רוצה לפגוש
למרות שגם זה גרם לכך
הבנתי שהקנאה היא על הכנות והפתיחות שבה התנהלה הקבוצה
בתחילה הצורה שבה התנהלה הקבוצה הפריע לי מעט,
פחדתי גם שזה יעורר בי תאווה
ונראה היה לי גם שהיה בזה נימה קלה של התפארות
אבל בהמשך התבהר לי שזה מה שהיה חסר לי פה בארץ,
קבוצה מצומצמת (עם מבוגר אחראי) שבה כולם משתפים בחופשיות על הסודות הכי כמוסים שלהם,על הדברים שהכי מביישים אותם,סוג של כנות שגורמת לך רצון להיפתח ולהתחבר באמת בלי שום מסיכה,ולא להסתתר תחת מילים מכובסות
אני מקווה שנוכל ליצור פה בארץ קבוצה קצת בסגנון דומה
נראה לי שזה יוכל לתת לי המון
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי.
סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי.
נערך לאחרונה: לפני 11 שנים, 10 חודשים על ידי .

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27187

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
תודה רבה סוד, אני באמצע לכתוב משהו דומה... אפרסם אותו בהקדם - 'לא לסגור את הדלת'.
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27211

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
אם שכחתי כבר את השטויות שעשיתי אתמול, מה יביא אותי מחר להזכר בשטויות שעשיתי לפני שנה?
בשביל זה אני צריך להזכיר לעצמי בכל רגע נתון לאיזה מצבים אני יכול להגיע אם אני לא ישמור על מפוכחות תמידית.
או במילים אחרות "לצעוד על קרקע רוחנית מוצקה".
בשביל זה אני יזכיר לעצמי כל יום שאכן כן, אני "סקסוהוליסט". וכמה שזה לא נשמע לי שהרי כבר כך וכך ימים אני נקי ומפוכח, אני יודע שזה נכון.
אני גם יזכיר לעצמי איפה הייתי, בשביל לזכור כל רגע איפה אני יכול להיות מחר, אם אני לא יעשה היום את כל הצעדים הנכונים.
תודה סוד
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27285

  • סברס
  • רצף ניקיון נוכחי: 248 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 137
כמה שאני מכיר את התחושה הזו, סוד.
שנה שלמה התקשקשתי סביב הדבר האמיתי, ולא התחלתי לצעוד, בין היתר מהסיבה הזו. לא התאים לי להכניס את ההחלמה לחיי היומיום, להכניס אותה הביתה, כי כשהגיע יום עמוס שלא היה לי זמן לחשוב על כלום, מיד הייתי בטוח שהתאוה נעלמה ו"מי צריך בכלל 12 צעדים"...

בחסד אלוקים, לאחר שנה הבנתי שאני צריך את זה בכל רגע נתון, והחלטתי שהחלמה היא הדבר הראשון בחיי, עד עכשיו אני לא מאמין שאני מסוגל להוציא משפט כזה...

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 10 חודשים #27553

באיזו קבוצה מדובר? ואיפה מאזינים לה בטלפון? נשמע לי משהו שהייתי רוצה מאד לשמוע.

בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 11 שנים, 7 חודשים #34142

  • brit.kodes
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 177
העניין הזה שבעולם הדתי תמיד מנסים להדחיק את הנושא ידוע ומוכר מאוד פעם גם אני חשבתי שזה הפיתרון

אבל כמו שכתב סוד ואני מתחבר לכל מילה אצלנו צריך לדבר על זה וכמה שיותר נכון זה מאוד מעצבן לפעמיים אבל זה מה שנותן לי כח להישאר נקי

תגובה: בעניין: העיסוק המתמיד בנפילות העבר לפני 3 שנים, 5 חודשים #138224

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110

כן, מאד מזדהה אצלי התעסקות לא מביאה לנפילה, אלא להיפך לידיעה והכרה...
אני לא מתעסק בזה שאני חוטא כי זה יביא אותי לרכבת של נפילות...

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.40 שניות

Are you sure?

כן