עשיתי מעשה נורא
אני יוצא עוד מעט ללוויה של סבתא שלי
ונפלתי הבוקר פעמיים...
על זה אין כפרה

אם עשית חטא, אין כפרה.
אם נפלת בגלל המחלה, אתה לא צריך כפרה.
אתה צריך רופא....

אני רוצה לספר לך שגם אני, אחרי שסבתי נפטרה הייתי בטוח שמכאן ואילך אני מפסיק לאונן. כי הרי מהיום היא בשמים רואה את מה שאני עושה, ואיך אני יוכל ככה לצער אותה?!.
אחרי חצי יום כשנפלתי הבנתי שמשהו לא תקין אצלי. זה רק הלך והעמיק אצלי את תהומות היאוש.
עכשיו אני יודע שהיא לא הצטערה על זה שאני מאונן, אלא על זה שאני חולה. וכנראה שהיא השפיעה שם בשמים, ובזכות זה שלחו לי את האתר הנפלא הזה, בשביל לראות שיש סיכוי להלחלמה.
עכשיו אני בטוח שסבתא שמחה (גם אם אני נופל. היא יודעת שזה לא באשמתי).
מן השמים תנוחם, אח יקר.
אוהב
יעקב

חבר יקר,
אני השתמשתי בדקות שרבי אלעזר נרצח. האשמתי את עצמי. נפלתי שוב.

אז למדתי דבר פשוט.

אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים
''והוא לבדו'' עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

הוא לבדו! אני לא.

אלוקים נתן ואלוקים לקח, יהי שם ה' מבורך.
אלוקים נתן לך סבתא, ואלוקים לקח לך את הסבתא, יהי שם ה' מבורך.
אלוקים נתן לך נפילות, ואלוקים יקח לך את הנפילות יהי שם ה' מבורך.

תשאר איתנו, תשאל את השאלות הקשות, תכאב את הכאב, תן לרגש לצאת לחפשי,
אני מבטיח לך שבסוף תראה שיש כפרה, יש אהבת אמת, יש חיים.

אתה לא בודד. כולנו עשינו מעשים כאלו ואחרים שחשבנו שעליהם "אין כפרה", אבל בסוף הבנו שאנחנו לא צריכים כפרה, אלא כפי שיעקב כותב - אנחנו צריכים רופא.

אף אחד נורמלי לא יעשה את המעשים שעשיתי, וחוסר השפיות הזאת הוא הוכחה הכי ברורה למחלה. אני חולה בשלושה מישורים: גופני, נפשי ורוחני. ואני צריך ריפוי בשלושת המישורים.

מי יתן והתחושה הקשה שלך כעת תגרום לך להגיע אל ההחלמה, במקום למסע תשובה נוסף.

חביבי היהודי הבודד (האמנם?),
מכיר את הסיפור על התשובה?
אכן, עפ"י כל הדינים אין לנו כפרה בכלל. מי שחוטא, אמרה התורה והנבואה, דינו מוות.
הקב"ה נתן לנו את האפשרות של חזרה בתשובה. הקב"ה ענה בניגוד לכל מה שתחשוב "יעשה תשובה ויתכפר לו".
יש כפרה.
לכפרה שלנו, כמו שאמרו מעליי, אנו צריכים רופא. "אני ה' רופאך" מי יותר טוב ממנו כרופא?
הצלחה מרובה, מצפה לשמוע בשורות טובות,
אין יאוש.
נ.ב. אתה אינך בודד.

היהודי שאינו בודד

הקדימוני.

אין כפרה. יש רפואה. תסתובב פה ותראה במה דברים אמורים.

גם אני, אחרי שאמי ע"ה נפטרה, הייתי בטוח שהיא מסתכלת עלי ואני לא יכול לירוק לה בפרצוף יותר. אחרי שנפלתי חשתי איום ונורא שעשיתי לה זאת. הבנתי שאין לי כפרה. היום (גם) אני מבין ויודע שאמנם כפרה אין כי לא צריך. רפואה יש.

ראה ציטוט: (ישנם עוד הרבה מאמרים כאן בנושא. תוכל לדפדף קצת ולקרא. הבאתי רק א' מיני רבים בבחירה אקראית שהמחשב הוציא לי)

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1228.msg12910#msg12910

נפלתי עכשיו אבל בכל זאת יש לי איך לחזק אותך.

אני נפלתי אצל סבתא שלי כשהיא ישבה שבעה.
באתי "לנחם אבלים", ישבתי על המחשב ונפלתי.

אני לא מחפש כפרה

אני מחפש להיות נקי

משפט חזק שעלה לי כשקראתי
יש משפט ידוע אל תגיד לאלוקים כמה הצרות שלך גדולות, תאמר לצרות שלך כמה אלוקים גדול
ועל זה הדרך

ללא מכורים:
אל תגיד לאלוקים כמה העברות שלך גדולות
תאמר לעבירות שלך כמה אלוקים גדול!

ולמכורים:
אל תאמר לאלוקים כמה ההתמכרות שלך גדולה
תאמר להתמכרות כמה האלוקים גדול.

שמואל
קבל לייק
אהבתי

שלום חבר.

מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת.

לפני כמה שנים  סבתי נפטרה, ובאותו יום שבו הייתה הלוויה נפלתי באותו הבוקר, לפחות פעם אחת, וגם אני הרגשתי איום ונורא (הייתי אז בתחילת הדרך), ואמרתי לעצמי: אני פשוט לא מתבייש, סבתי נפטרה לאחר שהייה ממושכת בבית החולים ואני מאונן?! מה זה אמור להביע?

ואז החלה הסרנדה בתוך הראש שלי-אין לי בושה, אני רע. והמחשבה שהכי ריסקה אותה הייתה: מה זה, תראה את אבא שלך, הוא מתאבל על מות אמו, כואב לו וקשה לו, הוא צריך אותי שאשמש לו ככתף ואתמוך בו, ואיפה אני נמצא? בתאווה, מחפש במחשב ובטלפונים את התאווה, את הדבר שהפעם יגרום לי להרגיש יותר טוב. אני בן רע, שלא יודע לכבד את אביו, אוי ואבוי לבן שכזה (אני נזכר בכך וחש את הכאב מחדש, אסירות תודה לזכור את זה).

עם ההתקדמות בתהליך ההחלמה הבנתי יותר ויותר שזה שאוננתי ביום הלוויה היה המשך ש חוסר השפיות והשליטה שלי, שזו מחלת ההתמכרות ההרסנית שלי שאין לי כל שליטה עליה, וכשאני נמצא במחלה ובאובססיות שום דבר לא חשוב. גם אם היו מודיעים לי שהמשיח בא הייתי מבקש להמתין .

אני אדם חולה, כשאוננתי באותו היום זה קרה אך ורק בגלל שאני חולה, ושום דבר לא עשיתי בכוונה. בהחלמה למדתי שאין דבר שאני עושה בכוונה, יש דברים שאני עושה בגלל מתוך חוסר שפיות.

שאלוקים יהיה עמך חבר יקר, ושייתן לך את הכוחות.

אוהבים.

בחסד

אני מאד מזדהה עם התחושה של הכאב. אני נפלתי ביארצייט של סבא שלי הייתי בתחושה שמה עשיתי הרי אני עולה על הקבר שלו והוא יראה מה עשיתי וכו'.
אותו דבר כלפי הרב שלי זצ"ל האמנתי בחייו שהוא קורא את מחשבותיי ומעשיי. ובטוח הוא רואה שאני משתמש וכו' וכן בחזור מהלווייתו ובתוך השבעה לפטירתו שוב נפלתי. כל הפחדים האלה היו סיבות חיצוניות ולא שינוי פנימי עמוק בכל הגישה שלי לחיים.
הדבר היחיד שאנחנו צריכים להבין מכל זה שיש קהילה ושמה מכורים שגם אם יפחידו אותם בכל מיני פחדים(יעויין בספר הלבן בעניין זה-איני זוכר כעת במדוייק איזה עמוד)כל עוד לא נצא מעצמנו ונתחיל עם פעולות שום דבר לא יעזור לנו כמכורים. הדבר הזה מפורסם אצל אלכוהוליסטים שגם כשהפחידו אותם בקריסה תפקודית של הכבד זה לא עזר עד שלא עבדו 12 צעדים

נסה לחשוב על זה שבעיקר בעקבות הצער הגדול והריק שיצר המוות,
נוצר אצלך צורך דחוף להתמלא.
וכמכור, השיטה היחידה שאני מכיר בשביל להתמלא זו התאווה.

אהבתי את התגובה האחרונה של "אבא של יעקב",
עשית מעשה של חיים במקום של מוות.
האמת מה זה אוננות או צפייה בפורנו אם לא רצון "לחוות משהו", "לחיות משהו".
מעבר לצער על הנפילה, אתה בסה"כ בן אדם שרוצה להרגיש ולחוות. וזה יפה.
אני לא בטוח כמה הכרות יש לך עם אנשים בעלי דיכאון ובעיות נפשיות של רצון למוות - מצבך טוב מאוד.

תמיד יש מקום שנראה לנו הכי דפוק שאנחנו נופלים בו "היום של הלוויה" זה רק דוגמא אחת.
אבל מצד שני זה גם כל כך ברור שאנחנו נבחר דווקא את הזמנים הללו. אנחנו עושים משהו כדי להכאיב לעצמנו.
לכן לא יעזור להכאיב על עצמינו יותר.

אני מתחנן לפניך לחשוב על להפסיק להשתמש במילים "אין על זה כפרה". תשאיר את חשבונות הכפרה למי שאמון עליהם.
אל תחשב מחשבות שבכל מקרה אינם מחושבות בדרך של בני אדם. אתה בן אדם ולא מלאך.
לכולם יש כפרה. אתה לא פחות טווב מאף אחד.
גם שתהיה צדיק ממש, עדיין יש אפשרות שתחטא לפסוק :"שבע פעמים נפחל צדיק וקם" - אתה חושב שאתה ממעל ממעלתו של הצדיק כבר?
אם לצדיק מותר ליפול ולקום - גם לך.

תתמקד בהלוויה של סבתא. אני בטוח שתוכל לחשוב על מחשבות של רחמנות וחמלה שספגת מהסבתא. תתחבר אליה דווקא מהמקום של הנפילה.
ת.נ.צ.ב.ה

חזק חזק

קבל לייק!

ראיתי משהו דומה: אם תספר לבורא כמה הצרות שלך גדולות הוא ישאל אותך "זה גדול? חכה תראה מה זה גדול" רח"ל.
אבל אם תגיד לו כמה הטובות שיש לך הם גדולים הוא יענה "זה גדול? חכה תראה מה זה גדול".

ובשביל זה יש לנו קבוצת אסירות-תודה!