ומה אני יגיד אחי היקר, היום יש לי כולל לילה שאני אחראי עליו (ראש כולל), וכל יום אני טובל במקווה ואומר לעצמי עכשיו אני מתחיל מחדש, יותר אני לא ממשיך,
יש לי אישה וילדים, וכל פעם שאני נופל באה עלי צרה חדשה, פעם אחת אני רב עם אישתי עד שאנחנו כבר מגיעים לרבנות
ופעם אחרת צריך ללכת לבית חולים כי הילדים מקבלים איזה מחלה ב"מ, לא מצליחים לגמור את הוצאות החודש אפילו שיש לנו פרנסה מאוד יפה.
מלא צרות, וכל פעם חדשה, לא עליכם.
נדרתי מלא נדרים, נשבעתי מלא שבועות, ואני לא מצליח לעמוד בהם, פשוט כישלון חרוץ שאין לו תקנה.
אני במצב הזה כבר קרוב ל-6 שנים שלא נדבר על קרוב ל-10 שנים לפני החתונה.
לפני החתונה, אמרתי בטח אחרי החתונה הכל יסתדר, ופתאום אחרי שנתיים זה בא לאט לאט עד שהיום אני מוצא את עצמי מחובר לסמ' וסיעתו.
באו לי נסיונות קשים, אישתי לא רוצה לשמש איתי כי היא עייפה, ואם היא משמשת אז היא כמעט רדומה או שכואב לה.
ושלא תבין, קיבלנו הדרכות, הלכנו לטיפולים, כלום לא עוזר, יש לי ממש סיעתה דסמ', רק שיש לנו הרבה ילדים אז אני מפחד להתגרש ממנה,
לא הכל שחור, יש הרבה רגעים של טוב, וכיף לנו ביחד, והיא כן מתפקדת.
אבל בימים של הנפילות שלי, כל הצרות שבעולם באות עלי.
פעם היה לי פחד מזה, פעם הייתי משקשק כשהייתי נכנס לשם, ולאט לאט זה התקרר, עד שהיום זה לא מפריע לי, פעם הייתי צועק על הנשמה שלי שהלכה לאיבוד, היום אני שבר כלי פעם הייתי צדיק, (מדובר על בערך שנתיים אחרי החתונה) שומר על העניים בתכלית למדתי בכולל אחד החשובים, הייתי אברך מספר אחת, ב"ה עד היום נשאר לי המראה החיצוני הזה, אבל הריקבון מבפנים אוכל אותי.
אז נראה לי אנחנו באותה סירה. ונחמתך היא נחמתי.