שלום.

בשבועות האחרונים אני חווה חוויות רגשיות בעוצמות שאני לא מכיר.

אם חשבתי שמפלס העוצמה יירד אני מרגיש שהוא הולך ועולה.

וככל שמפלס הרגשות עולה, המחשבה הטבעית שלי בתור מכור היא לברוח, וזה לא קל.

ה', לא קל לי עם כך שהשידוך כנראה ירד מהפרק, ושאני מתחיל לחוות שחרור מתלות כואבת, ושמחלת ההתמכרות שלי מספרת לי שאם יש לי כאבים בגוף, למרות שעשיתי בדיקה וברוך ה' יצא בסדר גמור, אני סותם על עצמי את הגולל, בקיצור-מחשבות של מוות, דיכאון, רחמים עצמיים, המחלה שלי צועקת ממני-בבקשה, תרחמו עליי, כדי שאוכל להיתלות גם בכם .

ובכל זאת, לצליליו של שיר מעודד שאני מאזין לו כעת, אני רוצה בכל זאת לערוך רשימה של אסירויות תודה בחיים שלי:

אסירות תודה לך ה' יתברך על הניקיון-המתנה הנפלאה ביותר שקיימת לי בחיים!
על תוכנית נפלאה
על התקדמות בחיים
על הלימודים
על הרצון להתחתן
על עבודה שאני נהנה בה ואוהב אותה
על המקום והאנשים שאיתם אני יכול לחלוק בפתיחות ובכנות שאפשר לחלוק רק עם אנשים כאלה.
על לקיחת אחריות היום
על שירים יפים שאני שומע
על כך שתוך כדי הכתיבה אני מתחיל להרגיש טוב יותר, וזה מראה לי דבר אחד-הפעולות של התוכנית עובדות.
והרשימה עוד ארוכה, ואין לי ספק שעוד תמשיך להתארך...