שלום...
אחח.... אם חשבתי שמול האקסטזה של התאווה אני חסר אונים, הייתי צריך לחוות את הרגשות ופגמי האופי שלי כדי להבין שגם במקום הזה-האקסטזה חזקה לא פחות.
לחוש את פגמי האופי והרגשות זה דבר כואב מאוד, כאילו שתוקעים לי חרבות חדות בכל הגוף, וזה כואב עוד יותר מבלי לברוח למשכך הכאבים שאותו אני מכיר הכי טוב-התאווה.
היום באסירות תודה לאלוקים יש לי פיתרון-הכלים שהתוכנית מציעה לי.
יש לי היום 2 אפשרויות-להתעלם מרגשותיי ומפגמי אופיי, לטמון את הראש בחול, ובכך רק להעצים את החוויות הרגשיות הכואבות.
אפשרות נוספת היא-לחוות את הקשיים הרגשיים ולעבור אותם בעזרת הכלים שמציעים לי.
קראתי באיזשהו אתר משפט חזק שמאוד התחברתי אליו:
"אתה יכול לבחור לברוח ואתה יכול לבחור להתעלם-אבל בסופו של דבר תמיד תתעורר לאותה מציאות".
לילה טוב ונקי לכולם.
