.

כל יום "רק להיום"...

זה כבר קרה לי פעמיים השנה.

כל פעם שאני שומע קריאת מגילה ומגיע לקטעים ה"טובים", הכימיקלים ה"טובים" במוח מתחילים לעבוד שעות נוספות.
כל שנה זה היה מצטרף לטינות שלי על אשתי, הילדים המשפחה וכל העולם יחד עם ה"עדלאידע" התאוותית שבחוץ לג'ונגל של פנטזיות ותאווה.

השנה באמצע הקריאה משכתי בגומיה והתעוררתי: "אתה לא נמצא בשושן הבירה - אתה בבני ברק".
עוד משהו שעזר לי השנה זה שנאלצתי להשאר בעבודה בפורים.
זה ממש ס"ד כי כל שנה יום הפורים היה מלא מריבות וויכוחים על כל מה שלא זז.
השנה הקב"ה חסך זאת ממני.
ממש לא מובן מאליו.

התשובה האוטומטית,
שאלה חוזרת, מתי היה דלקת ריאות חריפה יותר, אז או היום?
לכאורה, בהתייחס לשאלה עצמה, תמיד היה תאוות. ובכל הרמות.
לא תמיד היה לאברך יקר כמוני גלקסי. S3 עם אינטרנט חינם...
אנחנו דור נפלא!
פורים שמח אחים יקרים

נראה לי שבשנות ה-80 המוקדמות שבהן התחלתי לאונן, לא היה גלאקסי וגם לא אייפון.
סרטי הפורנו, המגזינים ואחריהם האינטרנט וסרטי ה- DVD הגיעו הרבה אחרי שכבר התחלתי להתמכר לאוננות.
הם לא גרמו לה, הם רק שדרגו אותה.

מישהו כמונו בתקופת מרדכי ואסתר (אם היה) היה נידון לבית קברות או למוסד לחולי נפש.
ב"ה שאנו הגענו לעולם 40-50 שנה אחרי ש"הספר הגדול" יצא לאור.
זכינו !!!

פורים שמח

חג שמייח לכולם. להבנתי התאווה היא אותה תאווה, הגם שיש יותר דברים זמינים, תמונות סרטים וכיוצא בזה,  אני לא בטוח שהתאווה של היום חזקה משל אז, אולי ההפך, כיון שלא היה לסיר הלחץ הזה לאן ללכת, המגע האנושי החי בער יותר. קל היה להגיע אליו.

וכמשלו של הושיעה, בימי הביניים דלקת ראות היתה קטלנית, אך סביר הוא שההדרדרות המהירה תקצין את ההתנהלות, בנוסף, יתכן שתוחלת החיים שגדלה בעקבות גילוי הפניצלין הוסיפה חולים הגם ששיפרה ולו במעט את איכות חייהם...

נסו לדמיין את עניני מציאת המלכה החדשה בעיניהם של שעשגז או הגא... מי שקורא בשו"תים של הראשונים והאחרונים יודע שמה שהיה הוא שיהיה אין חדש...

כך או כך, ישנו אחד ולו מלוא הכח, מי יתן ונמצא אותו עכשיו.

תודה אסירות אבל אני לא בטוח שזה מדוייק.

שמעתי בזמנו שהאדמו"ר מסאטמר התאונן על כך שכמות הפריצות שאדם היה רואה במשך כל שנות חייו, הוא רואה היום בנסיעת בוקר אחת לעבודה מווילאמסבורג למנהטן.

ואני הקטן אומר שכל מה שאדם היה רואה בנסיעות של כל ימי חייו לעבודה במנהטן, רואה המכור מול המחשב בשעה אחת.

בנוסף לכך, למיטב הבנתי, ההתמכרות איננה תוצאה של כמות התאווה הזמינה אלא של דרך החיים שלנו. נראה לי שככל שהעולם נוסע מהר יותר - ישנו רצון רב יותר לברוח מהכל = התמכרות.

אם זה בזה שכל יום היתה לו אשה אחרת, אז אני.
תאמת, גם עם אחת קשה לי, מה הייתי עושה עם כל כך הרבה?! טוב, נראה לי שבכל אופן התאווה שלי הייתה מסדרת לי כבר את העניינים. >

נראה לי שבכל מקרה יש להתמכרות לאיפה להתנקז.
אין ואקום - תמיד יהיה לאיפה ללכת, בין אם זה ללכת לחזית בקרבות אבודים מראש ובין אם זה ללכת לאיבוד בפורנו.

התמכרות היא התמכרות זה לא משנה איך היא התחילה וזה לא משנה לאן היא הגיעה.
מה שמשנה לי זה איך לחיות בשפיות - בהחלמה !!!

לצערי הרב.. גיליתי את השו"תים... דהיינו שלא אחת "הלכתי ללמוד" אבל רק את אותם תשובות (יותר מדוייק את אותם שאלות)

מהניסיון שלי, היו לי תקופות שונות. היו תקופות שאכן התאווה התפרצה בכל דרך שהיתה קיימת. אבל בהחלט היו תקופות ארוכות שלזמינות הטכנולוגית של היום היה תפקיד מכריע בתאווה, ובלעדיה היא היתה במינון הרבה יותר נמוך. אולי זה באמת שאלה של מינון.

בכל מקרה, אני מרגיש צורך לציין פה משהו ששמעתי באחד המסרים בקבוצות החיות, ושאחר כך הבנתי שהוא נכון גם לגבי עצמי, שאם אפשר למצוא צד חיובי בתאווה, זה בעובדה שהיא עזרה לי להדחיק את הרגשות השליליים, וכך להישאר ולשמור על שפיות. אז אולי פשוט המכורים של תקופת אחשורוש סיימו בבתי משוגעים, כשהגיעו למצב של חוסר יכולת לתת ביטוי לתאוותם.

יתכן והסימפטומים של ההתמכרות היו במינון נמוך יותר, מפאת חוסר הזמינות הטכנולוגית לעומת ימינו אנו, אבל המחלה לכאורה היתה קיימת באותה מידה.
האם יש הבדל בין אחד שההתמכרות הביאה אותו "רק" לאוננות, לבין אחד שההתמכרות גרמה לו לשבור את כל הקוים האדומים? אינני סבור. יש הבדלים בסימפטומים ולא בשורש.

תקנו אותי אם אני טועה.

בכנות...
מעדיף לחיות במפוקחות, בשפיות, בחיבור אמיתי אל עצמי, בחיים פנימיים

לדעתי אין חומרים ממכרים. יש רק אנשים מתמכרים.
החברה המערבית אלופה בייצור טיפוס האישיות המתמכר. לכן יש בה הכי הרבה מתמכרים. אתה מסתכל על אינדיאנים שעישנו סמים מאות שנים, אבל לא נצרכו להתמודד עם בעיות של התמכרות. היום, לעומת זאת, יש אצלם הכי הרבה מתמכרים, בגלל הלם המפגש עם התרבות המערבית.
לכן אני משער שבעבר היה פחות קל להתמכר. זה לא אומר שלא היו להם צרות משלהם, שחלקן היו יותר קשות משלנו (למשל יצרא דעבודה זרה).

לא הבנתי רק דבר אחד.
מה תתן לנו כל ה"לומדעס" הזאת, מה היה פעם ומה היום?. זה יעזור משהו בהחלמה?!.
אני צריך להיות נקי רק להיום. לא מעניין אותי מה היה אתמול, וודאי לא מה היה לפני 2000 שנה.