רבי נחמן אומר שכאשר האדם נימצא בירידה אז גם נראה לו שהוא רחוק מהקב"ה אבל מה שקורה באמת שהעזרה מלמעלה היא גדלה אפילו יותר רק שהוא אינו מרגיש כך וזה על מנת שיעמוד בניסיון יש נתינת כוח מאד גדולה מלמעלה והשגחה פרטית יתרה מצד הקדושה כך שהאדם יצליח ויעמוד בנסיון ואז הניצחון הזה הוא לא רק שלו אלא של כולם כל ישראל.
ואת ההשגחה הפרטית הזאת ראיתי אתמול במוחש.
עבר עלי יום קשה אתמול בעבודה ובסוף היום לא חזרתי לביתי שם יש אינטרנט מאובטח אלא הייתי צריך ללכת לבית הורי ולהעביר שם את הלילה. בבית הורי יש אינטרנט חופשי. הגעתי לשם והיצר הרע גם סידר שלא יהיה שם אף אחד ולפחות לכמה שעות כך שאהיה לבד אני והמחשב ולכן מצאתי עצמי יושב בחדר סגור בו דולק התנור רחוק בלחיצת כפתור קלה מהתהום של גהנם.
ובעיצומה של המלחמה החלטתי ללמוד את התניא היומי מאתר צעירי חבד ושם היה כתוב:
"ואם העצבות אינה מדאגת עונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו. הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ואין הכתוב מדבר בצדיקי' לקראם זונים ח"ו אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי ניאוף במחשבתו בין בהיתר כו' וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה ואמרו רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה ועל כן צריך לשמוח בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח שאינו מכיר מקומו ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפי' שעה אחת הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים כנ"ל ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו אתכפיא ס"א לתתא ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ואתכפיא ס"א דלעילא המגביה עצמה כנשר לקיים מ"ש אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה' וכמו שהפליג בזהר פ' תרומה [דף קכח] בגודל נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א לתתא דאסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא יתיר משבח' אחרא ואסתלקות' דא יתיר מכולא וכו'."
הפעם הזאת זה היה האדמור הזקן שהציל אותי.
בפעם הבאה שכל אחד מאיתנו חושב שהוא לבד וכבר כמעט נפל לידי היצר אז שידע שכל הצדיקים נמצאים איתו בחדר באותו הרגע ממש ומנסים לעזור לו אבל המילה האחרונה צריכה להיות שלו.
