שלום חברים אהובים!
אחרי הרבה זמן שלא כתבתי בפורום, חזרתי. הרגשתי בושה להצהיר גם פה שנפלתי
אחרי הרבה ימי נקיות (232), ושאני נקי רק יומיים, ולכן אני כותב את זה.

אוי כמה זה כואב ליפול! אם הייתי יכול הייתי זועק לכל החברים המועדים, תעצרו!!
לפני שיהיה מאוחר מידי! זה נורא קשה לעלות בחזרה על הרכבת... הייתי עכשיו בשבועיים של נפילות.
שוב, ושוב, ושוב... אחרי הנפילה האחרונה אמרו לי שאני צריך לקבל את עצמי.
להבין שאלוקים אוהב אותי ושאני באמת אדם טוב שפשוט חולה ומכור לאוננות ופורנו.
זה קשה. ניסיתי לדבר עם אבא אוהב, ולא הרגשתי.
עשיתי המון פעולות הפוכות שהיו מאוד קשות לי, ואתמול סוף סוף הצלחתי לדבר איתו.
לאהוב אותו. הרגשתי חיבוק אוהב מאבא. ואני מכריז כאן בגאון: אני בן אהוב! וגם אוהב.

אני אסיר תודה לאלוקים שיש דרך. אני מאמין שהיא עובדת. אבל בתנאי שאני אעבוד אותה.
בן אהוב {כן אני יכול!!!(?) לשעבר}

סחתיין עליך אח.
ממש לא פשוט להתחיל מההתחלה.
עצם זה שנפלת אחרי הרבה זמן אבל חזרת נותן לי הרבה יותר תקווה.
למה? - כי רק התחלתי עכשיו את המסע הזה וכרגע הכל נראה לי וורוד ומלא תקווה.
והעובדה שהצלחת מצד אחד לשמור כל כך הרבה ומצד שני העובדה שחזרת - היא מעוררת תקווה.
כי בעצם לא חזרת לאותו מקום ממש כפי שהיית בהתחלה.

בקיצור סחתיין על הכוח העצום שיש לך,

חזקחזק

בן אהוב ויקר

אני שמח בשבילך שקפצת חזרה על הרכבת גם אם היא המשיכה כמה תחנות, אחד הדברים המועילים שאמרו לי כשנפלתי היה שכל הימים הנקיים שהיו לי לא הלכו לשום מקום ובודאי לא ירדו לטמיון.
ההחלמה שקניתי באותם ימים עדיין שרירא וקיימת למרות שכעת היא נראית מעורפלת מהשימוש, היא שם ולאחר ציחצוח קטן היא תחזור ותאיר, במיוחד אם תזכה למצוא את החלק שלא כל כך היטבת לראות קודם וגרמה לך לנפילה.
כשאני הבנתי שחסר לי בצעד הראשון, בכניעה, וחסר לי בכנות היה לי יותר קל לראות בהמשך ממה עלי להזהר, גם לספונסר שלי היה קל יותר להצביע בפני על דברים אלו בהמשך דרכי.

אוהב
יומחלים

אח יקר לדרך, כן הוא יכול... מי יתן ונמצא אותו עכשיו.

אח אהוב ברוך השב
עם איזה ניק מתוק חזרת, אוהבים אותך, כואבים את כאבך, כאב אמיתי וחשוף, הישאר עמנו אל תעזבינו שוב.
אוהב
מוישל׳ה

איזה יופי, ממש חסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו.

אנחנו אוהבים אותך ושמחים שאתה איתנו.

מאוד מעריך את הכנות, אי הייאוש וההתקרבות לאבא שלנו היקר לנו. שמחבק אותנו בכל רגע ורגע.

תודה רבה חברים אהובים, עשה לי כל כך טוב על הלב לקרוא
את תגובותיכם.

עכשיו חזרתי מהקבוצה החיה, וההכחשה חוזרת לבעוט. זה משגע אותי אבל
אני מבין שזה חלק ממחלתי ואני מקבל את זה, ומתחנן לאלוקים שיחבר אותי
אליו. אני כל כך לא רוצה לחזור לשם... לחוסר רגש, לתחושת הגועל, לריכוז העצמי,
להרס העצמי ולחוסר החיים. אבא אני רוצה לחיות! תן לי רק את הלילה הזה מחובר אליך.

חברים הבה נתפלל כולנו יחד לאלוקים שייתן לנו לחוש ולזכור את החוסר אונים שיש לנו ועם זאת את הכח לוותר.(זה אחד הדברים שמנהלים אותים בתכנית).

אוהבים אותך,ולא משנה איזה שם יש לך.