אולי כדי להפיג את המתח והלחצים של ערב פסח כדאי שהחברים ישלחו קצת הומור.
מה דעתכם על הכותרת"מכור לגוי" שכל מי שמוכר את החמץ לגוי כותב על הארון,
אולי יש לכם איזה מסר שאפשר ללמוד או לקשר לענינינו המכורים?
אתם מוזמנים לחשוב ביצירתיות ולשלוח.

השנה החלטתי לא להילחם בחמץ... לא אבער אותו.
רק אמכור-אמסור אותו... לאבא.
שהוא יעשה עם החמץ מה שבא לו.

הושיעא - אהבתי:-)

אלי,
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לנקותם
אומץ לנקות את הדברים אשר ביכולתי
ותבונה לסדר ככה שאראה מאוד עסוק ואחרים ינקו במקומי....

דוקטור,
התפללתי בכוונה את התפילה שלך... ונושעתי.
באמת התכנית עובדת כשעובדים אותה!
רק, שלא מתחבר לי להוסיף בסוף "רצונך יעשה"...

למה מתכוונים כשמאחלים בימי חול המועד, "מועדים לשמחה"?

אני כבר דן בשאלה הזאת כמה ימים, כמה יפה לראות אותה פה...

מכור לגוי פירושו מכור לאגו, לגאווה, שהרי אופי החמץ ל'נפח את עצמו'...
כל השנה אני יודע שהחמץ הוא שלי, ואני לא רוצה לוותר על זה, מה פתאום לוותר...
כשמגיע פסח ואבא מוציא אותי ממצרים, מגלות ריכוז העצמי (שזה גורם להרבה 'מצרים' כידוע בספרות),
הרי אני יודע שאני לא יכול לבד, ואני חייב לסמוך רק על אבא אוהב, ולא יעזור לי שום אגו.

מתברר שהחמץ (הטעם החמוץ בחיים?) מכור לגוי שבתוכי, לאגו שלי,
ואילו אני פורש מכך, ומקבל את רצון בוראי בשלווה.
אני מוותר על ה'חמץ' שלי.

(היו שאמרו: חג שמח וקיץ כשר...)

חבל על הזמן, איזה תגובות יצירתיות ומענינות.

מקפיץ
אשמח שתוסיפו הגיגים