אשאל את עצמי למה אני כותב כעת . למה ?
שמרתי את עצמי שלושים ומשהו ימים , היום קיבלתי מייל מהטבלה שאני ברמה 4 .
את האמת ידעתי שזה משהו לא אמיתי , כאילו הצלחתי לא לנשום 4 ימים. אבל ברור שבאיזה יום אני ארצה להרים את הראש ולנשום בחזרה.
את ה 10 יום הראשונים הצלחתי לעבור יחסית בקלות , ואז הגיעו הכאבים . היה ממש כואב , כל יום הייתי מצליח לסיים את היום בחסד עליון . כאילו בנס.
כלומר אני יודע שאני לא מצליח, כלומר אני רוצה קצת להרגיש נעים , ואולי לראות כמה בנות מתוקות , ומה ? אני צריך לעזוב את זה לתמיד?
היום לא הצלחתי , אולי כי כבר היה לי יותר מדאי קשה בשבוע האחרון , לא רק בנושא הזה , אלא בעוד כמה לחצים של הלימודים שלי , השילוב בין עבודה ללימודים , ומשפחה מאוד מקשה עלי , ובשני השבועות האחרונים הרגשתי ממש כאבים בבטן . אולי כאבים של לחץ , אני מפחד לא להשתגע , והיום נשברתי .
מה הפיאוש נשברתי , הרי בשגרה של היום אני לא יכול לתת לעצמי להישבר , לשכב במיטה ולא לקום ? אני לא יכול להרשות לעצמי!
אבל משהו ברוח הלחימה .. העייפות הזו ... זה משהו פנימי , למרות שהסובבים אותי יכולים לאות אותי כרגיל - ואף שמח .
הרגשה ממש לא נעימה , במיוחד בטבלה של 90 יום , לעדכן נפילה .
מה אני עושה עם היום הזה ?
א. לדעת שאני אמור עוד ליפול , ולא להשבר גם שזה יקרה לי . זה נחס ליפול בשלב רביעי - ק"ו ליפול אחרי 90 יום .
ב. להיות גבר ולדעת שהטבלה נועדה לעזור לי , אם יש נפילה לעדכן!
ג. שאני מנסה להתחזק עוד הפעם . ולעשות מאמץ להגיע לקבוצה של יום שני . כי כדי לשרוד עוד הפעם אני חייב משהו יותר חזק .
ד. שאבי1 חייב לפנק אותי , ושניפגש בזמנים יותר נוחים ....
