אני לא יודע מה לעשות.
כמה שאני משתדל ומנסה-אני נופל.
אני פשוט לא יודע איך להיכנע. לא משנה כמה זמן אשאר נקי-אני בסוף אפול כי אני לא יודע איך נכנעים.
כל פעם מחדש אני מצליח להישאר נקי שבוע ואז אני בטוח שהנה, גיליתי איך נכנעים. ואז מגיעה ההתרסקות הבאה!
לפחות אני יודע שאני חסר אונים מול התאווה, אבל אני לא מרגיש שאבדה לי השליטה על חיי ולא יודע איך החוסר אונים יעזור לי להיכנע (אני יודע תיאורטית, אבל זה לא עוזר)

אני מלא טינות על כל העולם ובמיוחד על הקב"ה.
אני בתוכנית כבר עוד מעט עשרה חודשים ואני לא מרגיש התקדמות גדולה. אני אמנם יותר מודע למחלה, אבל אין שום שינוי, אני נופל כל שבוע.
למה?
למה אי אפשר פשוט לתת לי את היכולת להיכנע???
הרי אני כל כך רוצה את זה ובכל זאת-זה לא עוזר!

אותי לימדו שכדי להתחיל לצעוד אני צריך לענות לעצמי על השאלה "האם סיימתי?". האם באמת אני מסוגל לדמיין את כל המשך חיי בלי ה"סם" הזה שאני מכור אליו, ושלא יכלתי לעבור יום מבלי לגעת בו.

למדתי על בשרי, שכדי להגיע לתשובה חיובית על השאלה הזו, הייתי צריך להגיע לתחתית האישית שלי. (כמו שכבר כתבתי כאן, התחתית שלי לא היתה באיזו נפילה "עסיסית", אלא בתחתית פנימית שהגיעה מעוד משהו שגרתי, אך זה היה הקש ששבר את גב הגמל).

פנחס יקירי
ליבי עמך בנפילותיך.
אבל כנראה שגם במלחמה על הכניעה ננוצח תמיד, עד שנבין שגם בשביל להשיג כניעה עלינו להכנע.
אולי אתה צריך לפתוח עם הספונסר שלך יותר את כל הפרטים, ואת הדברים שגורמים לך לנפילות, כך שבפעמים הבאות תהיה מודע יותר לעצמך, כבר רגע לפני הסכנה.
אוהב
יעקב

mi כתב on 29 ספט' 2012 23:08: