אני לא יודע אם זו המלצה שטובה לכולם כי בסה"כ כל אחד יש לו את הדרך שלו לפתור ולהתמודד.
אני פשוט משתף אתכם בחוויה שלי.
שיתפתי את אישתי (היא כבר ידעה על מזמן והיא הפנתה אותי לאתר הזה). היא התעניינה להבין מה עומד מאחורי המשיכה לפורנוגרפיה. כמובן שהיא לעולם לא תבין מה עובר על הגבר. אבל מה שכן, אחרי שראיתי את הסרט באתר ואחרי ששיתפתי אותה בהרגשה שאני חווה כשאני רואה את הסרטים ומדוע אני רואה אותם, אז פתאום נפל לי להאסימון וקלטתי כמה זה כל כך רע ונורא לעשות את זה.
אני כבר שנים יודע שזה אסור ובלה בלה בלה, אבל תמיד אחרי הוצאת הזרע לבטלה התחיל להעיק המצפון, ויום אחרי כבר יכולתי ליפול שוב, אבל אחרי ששיתפתי את אשתי וירד לי האסימון, הרגשתי איזו התעלות רוחנית קטנה, כיוון שסוף סוף קלטתי כמה זה מאוד רע וזה כבר הצעד הראשון להתעלות.  אני בטוח שנשותיכם ישמחו מאוד לשמוע מה עובר עליכם.
אשמח לשמוע את תגובותיכם.

נכון אבל זה לא לכולם,

בעיקרון זה טוב רק למי שיש לו שלום בית מאוד טוב, והכל פתוח ביניהם 

אני לא בטוח שבכל מקרה זה רעיון טוב ,
אני למשל חושב שאשתי תתיחס לזה כדבר הקרוב לבגידה , (ואולי זה נכון)
יתכן שיש מקרים שזה כן כדאי , צריך לדון כל זוג לגופו ,
עכ"פ לא לפעול בפזיזות .
בהצלחה
מוטי

אני מאוד מעריך את האומץ שלך.
כנראה שגם אישתך היא בנאדם מאוד בוגר, אבל אני מסכים עם מוטי שקרוב לוודאי שרוב הנשים יקחו כזה דבר בצורה מאוד אישית. כאילו שהיא לא מספקת אותך, שאתה צריך לרעות בשדות זרים.
לא הייתי ממליץ על ווידוי מהסוג הזה, אל אם כן זה מצב של אין ברירה.

אני חושב שההתמודדות היא יותר קשה כאשר האישה לא יודעת, כי אז אין לך שותפה למסע. הודעתי לאישתי שאני משתף אותה בהצלחות וגם בנפילות כדי שתהיה שותפה נאמנה למסע ולחיזוקים. אני חושב שאם תגלו לנשותיכם בצורה מאוד מאוד עדינה וכמובן גם תודיעו להן שאתם בתהליך, יש סיכוי שהן יעריכו זאת. כמובן שכל אישה לגופה, אבל אני מדבר בצורה כללית.

עם כל הכבוד אבל אתה בודאי לא מכיר יותר מאישה אחת... אם כן אתה לא יכול לומר מה הוא הצורה כללית

התחתנת טוב!

ברור שכל מקרה שונה לגופו, תלוי מי אני, מי אשתי, מה סוג הנפילות ועוד ועוד.

יחד עם זה, אני רוצה לומר רק מנסיוני האישי - ומבלי לקבוע לאף אחד מה כדאי לו לעשות.

אצלי, העובדה שאשתי יודעת מהכל הקלה באופן עצום על תהליך ההחלמה. היא מעודדת אותי לא לוותר אף יום על הקבוצת תמיכה, היא מבינה שכעת המצב הכלכלי קצת לחוץ כיון שהפסיכולוג עולה כסף רב, ובכלל היא נותנת פידבק לכל ההתקדמות.

לעומת זאת, באם הייתי צריך להתחיל להסתיר מאשתי לאן אני נעלם כל ערב, לאן הולך הכסף וכן הלאה - הכל היה קשה יותר. בכלל, אחד הדברים שאני מנסה בעקבות הקבוצת תמיכה זה להיות יותר כנה ואמיתי, וזה לא כל כך מסתדר עם זה שהייתי צריך לשקר לאשתי כל יום ולנסות להמציא דברים (אפילו אם זה למטרה טובה).

אני גם בעד לשתף... למרות שאני לא נשוי.

אני שיתפתי את חבר שלי.

הוא ואני חברותא כבר שש שנים ורק אחרי 5 שנים באיזו פעם שנפלתי והייתי ממש מיואש כתבתי לו SMS "פלוני, תציל אותי!" ושעה התלבטתי אם לשלוח או לא עד שבסוף שלחתי ואז לחצתי לבטל אבל זה כבר נשלח... ואז הייתי חייב לספר לו.

ומאז הוא עוזר לי כל יום, בהכל אני משתף אותו.

לפני שנה הוא התחתן והייתי בטוח שהוא כבר לא יוכל להמשיך לעזור לי אבל מסתבר שזכיתי בחבר מדהים!
תבינו, כל כניסה ויציאה מה שירותים\מיטה\אינטרנט בלי חסימה אני שולח לו SMS אם הכל בסדר...

קיצר, לא חייבים לשתף דווקא את האישה. העיקר שזה יהיה מישהו מדהים שמוכן לעזור ולשמוע כל הזמן.

לדעתי זו טעות טראגית לשתף את הנשים.

כל מה שתגידו להן, ישמש כנשק יום הדין כנגדכם.

בכל מריבה עתידית (ןשקרן מי שיגיד שלא היו ולא יהיו כאלו) היא תשלוף את הנשק הזה כנגדך !!!

דוגמא קטנה:
"...אני לא בסדר ?!?! ... אל תשכח: מי פה הכופר? אני או אתה ?!?!?...."

כמובן שישנן הרבה נשים והרבה מערכות יחסים שונות זו מזו, אבל בגודל רובן תתנהג או תחשוב בלב כך !!!
ובסוף זה רק יהרוס!!!

גם אני הגעתי לכאן דרך אשתי, אבל היא יודעת רק 1% על "ההתמכרות" שלי וגם זה יותר מידי.

מסקנה:  שתפו את כולם חוץ מהאישה !!!

deal,

חייכתי כשקראתי את הפוסט שלך. אני מסכים איתך שלא כדאי לספר לאישה כי גם אם בשיחה הראשונה היא תבין, זה יכול להיות בסוף להיות עוד גורם לחץ שלא יתרום לעבודה או ליחסים ביניכם. לא הרי התמכרות לאלכוהול כהרי התמכרות למין - הנוגע בציפור נפשה של האישה. 

כללית, כדאי שהאישה תידע שאתה עובד על שמירת העיניים ותבין את החשיבות, כך תוכל להסביר לה למה חלק מאינטנרט חסום, ותוכל לעזור לך שלא להכשל בסרטים.

אבל, כל האמור לעיל מדבר על מצב יחסית נורמאלי, אם מדובר באדם שההתמכרות המינית משפיעה על ההתנהלות היומיומית שלו, יתכן שאין מנוס מלשתף את האישה.

לסיכום, לא כדאי לשתף את האישה אלא אם כן כך יעץ לך מטפל מוסמך ובעל ניסיון.

דיל אחי היקר, אם אתה מפחד שאשתך תשתמש בזה כנשק יום הדין זה אומר שאתה לא שלם עם עצמך בדרכך. אני אומר:תיפתח את עצמך לדבר כזה. עצם כך שאתה משתף כבר מפיל עליך יראה מסוימת מאישתך שמא תיפול שוב ואולי דבר זה יעזור בתהליך ההחלמה.
נקודה למחשבה.

בלי להגיד לאף אחד מה עליו לעשות, נראה לי שדווקא כאשר האישה תראה כמה המחוייבות שלך לנקיות ושפיות חזקה - ההערכה שלה תגבר. במקום שבמריבה עתידית היא תגיד לך שאתה כופר (לא הבנתי מה הקשר בין התמכרות לכפירה אבל נעזוב את זה), היא פשוט תחשוב לעצמה: וואו, הוא עובד כל כך קשה לנסות להתגבר על עצמו, מגיע לו קצת יותר אמפתיה.

ככה זה עובד אצלי, ואשתי יודעת הרבה מאוד. היא כמובן לא צריכה לדעת כל סטיה שיש לי בראש או כל פנטזיה מלוכלכת, אבל בגדול היא יודעת על המאבקים שלי, וב"ה יודעת גם על ההצלחות.

אני לא משתף אותה בפרטים, אבל אני כן אומר לה שכעת קשה לי בלי הסם שלי כי כבר שלושה חודשים אני לא משתמש... והיא מגלה הרבה הבנה.

אני מצטער, אבל אני לא מסכים.

כפי ש- moved ציין קודם, לא מדובר פה באלכוהול / אוכל  או כל התמכרות אחרת, מדובר פה בציפור נפשה של האישה.

לעולם, האישה תחשוב בליבה שבעלה עדיין "משתמש", גם אם היא לא תאמר את זה בפה מלא.

וזה בכלל לא קשור ללהיות שלם בדרכך, האישה לא רואה את זה כמו שאתה רואה.

אני מאוד שלם בדרכי, ב"ה, אך אך אין לזה שום קשר לאיך שאשתי רואה את הדברים !!!

ידידי, לא באתי לקבוע דברים ברורים כאן. אין ספק שיש מצבים בהם אסור בשום פנים ואופן לספר לאישה. אם אתה במצב כזה - לך לפי מה שאתה מרגיש.

כל מה שכתבתי זה מה קורה אצלי, כדי שאנשים שבמצב דומה לשלי יקחו יוזמה ויפעלו.

אגב, אצלי אשתי כל הזמן חשבה שאני משתמש גם אם לא אמרה זאת בפה מלא, ודוקא כאשר הכל נמצא על השולחן, ואנחנו מדברים על זה ממש מידי יום ביומו, כעת היא יודעת (לא מרגישה אלא יודעת) שאני לא בוגד בה.

לפעמים אני מרגיש מגעיל. אני מרגיש בוגד. אני מרגיש שפל, מרמה את כולם, כאילו לומד, מצליח, אברך בישיבה, מצפה לגדולות, אבל מה אני שווה באמת...
תגידו, מה אני שווה באמת? ומול הקב"ה, שמעתי שהוא אל טוב וסלח, שהוא רחום וחנוך, אבל כשנפלתי יום אחרי יום כיפור? כשנפלתי פעמיים ביום? והכש.. כש.. הזה נמשך ונמשך עד שאני מרגיש שלא, קשה קשה להאמין הקדוש ברוך הוא אוהב אותי איפה שאני. אפשר לומר שהוא סולח, אבל באמת עמוק בלב, אני מרגיש לא ראוי לו, לא ראוי לאמון שהוא נותן לי כל בוקר עם החיים. אני קורא 'משיבת נפש' של ברסלב, ומדי פעם חוזר האמון, אבל אז כשהחברותא הולך לשעתיים ואני מוצא עם כל היכולות המחשביות שלי את הפירצה בחסימה שעמלתי כל כך הרבה עליה, אני שואל את עצמי - עד מתי, עד היכן.

והכי גרוע - אם היא תדע מזה, זה יהרוס אותה. זה יהרוס את הזוגיות. זה יהרוס את החיים שלנו. היא תחשוב שאני בוגד בה, אני יודע שאני אוהב אותה, אני יודע שאני מסור, ואני יודע שזה לא קשור, שאני סוחב את זה איתי כבר מההתבגרות, אבל...האם היא יודעת? האם היא תבין? האם היא תקבל אותי או שהיא תזרוק אותי, לאחר שתגלה מי אני באמת...ואז מה?
ואז...
אז סיפרתי לאישתי. זה לא היה קל, בכיתי הרבה, גם היא בכתה הרבה. לא ירדתי להרבה מדי פרטים. סיפרתי על זה בתור התמכרות. אני לא יכול לתאר, אבל באמת לא יכול לתאר כמה החיבוק שלה נתן לי. זה לא שאני לא נופל עכשיו (סך הכל די חדש פה). אבל התחושה שבאמת אבל באמת יש מישהי שמכירה אותי, שיודעת את האמת, שיודעת מהם באמת כוחות הנפש שלי, ונשארת לחבק אותי ולעודד אותי אפשרה לי להיכנס לפה ולהבין שיש בי את היכולת באמת לעשות את זה, שזה לא קרב מאסף, שאני ראוי לאהבה, ושאולי אפילו אלוהים מקבל אותי גם שם, אחרי.

אני לא אומר שלא צריך עבודת הכנה, צריך, יש חוברת נפלאה שהוציאו לנשים על העניין הזה (גיליתי שבעלי גולש), וצריך להסביר לה שההתמכרות היא ההתמכרות, ושאין לזה קשר אליה במובן המיני של העניין, ויש עוד הרבה צריך. אבל מה שאני רוצה לומר הוא שלדעתי אחת המוטיבציות הבסיסיות שלנו לא לספר לה היא בדיוק מה שמשאיר אותנו בהתמכרות - תחושת הריק, תחושת חוסר הכבוד, תחושה שלא מגיע לי שיאהבו אותי אם אני אספר.
מגיע לנו, ואין כמו אם ילדינו כדי להבהיר לנו את זה.